.portfolio  .writings  .bio  .links  .blog  .home 

Permanent link to archive for 29/08/03.Fri, 29 August 2003

@כותרת: 5 הערות על "כוכב נולד"

 

@רציף:

מילת אזהרה – הקטע הזה נכתב לפני שידור הגמר, ככה שאין לנו מושג מי זכה ומה היה בגמר, למרות שאם יש צדק בעולם – נינט (המלכה) טייב לקחה.

 

1.          זה רק אנחנו, או ששירי מימון ניצחה את מעיין שקד בחצי הגמר לא בזכות יכולת השירה שלה? (אם אתם מבינים למה אנחנו מתכוונים)

2.          נדמה כי כל המתמודדים שהגיעו לשלבים המתקדמים, למעט נינט ומעיין שקד נפלו בעיקר על בחירת השירים הגרועה שלהם. גם גיא שרפי וגם לירז רחמין בחרו שירים שלא מוציאים חצי מהיכולות שלהם. זה בלט במיוחד כאשר ראו את הביצוע המדהים של לירז רחמין ל"ארקוד על מדרגות הרבנות" באודישן.

3.          ישונה התקנון לאלתר – מי שמבצעת שיר של ריטה, נפסלת אוטומטית ומגורשת לליבריה, יחד עם אייל פלד.

4.          שלשים פרומו ל"כוכב נולד" באמצע הקטע המביך במיוחד שבו גברברי "קחי אותי שרון" ניסו כוחם בשירה, היה מקומם כמעט כמו שהיה גאוני.

5.          שהעיבודים המוזיקליים (ובמיוחד שירת הליווי) שעשו בתוכנית לכל שיר היו במקרה הטוב סתמיים, ובמקרה היותר סביר הרסו.

6.          שלשים את שירי מימון בתור זמרת ליווי של לירז רחמין זה לא הכי פייר שבעולם.

7.          שכמה שהעונה הזאת היתה סבבה – תהיו בטוחים שכמות האנשים שיגיעו לאודישנים בעונה הבאה תהיה פי שתיים. הכינו את הממחטות.

 

 

 

Permanent link to archive for 29/08/03.Fri, 29 August 2003

@כותרת:

אי השדים

 

@רציף:

הדרך המקובלת להתייחס (ואף לקדם) את סדרת המציאות "אי הפיתויים" היא על ידי הבחורות הדדניות והבחורים המסוקסים המאכלסים אותו. הפרומו של "ביפ", בו משודרת העונה השנייה מציג לנו את המתמודדים בתוכנית על פי חלקי גוף – שוקיים, ירכיים וכמובן – חזה. הרעיון, למי שלא מכיר, הנו לקחת קבוצה של זוגות המאופיינים על ידי שלושה מאפיינים עיקריים:

1.          הם רוצים להתפרסם.

2.          הם נראים טוב.

3.          הם רוצים להתפרסם.

הזוגות מופרדים ביניהם (גברים לחוד ונשים לחוד) ואז עדר הדדניות ולהקת המסוקסים של התוכנית מנסים לפתות אותם ואותן בהתאמה. כביכול – המטרה המוצהרת היא שבני הזוג שלהם הקשרים והמחויבות הכי עמוקים יעמדו, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, בפיתויים שיציעו בפניהם, ינצחו את המשחק. כל השאר – יפלו קורבן לקיבורות הרוטטות ולירכיים המוצקים של צוות התוכנית, רצוי מול המצלמה על רקע האי הטרופי המדהים בו צולמה הסדרה.

אז כאמור – רוב האנשים שרואים את הסדרה רואים רק כוסיות וכוסונים מנסים לפתות את המתחרים בדרכים כה נלוזות שהיו גורמות לאמא של שרון לשלוח אותה למנזר, אבל מבט מעמיק יותר מגלה דברים אחרים.

"אי הפיתויים", מאוד בדומה ל"מירוץ אחר המיליון" היא תכנית מציאות על מערכות יחסים. ברגע שמנקים את כל הרעש מסביב ובעיקר את מארקי מארק המנחה, מקבלים תכנית שבוחנת מערכות יחסים בתנאים קיצוניים. מי מאיתנו לא היה בדיון של "ואללה, אם היית על אי בודד והיתה באה מישהי שווה – היית מתאפק?", ומי מאיתנו לא שיקר בתשובה?

הסיבה האמיתית שאנחנו רואים את "אי הפיתויים" הנה התקווה והציפייה שמישהו מהמתחרים ימעד. ברגע שמארק וקלי, שחושבים שיש להם קשר "בלתי שביר", יופרדו, יפותו ואז יראו כל אחד קטעי וידאו של השני משתרלל עם מישהו אחר – אז נצא מרוצים. אנחנו לא פה בשביל לשטוף את העיניים – אנחנו פה מאותה הסיבה ש"פוקוס" דפקה שיאי רייטינג.

