.portfolio  .writings  .bio  .links  .blog  .home 

Permanent link to archive for 25/04/03.Fri, 25 April 2003

@כותרת:

זקנים חסרי מנוח

 

@משנה:

השמנים מוצאים נקודות דמיון רבות בין בית"ר ירושלים ל"דוסון קריק". ואף מילה על איציק זוהר לעומת ג'ואי.

 

@רציף:

לפני הרבה יותר מדי שנים, כש"דוסון'ס קריק" (החריץ של דוסון, בתרגום מאוד חופשי) התחילה, היא היתה תענוג צרוף. לא כל כך בגלל הבחורות נאות המראה (ג'ואי או ג'ן, כל אחד לפי הטעם שלו) או הנערים המתבגרים עתירי ההורמונים (שוב, עניין של טעם נרכש), כמו בגלל הטקסטים. הדיאלוגים בדוסון היו פאר ותפארת ליכולת הכתיבה האנושית. אולי בגלל שאנחנו אנשי המילה הכתובה (אלוהים יודע שעדיף שלא נהיה אנשי התמונות), אנחנו מייחסים ערך רב לסדרות עם דיאלוגים מהירים, שנונים ומתחכמים, כאלה שגורמים לנו לעכל אותם שוב ושוב תוך שימוש בקיבות המרובות שלנו (אל תשאלו, לא נצטרך להסביר). סדרות כמו "הבית הלבן", "בנות גילמור" ואפילו "תיק סגור" קיבלו אצלנו ציונים גבוהים בזכות דברים כאלה.

נכון, הדיאלוגים המתחכמים נשמעו מופרכים כששמו אותם בפי ילדים מתבגרים כמו בעונות הראשונות של דוסון, אבל הם היו תענוג לאוזן, ומעדן לחיך. כל זה היה נכון לשתי העונות הראשונות, ואז נפלה "דוסון" קורבן לסינדרום האופייני ליותר מדי סדרות אמריקאיות – "סינדרום מלרוז פלייס", אותה תופעה מחרידה בה כולם שוכבים עם כולם, ומי שראה דברים כאלה קורים בחבר'ה שלו – יודע שאחרי שכולם שכבו עם כולם, לא נשאר יותר מדי על מה לדבר. המתח המיני בין דוסון לג'ואי, בין דוסון לג'ן, בין פייסי לג'ואי ובין ג'ק וכל דבר שיש לו תחת היה הבסיס של כל הדיאלוגים המצוינים של הסדרה. ברגע שנעלם המתח המיני – כל הדמויות נראות משועממות מהתחת. מדי פעם יש לנו ניצוצות של הטקסטים של פעם – הכסאח בין ג'ואי והמרצה שלה (טוד מאנינג המלך), תהליך החניכה שפייסי עובר עם הבוס החדש שלו (רק צריך שיקראו לו "גקו" ויש לנו את "וול סטריט", הסדרה) וכמובן – כל דבר שקשור לאודרי (אודרי שולתת!!!11, כמו שאומרים בפורומים). אבל כל השאר, ובמיוחד האינטראקציה בין דוסון וג'ואי כל כך משמימים, שעד שהם כבר שכבו, לא נותר לנו אלא להחניק פיהוק.

איך כל זה קשור לבית"ר ירושלים, תשאלו ובצדק, ובכן – בית"ר, גם בעונות שלא לקחה אליפות היתה דבר מרהיב לראות. הם יכלו להפסיד, אבל עדיין הם שיחקו כדורגל משובב נפש, כדורגל רעב. בית"ר של היום, בדומה לעונה השישית של דוסון, מאופיינת בגישה של "למה להתאמץ", זה כבר לא ישנה. העונה גמורה, גם לבית"ר וגם ל"דוסון".

 

 

Permanent link to archive for 25/04/03.Fri, 25 April 2003

@כותרת:

שמוליק, אתה לא קיפוד

 

@משנה:

השמנים לא עמדו בקצב ה-SMS-ים בתוכנית החדשה של שמוליק טיאר, אבל הם עדיין טוענים שזו אחת התוכניות החשובות בטלוויזיה של היום.