ד"ר קוקס ב"סקראבס" אמר בפרק ששודר השבוע – "זוגות שמתאימים אחד לשני סובלים כמו כולם, רק שלהם יש את הרצון לנסות לפתור את זה". "אי הפיתויים" היא הסדרה שמראה לנו אלו זוגות מנסים ואלו נכנעים לנסיבות. אם זה היה על אריות ולא על בני אדם – זה כבר היה בפריים טיים של ערוץ 8. לא להחמיץ.

 

 

 

Permanent link to archive for 29/08/03.Fri, 29 August 2003

@כותרת:

בין כוונות

 

@רציף:

מאת: המטה הכללי של צה"ל, מחלקת לוחמה פסיכולוגית

אל: ערוץ 1, מחלקת התוכניות

 

הנדון: פקודת מבצע "שנת ישרים"

 

המטרה:

שבירת כוחו המנטלי של האויב, על ידי חשיפת חיילי מודיעין עוינים הצופים באופן קבוע לשידורי ערוץ 1 לצורך איסוף אינפורמציה, לרמות שעמום בלתי סבירות, שיגרמו להם לנזק בלתי הפיך.

 

מטרת משנה:

מניעת כל דיון ציבורי אמיתי בשאלות הקשורות למערכת הבטחון בכלל, וביטול דרגת הטר"ש בפרט.

 

השיטה:

1.           מתוך ידיעה שכוחות האויב לא ירשו לעצמם לפספס אירוע שכזה, ערוץ 1 יעלה לאוויר מגזין צבא ובטחון שיקרא "על הכוונת" בהנחיית גאולה אבן.

2.           על פי סיכום מוקדם עם ועד העובדים של רשות השידור, ימלאו את זמן האוויר של התוכנית פרשני הצבא והבטחון של ערוץ 1 ביחד עם מספר מצומצם של קצינים בכירים שיבחרו על ידי ראש אג"ם על פי קריטריונים שנקבעו מראש (וכללו בעיקר יכולת לדבר במשך דקות ארוכות בלי להגיד שום דבר).

3.           על פי הסיכום, תחשב התוכנית כפיצוי הולם לירידה המשמעותית בדקות השידור של חברי תא הכתבים הצבאים מאז הפסיק צה"ל את החיסולים הממוקדים בגלל ההודנה. 

4.           התוכנית, שתשודר פעם בשבוע, תעסוק בדיונים ארוכים וחסרי כל פואנטה, בכל נושא שקשור לצבא ובתנאי שהנושא כבר נידון אלף פעם בכל פורום אפשרי אחר (כולל רחוב סומסום).

5.           לצורך פתיחת התוכנית תכין מחלקת ההסרטה של דובר צה"ל סרטון אנימציה מטופש במיוחד שיוציא לאנשים מהשורה את החשק לצפות בתוכנית, וכך ימנע מהם חשיפה שעלולה להזיק להם.

6.           כל דיון בתוכנית יימשך לפחות עשר דקות ויכלול לפחות חמישה גלגולי עיניים, ארבע קלישאות ושתי דקות של מידע שלקוח מתוך הערך "צה"ל" באנציקלופדיה אביב.

7.           הדיונים באולפן יתנהלו באיטיות, ברוגע, ובלי שום דבר שעלול חו"ח לגרום לעניין ציבורי.

8.           פעם בשבועיים, כדי להעלות את אחוזי ההצלחה של המבצע ולוודא שחיילי האויב מתים משעמום, יוזמן לאולפן יואב לימור שיקבל זמן אוויר בלתי מוגבל.

9.           כדי למנוע פגיעה בכוחותינו, באחריות קת"ח רוממה להנפיק לאנשי הצוות אטמי אוזנים לפני כל תוכנית. במידה וקיימים חוסרים ניתן להשלים ציוד מערוץ 2. נשארו להם ארגזים שלמים ממבצע "חור בראש" (או בשמו האזרחי "בטברנה").

10.       גבולות גזרה: כל נושא שנוי במחלוקת העלול להרגיז קצינים בדרגות אל"מ ומעלה (או סא"לים עם מענק חתימה), כולל כאלה במילואים ובפרט כאלו המאיישים משרדים בקריית הממשלה.

 

לסיכום:

שמירה מדוקדקת על עקרונות המבצע תביא לקריסה המיוחלת של מערכי המודיעין בחילות ערב. רק כך נוכל למנוע מהם האזנה וגילוי של מידע חשוב באמת, כמו הכתבות של עמנואל רוזן בערוץ 10.

 

על החתום:

אל"מ ירון זהבי, רמ"ח לוחמה פסיכולוגית

ב/ נופר

 

 

Permanent link to archive for 29/08/03.Fri, 29 August 2003

נוער נוער נוער

 

 

השנים שבהם בילה המכביסט בתור מורה ומחנך במערכת החינוך העל יסודית (כן, פעם היו לו אידיאלים, הם פשוט נעלמו בעקבות חשיפת יתר לטורים "חברתיים" של שלי יחימוביץ') לימדו אותו כמה דברים על מה שמכונה בספרות המקצועית "דור העתיד של ישראל".

מהר מאוד (שזה באופן מפתיע כמות הזמן שלקח לנו להבין ש"שטח צבאי", מגזין הצבא החדש של ערוץ 1, היא  בסך הכל פיצוי לפרשנים שזמן המסך שלהם נפגע בעקבות ההודנה הי"ד) התברר לו שמעבר לאמונה הרווחת על הסכנות הבריאותיות בפתיחת ספר קריאה, חוסר היכולת לשבת יותר משבע דקות בלי לזוז וחיבה מלחיצה למוזיקה בעוצמות שיכלו להפיל את המוקטעה, יש בקרב חלקים נכבדים מבני הנוער בישראל סלידה מכל מי שמנסה לחנך אותם ו/או לדבר אליהם "בגובה העיניים" (מי אמר ג'קי לוי?). וזאת הסיבה שבגללה אנחנו לא ממש מופתעים מהעובדה ש"אקזיט", תוכנית הנוער של ערוץ 10, הפכה לכזה להיט גדול.

אנחנו, באופן אישי, מתקשים לשבת יותר מעשרים דקות ברציפות מול כל הקופצניות הזאת בלי לקבל מחלת ים, וסובלים מבעיה קשה של הבנה (גם כי הנושאים לא ברורים לנו, אבל בעיקר כי אנחנו לא מבינים את השפה), אבל כמו ערוץ הילדים לאילו שלא ידעו את קישקשתא, כמו וורדה ויוסי סיאס לאנשים שלא שמעו על פרוזאק, כמו "משהו ללבוש" לאנשים שעדיין חושבים שחולצות עם ריבועים זה קול,  "אקזיט" היא הדבר הכי נכון שמתרוצץ היום על המסך לכל מי שחושב שזקנים בני שלושים לא מבינים כלום מהחיים. היא לא מנסה לחנך, לא מתימרת לשנות את העולם ובטח לא מספקת ערך מוסף (אלא עם כן אתם מצפים בקוצר רוח לטיפים של מושיק גלאמין, אבל זאת בעיה שלכם שראוי שתטפלו בה). היא בסך הכל מנסה לתת לצעירים שעתיים שיעניינו אותם, ועושה את זה לא רע בכלל, לא רק בגלל שיש בה תמהיל מצויין בין פינות, מערכונים, קליפים ושיחות עם הצופים אלא בעיקר בגלל המנחים.

מלי לוי על תקן הבלונדה, יעל גולדמן על תקן המותק, מיכאל הנגבי על תקן האוהד הפועל המעצבן (הי, אנחנו אולי תומכים בקלינגר, אבל לא שכחנו את כל מה שנמני עשה בשבילנו) וכמובן עופר שכטר, כוכב בהתהוות, שהתסרוקת שלו כבר השאירה מזמן מאחור את שמוליק טיאר, ושהפך בשנה האחרונה בזכות אקזיט ומשחק החיים לאליל בנות בסדרי גודל אמיר פי גוטמנים (שלא לאמר עידו יסקין), עד כדי כך שאם היינו ילדות צווחניות בנות 16 (ולמען הסר ספק, למרות שאנחנו רואים "בנות גילמור", אנחנו לא) היינו מקימים לו מזמן אתר הערצה בכתובת oferhamgniv.com.

בניגוד כמו שמקובל בתוכניות מהסוג הזה, כאילו הם מדקלמים טקסטים שכתבו בשבילם אנשים מבוגרים. הם גסים, חצופים, בוטים, מצחיקים ובעיקר חסרי אלוהים, והם נשמעים בדיוק כמו הילדים הפרועים של השכנים שתמיד רצינו בתור חברים (אבל מקסימום חטפנו מהם מכות).

 

 

הדבר היחידי שמפריע לנו ב"אקזיט" לא קשור בכלל לתוכנית, אלא לתגובה הפבלובית של אנשי החנוך וחברי ועדות הפיקוח שכבר הספיקו למחות על השימוש ב"שפה בוטה", לצקצק בלשונם ולדקלם סיסמאות על "השחתת הנוער". קהל הצופים של "אקזיט, אסור לשכוח, נחשף מגיל צעיר למופעי האימה של חברי כנסת ושרים ב"פופוליטיקה", צפה בזוועות כמו "המהפך", וראה הרבה יותר מידי מתיחות של יגאל שילון. אם הם צלחו את זה, קשה להאמין שכמה בדיחות גסות וקצת תכנים מיניים, עלולים לגרום לנזק אמיתי.