 

@רציף:

אנחנו מוכרחים להודות שאנחנו כבר מזמן זקנים מדי בשביל תוכניות כמו "טיאר ברשת". כל הדברים שמתרחשים להם על המסך, אנשים באים הולכים, מצלמות זזות בטירוף, חידונים, עניינים, וכל זה בזמן שאנחנו מחפשים את המשקפיים בשביל לקרוא את ה- SMS-ים שיש בצד שמאל של המסך.

אנחנו מוכרחים גם להודות שאנחנו (לפחות החצי הלא פלצן שלנו) מאזינים קבועים לתוכנית של שמוליק טיאר ברדיו.

למרות כל ההודאות המשמימות האלו – התוכנית של שמוליק טיאר היא תוכנית חשובה. למה? ישאלו קוראינו באילת (הכל מגיע לשם קצת באיחור)? ובכן – על פניו נראה שזו עוד תוכנית מעדות ה- Y בלילה: יש חידות עם פרסים, יש שיחות נפש, יש קליפים נוסח "חדש חדיש ומחודש", והכל באווירה של "רשת ג', מעריב לנוער וים", בקצב תזזיתי שגורם לחורבות עתיקות כמונו לאפילפסיה במקרה הטוב, ולשקול לראות "רפואה שלמה" בערוץ 3 במקרה הפחות סימפטי.

גם שמוליק טיאר (אף בדיחת קיפודים לא תהיה בקטע הזה) נראה כאילו הוא יכול להשתלב היטב בצוותי ההגשה של Y בלילה, "זאפ לראשון", "EXIT" (בערוץ 10),  ושאר תועבות מסוג זה – הקוצים, הדיבור הסחבקי, המעודכנות האופנתית והכל. אבל כאן מגיע ההבדל האמיתי בין התוכנית של טיאר לשאר מיני הכרפס האחרים המוצעים לבני נוער בימינו.

אבל כאן נמצא ההבדל בין שמוליק טיאר לבין שאר העוסקים במלאכה – טיאר, לפחות על פי הרקורד של תוכנית הרדיו שלו, יודע לדבר עם בני נוער, יודע להקשיב להם, יודע לקבל מהם אמון והכי חשוב – יודע לייעץ להם עצות טובות. את הקביעה האחרונה ביססנו בעזרת אנשי מקצוע שמאוד התרשמו מהגישה הכללית של טיאר לבעיות מטרידות בני נוער בימינו, בעיות שעד לפני עשר, חמש עשרה שנה הטרידו אנשים בגילאים הרבה יותר מתקדמים. לעניות דעתנו, שמוליק טיאר הוא אחד הגורמים היותר חיוביים היום בכל מה שקשור לעיסוק התקשורתי עם בני נוער.

אם ככה – אז מה הבעיה (מה חשבתם? שנגיד משהו טוב בלי איזה קרעכצן קטן? אתם קוראים אותנו מהיום?)? הבעיה היא שבמסגרת הקונספט של "בוא נייבא כל מה שעובד ב"רדיו ללא הפסקה" לטלוויזיה, גם התוכנית המצליחה של טיאר הובאה, ו"שופרה" על מנת להתאימה לפורמט הטלוויזיוני. כל השיפורים האלה רק הורסים. היתרון הגדול של טיאר הוא בלדבר עם אנשים. בשתי התוכניות של "טיאר ברשת" שראינו, החלק הזה מוזער ובמקומו הוכנסו קטעים ושיגועים של "נחשו את מספר הטלפון הזה וזכו בו" ו"זה הסוד שלי – גרסת ה- SMS". כל זה מצער מאוד. "טיאר ברשת" יכולה להיות הדבר הכי חשוב בתחום הייעוץ לבני נוער שקרה פה מאז "על בנים ועל בנות" ("פנה לאחות בית הספר"), ובמקום זה אנחנו מקבלים דחקיאדה עם חלוקת קשב.