 

 

 

 

 

Permanent link to archive for 22/08/03.Fri, 22 August 2003

@כותרת: ביזאר קוויזין

 

@ביניים:

אחד היתרונות (הבודדים) של להיות תקוע בלי לווין, מעבר לעובדה שמדובר בתרגול זן יוצא דופן (לחיצה, נשימה, עבר ערוץ. לחיצה, נשימה, עבר ערוץ), הוא שהשמן הבית"רי גילה מחדש את ערוץ 8. יחד עם "ביפ" (בחודשיים בשנה בהם יש בו תכנים מקורים שאינם בשידור חוזר), ערוץ 8 הוא אולי הסיבה היחידה להתחבר לכבלים (זה ושלא צריך הסכמה של אף שכן בשביל לראות כבלים). מספיק לבלות כמה סופי שבוע מול ה"שבת הישראלית" שלו בשביל להבין למה אנחנו מתכוונים, ומי שעדיין לא ראה את "שוקו בננה בדרום קרולינה" הנוגה, שיחפש בשידורים החוזרים.

השבוע נוספה עוד סיבה טובה לראות ערוץ 8 – "איירון שף". תוכנית בישול יפנית, כמו שרק אומה שכבר מזמן אין לה לעשות עם הזמן הפנוי יכולה להמציא. בתוכנית מתחרה כל פעם שף צעיר ומבטיח אחר עם אחד משפי הבית – שלישיית "שפי הברזל" (והרביעי, שכל הזמן מזניחים אותו. כנראה כי הוא מתמחה בבישול איטלקי). לשני המתחרים מוקצית שעה, כל המצרכים שהם רוצים, שני עוזרים, מטבח מצויד והכי חשוב – "מצרך היום". איזה שהוא מצרך שסביבו הם אמורים לבנות את המנות. בתוכנית הראשונה אלו היו לבבות במבוק (תגידו אתם חזרן. שתאכלו חזרן בחתונה שלכם), ושני שפים התחרו בלהכין ארוחה יפנית סביבם. אין מה להגיד – שני שפים מדהימים עם מנות שגרמו לנו להזיל ריר על הסטייק (כן, אנחנו אוכלים סטייקים כשאנחנו רואים טלוויזיה, על פי גישת החברה בסטי"לים של חיל הים – "שיהיה מה להקיא").

כל זה היה טוב ויפה אם לא צוות השופטים. צוות השופטים מורכב מסלבז יפניים ("וכמובן, נמצא איתנו האטורי סאן!") שספק אם מישהו שמע עליהם מחוץ לקיוטו, שלאורך כל התוכנית יושבים ומנסים לנחש מה מכינים המתחרים. לעזרתם בא כתבנו הנמצא ליד המתחרים, מעין שרון פרי של הבישול היפני שנותן דיווחים נרגשים מהשטח – "צ'ן עכשיו לוקח אורז ואצות נורי. מעניין מה הוא הולך להכין.... זה סושי! הניחוש שלכם היה מדויק. אכן מדובר בסושי. זה מאוד מרגש". אם שכחנו לציין, התוכנית ביפנית, ורובה מדובב לאנגלית, ברמה הכי מביכה שיש.

בשורה התחתונה, מדובר בשילוב בלתי אפשרי בין שידור אירוע ספורט, לתחרות בישול מדהימה וברקע התחושה המתמידה כי המפסיד יתבקש לבצע ספוקו. יש למה לצפות.

 

 

Permanent link to archive for 22/08/03.Fri, 22 August 2003

@כותרת:

ניט זו גלייבן טעלע רומאן

 

@רציף:

עורו בני אשכנז! זקפו ראשכן בנות ירושלים דליטא! פרצו בשחוק גדול רדופי לודז', ראדום וורשה המעטירות! יומה של המאמע-לושן הגיע. יותר מחמישים שנה מנסים לדחוק אותנו לפינה, להסביר לנו שהתרבות שלנו ובמיוחד השפה, הם גלותיים / מתנשאים / מדכאים / אליטות ישנות (מחק את המיותר לפי התקופה) ושכולנו צריכים לדעת ערבית ולאהוב את שרית חדד וגליקריה, והנה במסווה של טלנובלה חדשה וסתמית, היתה לנו ישועה. גרויסע נאחעס, כמו שהיו אומרים בארץ הישנה.