 

 

Permanent link to archive for 25/04/03.Fri, 25 April 2003

קטגוריה

איה ושירלי

מירי ואילנית

מטרה

לבדוק ולחקור את מיניות האדם

לעשות לאנשים טוב (כדי שלא יגידו שאנחנו יפות סתם)

קונספט

שיחות על סקס, כתבות חשיפה וראיונות רחוב

הפתעות לסלב'ס, עזרה למובטלים ומציאת אהבה לרוב

בפועל

דיבורים פסבדו אינטלקטואלים משמימים על אהבה ומין

אוסף גימיקים דבילים, שזה לא להאמין

קהל יעד

אנשים בלי חיי מין סדירים

אשמאים זקנים וחרמנים צעירים

איך נשמע

שירלי לא סותמת, איה מדברת מעט

כמו שהן נראות – למי בכלל אכפת

פוזה

בימבו'ס חסרות בושה כמו בסרט קולג' טיפוסי

פרחות טובות לב כמו בסרט בורקס עסיסי

סלב לחיקוי

דנה מודן

ההוא שהיה עם ארז וקובי מידן

ניסיון מקצועי רלוונטי

פינה קבועה אצל גיא פינס במשך יותר משנה

נאום תודה קצר בטקס פרסי האופנה

יתרונות בולטים

דינמיקה זוגית טובה, חוסר בושה וחיוך על הפנים

עמק הסיליקון (אם אתם מבינים למה אנחנו מתכוונים)

פתיחה

אנימציה יפנית עם ניחוחות מיניים

קומיקס של גיבורות-על בבגדים תחתונים

את החוליה החלשה - שלום

איה יותר יפה, והרבה יותר חיננית

מירי פשוט מעלימה את אילנית

גימיק מיותר

טלמסר כחול עם הודעות מפוברקות בעליל

רוב התוכנית, אם להיות עדינים (אך כנים במקביל)

רגעי מבוכה

צחקוקים מפגרים של ילדות קטנות

תנועות ידיים לא מובנות

רגע שפל

אורלי וינרמן נמלטת מראיון חושפני

כל פעם שהן מנסות לנהל ראיון ענייני

ערוץ משדר

בריטיות צוננת, אסקפיזם וניוון

מזרחיות בגרוש שאיבדה כיוון

שורה תחתונה

אפשר לוותר אחרי פעמיים

רק בשביל לשטוף ת'עיניים

 

Permanent link to archive for 22/04/03.Tue, 22 April 2003

A new blazer article added to the site. I hope some time soon I'll have time to write about the new job... For now, I'm just working...

Permanent link to archive for 22/04/03.Tue, 22 April 2003

אל תעברי לבד ילדה ברחוב, במחשב דולק

@כותרת:

אל תעברי לבד ילדה ברחוב, במחשב דולק

 

@קרדיט: יריב צור

 

@רציף:

יש אקסיומה הטוענת כי טכנולוגיה חדשה יוצרת את הצורך לשימוש בה. בעוד שאין לנו וויכוח עם האקסיומה הזו (מי אנחנו שנתווכח עם אקסיומה), אנחנו רוצים להציע אקסיומה חדשה – טכנולוגיה חדשה חושפת את הטפשים שישתמשו בה לא נכון, ויגרמו לעצמם נזק. כנראה שזה עניין אבולוציוני. גן הטיפשות מתאים את עצמו לחידושי הטכנולוגיה במהירות וביעילות שלא היתה מביישת פקח חנייה תל-אביבי.

 

@ביניים:

אתה ראשון יא קאזה

 

@רציף: ואיך כל זה מתבטא לאחרונה? בקאזאה. למי שלא מכיר, לא יודע, קאזאה היא תוכנת שיתוף קבצים, המאפשרת למשתמשים להחליף קבצים בכל רחבי האינטרנט. קאזאה היא היורשת העיקרית של נאפסטר (השם יקום דמה) שטבעה את המונח – P2P (Peer to peer). הרעיון הוא שאם אנחנו רוצים את השיר האחרון של "הפרוייקט של עידן רייכל", קצת לפני שגלגל"צ ימאיסו אותו סופית, נכנס לקאזאה (או מקבילותיה הרבות) ונחפש את השיר. קאזאה תחפש במחשבים של כל המשתמשים שרשומים אליה ושדלוקים באותו הרגע, וברגע שתמצא את השיר במחשב של מישהו, היא תתחיל להוריד אותו למחשב שלנו. אם יש כמה מחשבים שבהם נמצא השיר, היא מספיק אינטילגנטית בשביל להוריד במקביל חלקים שונים של השיר, וכך, כמה שיותר משתמשים מחזיקים את השיר – נקבל אותו יותר מהר.