"החצר", הטלנובלה החדשה של ערוץ התכלת (חשוב להקפיד על הא הידיעה לפני התכלת, אחרת מסתבכים בתביעות). מדובר בטלנובלה טראשית וקאמפית כמעט כמו "משחק החיים", רק בלי המחשופים משובבי העין של יעל שרוני (ריקי בשבילכם). מצד שני – יש לנו את לוסי דובינצ'ק בעל עיני המישל פייפר המהפנטות, שמאז "קלרה הקדושה" לא ראינו ממנה מספיק.

העלילה הבסיסית סובבת סביב חצר של אדמו"ר (עמוס לביא, שכבר הגיע הזמן שיחזור ל"תיק סגור") והתככים הלא קטנים הרוחשים בה. בנותיו של האדמו"ר – ציפורה, רוחל'ה (יסמין דאימונד) וגיטל מספקות את העניין הרומנטי בעוד הגברים סביבם וסביב האדמו"ר מספקים את התככים. בסך הכל – למראות היעדר המחשופים והסקס – טלנובלה סטנדרטית לכל דבר. תוסיפו לזה את העניין הכמעט חולני שמגלה החברה החילונית בכל דבר שקשור לתככים חרדיים (נסו לדמיין עמוד שער ב"שבעה ימים" – "שחיתות בחצר האדמו"ר" ותבינו למה אנחנו מתכוונים) ואת המשחק הלא רע בכלל של שחקני "החצר", חינני במיוחד הוא אלי מרקו, שמשום מה מתעקש שיקראו לו כאן חנוך (היינך, היו אומרים אצלנו בעדה), ותקבלו עוד הצלחה צפויה על פי המתכון הידוע מראש.

אמנם "החצר" הולכת להתמודד עם המבחן הכי גדול שהוצב בפני טלנובלות בארץ – האם נהיה מוכנים לשלם בשבילם? ערוץ התכלת פתחו אותו לכולם על מנת שנתמכר ל"החצר" ואז נרוץ לקנות את הערוץ. אבל מכיוון שבישראלים מדובר – הסיכוי שנשלם 30 שקלים לחודש בשביל טלנובלה הוא הימור לא קטן. אז אם ככה למה אנחנו כל כך עולצים? כי "החצר" הולכת להחזיר את האידיש לשפת הדיבור של כולנו. אם עוד חודש חודשיים תשאלו מישהו מה שלומו והוא יענה "צורעס" במקום "באסה", תדעו מאיפה זה בא.

 

 

 

 

 

בטח שמתם לב ש...

 

  • יום לפני הפסקת החשמל בארצות הברית שודר בערוץ 23 הפרק של "זהו זה" עם דירקטור וולט וחברת חשמל.
  • שלשים שידורים חוזרים של "המשאית" ו"החיים זה לא הכל" זה נחמד, אבל לא אם זה דוחה את "אליאס" ו"סקראבס" לאמצע הלילה
  •  

Permanent link to archive for 15/08/03.Fri, 15 August 2003

@כותרת:

מטא-בורקס

 

@רציף:

נפצח בווידוי. לא היינו מחובבי "שוטטות". גם אם נעזוב שנייה את חוסר החיבור שלנו עם ההומור הזה, היו לנו קצת בעיות אידיאולוגיות עם הסדרה. הסטריאוטיפים המוטמעים בה עשו לנו צרבת.

מצד שני – רוב העם החליט ש"שוטטות" מדהימה, נפלאה וקורעת מצחוק כמו לשמוע חבר כנסת מדבר אנגלית, אז לא נותר לנו אלא לשבת בפינה ולינוק סיגריה תוצרת הארץ (קיצוצים, אתם יודעים).

אז בשביל אותו חלק בעם שאהב את שוטטות יש לנו חדשות טובות – ביום שישי מתחילה (תחת מעטה מתוחכם יותר) – "שוטטות 2 – הבסיס". "אחד העם 1", סדרה חדשה המציגה את מרב הקאסט של שוטטות, עם תוספות חינניות מאוד בדמותן של ענת מגן (המדהימה!), יעל פוליאקוב ואילן פלד, כשהם מגלמים מגוון רחב מאוד של דמויות בבית משותף ישראלי – החל בפריחה טובת הלב שיש לה סלון טיפוח, דרך זוג הישישות הפולניות הנרגנות וכלה בפרסומאית החד-הורית המגדלת ילד לבד מבחירה.

על פניו זאת היתה אמורה להיות סדרה שנשסע לגזרים בשינינו המחודדות, (למרות עקירת שן הבינה של השמן הבית"ריסט) – כזאת כמות של סטיריאוטיפים דלים, בדיחות גזעניות ולאומניות דלוחות ולא פחות גרוע – בדיחות על גזענות נאורה - "נו, אם הוא ערבי הוא בטח יודע להכין שמן זית", לא שמענו מאז, נו, התוכנית שבאה לפני "אחד העם 1", "המפגע המרכזי", או משהו כזה.

אבל קרה לנו משהו מוזר. אולי זה בהשפעת האופטלגין הנוזלי (למה אין גז צחוק לקחת הביתה?), אולי בהשפעת האנטיביוטיקה, "אחד העם 1" הצחיקה אותנו.

"אחד העם 1" מערבבת בתוכה יחד עם ההומור ה"שוטטות"-י הבסיסי שלה רסיסי "שי ודרור" ולא פחות חשוב מזה – רסיסי "8 דקות ביום" (כן, אנחנו יודעים שאסור להשוות). לא כל הדמויות שם פוגעות, יותר מדי מערכונים שם נראים, אפעס, כאילו כבר ראינו אותם בעבר אבל עדיין – אם אתם מסוגלים לכבות את מנגנון המוסר השמאלני/פלצני שמחובר לכם במוח לשעה – אנחנו מבטיחים לכם שתשבו מול הספה ותצחקו. לא צחקתם? כנראה שלא רציתם מספיק.

 

 

 

* * *

 

בטח שמתם לב ש...

 

·        אייל פלד מתארח ב"נערה 57" ומדבר על סקס זה משהו שלא היינו ממליצים על ארוחה מלאה.

·        הפרומו של צחי ומאיר ל"שליחות שכונתית" הוא לא פחות מגאוני.

 

Permanent link to archive for 15/08/03.Fri, 15 August 2003

 

באופן עקרוני, לאור ניסיון העבר הפתאטטי שלנו, נאסר עלינו בהוראת בית משפט ונשותינו היקרות לתת עצות הקשורות בכל צורה ואופן לשידוכים. ובכל זאת, החלטנו להסתכן ולפתוח בקריאה נרגשת לקוראינו שעדיין לא זכו למצוא את בן/בת הזוג שאיתם הם רוצים לבלות את שארית חייהם (או לפחות עד שיגיע משהו יותר טוב) – אם אתם לא רוצים לפגוע בצורה אנושה בסיכוייכם למצוא אהבה, עדיף שתוותרו על צפייה ב"המדריך להתאהבות" תוכנית השידוכים של YTV. אומנם קצת קשה לנו לקבוע האם "המדריך להתאהבות" ראויה לתואר "התוכנית הכי גרועה שיצא לנו לראות בחיינו" (עדיין לא שכחנו לכבלים את הבזיון של "בקצב הקצב") אבל אין ספק שמדובר במועמדת ראויה וודאית.

הקונספט, של המדריך הוא פשוט. בכל תוכנית מצולם דייט, וצוות מומחים שיושב באולפן מנתח את ההתרחשויות. עד כאן – בסיסי. התוספת היחידה היא שבמהלך הדייט יושב אחד הצדדים עם אוזניה וסלבריטי נבחר (על פי איזה קריטריון? לא נדע לעולם) לוחש לו באוזן עצות. ולמרות שכפי שאפשר להבין, מדובר ברעיון מקורי כמו "פאזל", עדכני כמו דן שילון ומסובך כמו החידון השבועי לילד, הצליחו אנשי YTV לשבור שיאים שלילים בביצוע.

קחו למשל את הפגישות עצמן. משום מה כל אילו ראינו היו בדיוק אותו הדבר. שני אנשים, שגם שדכן סנילי לא היה חולם לחבר בינהם, יושבים בבית קפה, זורקים אחד על השני קלישאות לעוסות ועוד נאלצים להאזין לעצות שמעבירות להם אושיות תרבותיות כמו אפרת בוימלד (בואו רק נגיד שמי שהאל חנן אותו ביופי, כשרון משחק וחבר הורס הוא לא בדיוק מי שהיינו מבקשים את דעתו לגבי חיי האהבה שלנו).

או את נועה תשבי, שיושבת באולפן על תקן מנחה. אנחנו האנשים האחרונים שנטיף לעבודה קשה, אבל תשבי, כך נדמה, לוקחת את גישת "אתם לא משלמים לי מספיק בשיל שאני אתאמץ" לשיאים חדשים. למעשה, מעבר לשלושה משפטים שהיא מדקלמת בפתיחה ובסיום (ושכל קשר בינם לבין התוכנית כל כך מקרי עד שלדעתנו מדובר בקוד סודי לאיזו מחתרת עלומה), והעובדה שבכל פעם שדמותה עולה על המסך מתעורר בחדר דיון בנוגע לסיבות שהביאו אותה להסכים להופיע בתסרוקת שיצאה מהאופנה קצת לפני מלחמת העולם הראשונה, לא מצאנו שום הצדקה אמיתית לנוכחותה באולפן.