למה זה טוב? ראשית כל, בשביל מוסיקה. יש סיכוי סביר שכל שיר שתרצו, יש מישהו בעולם שכבר יש לו אותו, ואנחנו מדברים על הרבה אנשים בעולם. בשעה שבה נכתב הקטע הזה, היו 4.5 מיליון משתמשים מחוברים לשירות, אשר חלקו ביניהם 921,734,521 קבצים, בנפח כולל של 6 מיליון ג'יגה. אין בעולם ספריה שמתקרבת לנפח הזה. שימוש מצוין נוסף של קאזאה הוא להוריד סרטים. בשביל העסק הזה אתם צריכים אינטרנט מהיר ו/או עצבים של נזיר זן בא בשנים. מצד שני – אם אתם נזיר זן בא בשנים, כנראה שהמוטיבציה שלכם להוריד את סרט הפורנו האחרון של ג'נה ג'יימיסון, או לחילופין את העונה הרביעית של "הבית הלבן" קטנה מאוד. פרק ממוצע של "הבית הלבן" או "24" יכול לנוע בין 60 מגה (באיכות איומה) ל- 450 מגה, שזה גודל סטנדרטי. "שר הטבעות" למשל, מורכב משני חלקים, כל אחד של 700 מגה. ככה שאם אתם רוצים להכנס לעניין של סרטים, כדאי שיהיה לכם אינטרנט באמת מהיר, ולא פחות חשוב – נפח הארד-דיסק מכובד.

 

@ביניים:

המדריך המלא למציאת אדיוטים

 

@רציף: זה הזמן לחזור למטומטמים. כשמתקינים את קאזאה, נשאל המשתמש אילו ספריות הוא היה רוצה לחלוק עם כל העולם. מה יעשה המשתמש הסביר? יגדיר רק את הספריות שבן הוא שם את ה- mp3-ים שלו, אולי קצת תמונות של ערומות, לא משהו רציני. בכל מקרה – הוא בטח ובטח לא יגדיר את כל המחשב שלו כ- shared, נכון? אז זהו שלא. יש לא מעט אנשים שפשוט עשו share לכל ההארד-דיסק שלהם. לא מאמינים? בחרו לכם אחד מקבצי ווינדוז, נגיד notepad.exe, ונסו למצוא אותו בקאזה. מצאתם? מצאתם אדיוט. עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לעשות right-click על שם המשתמש, לבחור "find more from the same user", וההארד-דיסק שלו כולו גלוי ופתוח לפניכם. כמובן, תמיד יש סיכוי שמדובר במישהו שהוריד את Notepad בקאזה מאיזו שהיא סיבה, ואז אתם יכולים פשוט לנסות למצוא קובץ אחר ששייך למערכת ההפעלה, נגיד autoexec.bat.

עכשיו נניח שאתם רוצים להתמקד בבני (ובנות, לא לדאוג, עוד נגיע לבנות) ארצנו. כל מה שאתם צריכים לחפש זה משהו בעברית. נקודת התחלה טובה תהיה לחפש מסמך בשם "קורות", על משקל "קורות חיים", פשוט כי כמעט לכולנו יש מסמך אחד כזה. מצאתם משהו כזה? מצאתם אדיוט עברי גאה. גם "מסמך" ישיג אפקט דומה, אם כי מנסיון של לילות ארוכים – עם פחות תוצאות. אותה פרוצדורה תביא לנו את כל הקבצים שלו.

כאן צריכה לבוא הערה חשובה על סבלנות ותחכום. שתי תכונות מאוד חשובות לצייד הפתאים האינטרנטי. החיפוש בקאזאה הוא לא כמו חיפוש ב'גוגל'. משתמשים מתנתקים וחוזרים, יש משתמשים שמחוברים עם מודמים איטיים (חצופים!) ובאופן כללי, יכולות החיפוש של התוכנה הזאת לא שוות יותר מדי. על כן ולכן, צריך הרבה מאוד סבלנות, ואנחנו מתכוונים – הרבה סבלנות. תחשבו על זה כעל ציד, ותהנו מכל רגע. בלי לחץ.

גם תחכום נדרש כאן, כי על מנת להגיע לנבכי ההארד-דיסק של משתמשים צריך לנחש קצת איזה סוגי קבצים יהיו להם, ואם משהו אחד לא הולך – מנסים דברים אחרים.