אבל הדבר הכי מזעזע הם אנשי הצוות (או שאוהבים לקרוא להם שם "מומחי אהבה"). כבר הרבה זמן עבר מאז נתקלנו באנשים שיש להם כל כך מעט דברים אינטלגנטים להגיד, וזמן מסך כמעט בלתי מוגבל להגיד אותם. הפסיכיאטר, === === ,  אומנם עוד מצליח לתת פה ושם משפט ראוי, מה אי אפשר להגיד על גיל זהר ומושיק גלאמין, שגורמים אפילו לאנשי "Y בלילה" להיחשב כאנשים בעלי יכולות אנליטיות שהיו מזניקות אותם היישר לצמרת ארגון מאנזה העולמי (ולהזכירכם אנחנו מדברים, בין השאר, על אריק משעלי ומורן אייזנשטיין). אחרי שהאזנו לעצות שהם חילקו בתוכניות הראשונות יש לנו חשש יותר מסביר שאם אלו האנשים שאמורים להסביר לדור הצעיר מהי אהבה, אנחנו עלולים לעמוד בשנים הקרובות בפני בעיה דמוגרפית קשה מאוד.

בשורה התחתונה: "המדריך להתאהבות" הוא בדיוק מה שהייתם מצפים מהפקה של YTV. תוכנית רעה, צעקנית ובעיקר מיותרת. "המדריך לאיך לא עושים תוכנית טלוויזיה" היה שם הרבה יותר ראוי.

 

 

Permanent link to archive for 10/08/03.Sun, 10 August 2003

סניף ה- Subway המקומי ברעננה נסגר, ובמקומו יש זכיין חדש, עם אותו תפריט, אותם סנדביצ'ים (טיפה יותר מיונז) ושם + לוגו מה זה דומים. הנה לשיפוטכם:

 

Permanent link to archive for 08/08/03.Fri, 08 August 2003

@כותרת:

עשן מתפוצץ

@ביניים:

דיברנו בעבר על איך פרסומאים מתחלקים לשניים – אלה שיצירתיים באמת ומייצרים פרסומות מצחיקות, שובות לב וכאלה שאפילו מקדמות את המוצר אותו הן אמורות למכור. פרסומאים מהזן השני, לעומת זאת, ניחנים ביצירתיות של אספלט ובדמיון של תולעת משי. להם אין ברירה והם משתמשים בטריקים זולים, להלן – פרובוקציות. לרשימה הזולה והכה נרחבת הזאת אפשר השבוע להוסיף את הפרסומאים (אתם ראויים לתואר הזה?) שהפליצו את הפרסומת החדשה של וירג'ין. למי ששפר עליו מזלו ולא צפה בנפיחה הטלוויזיונית הזאת, מדובר בשני בקבוקים הנפגשים, מתחככים, ואז בקבוק אחד מבצע "דוגי סטייל" בשני.

רק שיהיה ברור. גם אם היתה לנו איזושהיא נטייה לשתות משקאות בצבע זרחני (ואין לנו), פרסומת כמו זו של וירג'ין היתה מוציאה לנו את החשק סופית. כל כך ברור שזו פרסומת שנועדה שיפסלו אותה, והטריק הזה כל כך עבש, כל כך נדוש שבא לצרוח. בוז.

 

* * *

 

בטח שמתם לב ש...

ויליאם שטנר (קפטן קירק) דפק הופעת אורח מלבבת ב"בוב פטרסון" ביום ראשון.

 

 

 

 

 

Permanent link to archive for 08/08/03.Fri, 08 August 2003

@כותרת: כן הכל זהב, הכל זהב

@רציף:

אנחנו יודעים שכבר דיברנו על זה בעבר, אבל בכל זאת. השמן הבית"רי עבר השבוע לאחת מערי השרון (מתי כבר עוזי כהן יקבל תוכנית כקונטרה לאבי רצון?) ועקב קשיים בירוקרטיים נעדר לווין. זה השאיר אותו להתמודד לבד עם הממשק של "ערוצי זהב". אחרי שלושה ימים עם הממשק האיום והאיטי ביקום יש לו שלוש הערות:

1.         אם היו נותנים ללקוחות "ערוצי זהב" לבלות שבוע עם הממשק של "YES" ואז מחזירים אותם לממשק הישן, היינו רואים פה הפגנות שלא היו מביישות את כיכר טיאננמן.

2.         לא ברור איך הכבלים, שמשקיעים כל כך הרבה כסף בתוכן משאירים דבר כל כך בסיסי כמו מהירות זפזופ ונגישות למידע ברמות שהממיר מתבייש להידלק.