נחזור לחיפושים. אם אתם רוצים להתחיל ישר בדברים המעניינים, זה הזמן לחפש תמונה בשם "אני". נחשו מה תמצאו?

 

@ביניים:

אורטל, מורטל ואני משתובבות בבריכה

 

@רציף: היום, להרבה מאוד (יותר מדי) אנשים יש מצלמות דיגיטליות. למצלמות דיגיטליות יש שני יתרונות חשובים (עד כמה שזה מעניין אותנו כרגע) – אחד - אפשר לצלם ו"לפתח" לבד בבית בלי שאף אחד יראה, ושניים - שומרים את התמונות במחשב. תעשו אחד ועוד אחד ותקבלו שהרבה מאוד אנשים (ונשים) מצלמים ושומרים במחשב תמונות שאחרת לא היו מצלמים (או לא היו צריכים לצלם, תלוי איך הם נראים). לא אחת מדובר בתמונות של החברים מהמסלול עושים פוזות, אבל לפעמים, רק לפעמים, מדובר בנערת חן שהחליטה להצטלם בעירום (חלקי לרוב), או לצלם חברה שלה בעירום, או לצלם את שתיהן בעירום כשהן משחקות עם הצינור בגינה... טוב. אנחנו קצת נסחפים. הנקודה היא, שאם תחפשו תחת קטיגוריית Image את הטקסט "אני", תופתעו מאוד ממה שתגלו.

זה זמן טוב לאזהרה חוקית/מוסרית – יש להניח שלא מעט מהתמונות המצולמות הן של קטינות (בנאדם מבוגר היה עושה משהו טפשי כזה?). אם אתם מוכנים לחיות עם העובדה שיש לכם תמונות של קטינות ערומות על המחשב – שיהיה לכם לבריאות. אנחנו לא ממליצים. חוץ מהאזהרה החוקית/מוסרית מן הראוי להזהיר גם עניינית – חלק ניכר מהתמונות (לפי בדיקה שערכנו) הן תמונות שנלקחו מאתרי פורנו שונים ומשונים. אם למשל אתם עולים על תמונה שבה יש סממן ישראלי בולט – כובע משטרה, עיתון ישראלי, במבה, במקום בולט על גופה של המצולמת, סביר להניח שמדובר בתמונות שנלקחו מהאתר "עדשת עירום" (www.adasha.co.il), שמתמחה בתמונות מהסוג הזה. החצי השני של האזהרה העניינית הוא שאף פעם לא בריא חכם לפתוח קובץ שקיבלתם באינטרנט בלי לוודא שאין בו וירוס. אם עדיין אין לכם אנטי-וירוס – אל תיכנסו למשחק הזה. יש הרבה מניאקים שם בחוץ.

 

@ביניים:

אז מה היה לנו שם?

 

@רציף:

כשעוברים את הקטע של בחורות טפשות ערומות מגלים שהאוצר האמיתי הוא המסמכים של אנשים שאפשר למצוא. החל מעבודות אוניברסיטאיות, מכתבי אהבה, ויצירות אומנות, דרך מסמכים מקצועיים שונים ומשונים וכלה בדברים מאוד אישיים שאסור שיתגלגלו באינטרנט. כך מצאנו תלונה על אונס (כולל הפרטים המלאים של המתלוננת), פסקי דין של בית משפט, הפניות רפואיות, ואפילו לא מעט מסמכים צבאיים שאנשים הכינו בבית – מסמך שנקרא "תכנון פריסת גדודים" או "מפת גיבוש", לא מותיר הרבה מקום לספק. לתשומת לב האנשים בצה"ל.

בשורה התחתונה – תוכנות שיתוף הקבצים הן אחד הדברים המדהימים והמסוכנים באינטרנט. כל עוד יהיו טפשים בינינו, יהיה לטורפים מה למצוא. זוכרים את תמונת העירום שצילמתם בטיול השנתי לאילת כי מי יראה את זה כבר?, אז זהו – שיש מי שיראה. תעשו לעצמכם טובה – תגנו על עצמכם.

 

תודה ל- K.D.O על העזרה הטכנית בחיפושים...

 

 


The views expressed within this site pretty much represent those of the author.
Copyright 1997-2003© Yariv Zur.