3.         נקודה חיובית – הממשק של "ערוצי זהב" גורם לזה של "תבל דיגיטל" להיראות טוב, ומדובר בהישג לא קטן.

 

 

בטח שמתם לב ש...

  • ספיישל מאחורי הקלעים של גיא פינס על "משחק החיים" היה משובב נפש במיוחד.
  • מועצת הכבלים והלווין החליטה שערוץ YTV אינו מתאים לבני נוער. ולמבוגרים כן?

Permanent link to archive for 08/08/03.Fri, 08 August 2003

@כותרת:

רייס א רוני

 

@רציף:

במסגרת פינתנו "תוכניות שרק מבקרי טלוויזיה רואים", אנחנו חייבים (באמת שחייבים) לעצור רגע ולדבר אתכם שוב על ערוץ 10. בסך הכל, גיבש לו הערוץ רצועה לא רעה כל יום ב- 9. יאיר ניצני, "זה הזמן" ו"שי ודרור". רק בימי שלישי תקוע המגזין 10G. אבל מבחינתנו - "העולם האמיתי – הסיפורים שמאחורי המודעות" (שם א ביסעלה ארוך, לא?) היא אחת ההברקות של הרצועה. נכון, זה התחיל כבר לפני כמה שבועות, אבל נראה שבינתיים התוכנית הזו היא סוד שמור בקרב הצופים בארץ, ולא ברור לנו למה. בתוכנית עוקבים אנשי הצוות (ציפי ברנד, רוני קובן, אורן דולפין ודניאלה דורון) אחר מודעות שונות המתפרסמות בעיתון ויורדים לפשרן. לפעמים זו מודעה של טיפוס שמפחלץ חיות (הנה בית שלא היינו רוצים להשכיר), לפעמים זו מודעה על קיבוצים שמחפשים אנשים (רק משפחות, מצטערים) ולפעמים אלו דירות מהגיהנום (הבחירה היא בין "שתיקת הכבשים" ל"בית קברות לחיות").

יש אמרת שואו ביזנס האומרת "אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים". אנחנו אומרים שאין סיפורים קטנים, יש מתעדים בינוניים, וב"עולם האמיתי" יש מתעדים מצוינים. במציאות הטלוויזיונית שלנו אין כמעט מקום לחדשות מגזיניות, למעט תכניות החדשות בימי שישי (והשבוע – רוני דניאל יספר לנו על הכפפה החדשה שצה"ל רוכש). "העולם האמיתי" היא אולי מגזין הטלוויזיה האמיתי הראשון כאן שגם לא לוקח את עצמו ברצינות יותר מדי, גם מעניין וגם לא מגדיר את עצמו כ"תכנית תחקירים". אין קוליפורמים, אף אחד לא מתפתה לעסקאות בשטח, ואפילו אין תחקירים בנוסח "האם המוכרים בשוק מרמים אותנו? לא" (ידוע גם כ"לעשות אמנון לוי") זאת תכנית קטנה שכל שבוע תביא לכם שלושה-ארבעה סיפורים קטנים קטנים, אבל כאלה שמסופרים יפה. במיוחד אנחנו רוצים להתעכב על רוני קובן. אנשים אומרים לנו – "כן, רוני קובן, הוא היה גיא פינס בגלי צה"ל", אבל אנחנו מוכרחים להודות שזו פעם ראשונה שאנחנו נחשפים לאיש, ומעכשיו הוא יכול לספור אותנו במועדון המעריצים שלו. הסיפורים שהוא מביא הם כל כך אישיים, כל כך מכמירי לב בהומור העצמי שלהם ובכנות (לפחות זו שאנחנו מניחים) שאנחנו מוכרחים להודות שאנחנו מחכים להם מדי שבוע.

בשורה התחתונה – "העולם האמיתי" היא יופי של תוכנית, כזאת שתגרום לכם לחייך, להתעניין ואולי, מי יודע, אפילו לראות ערוץ 10.

 

 

Permanent link to archive for 08/08/03.Fri, 08 August 2003

@כותרת:

10 סיבות למה "קחי אותי שרון" מצוינת

 

@ביניים:

 

1.          כי היא מה זה חמודה

2.          כי למרות שאנחנו לא מאמינים לאף מילה שלה, היא ישראלית טיפוסית. הבת של השכן.

3.          כי למרות שבהפקה מנסים לדחוף את יואב, אנחנו עדיין מקווים שהוא יעוף

4.          כי העובדה שטל נשאר, מראה שכנראה לאנשי מסים יש איזה שהוא סקס אפיל חבוי. מאוד חבוי.

5.          כי לראות את החברים/אקסיות של הגברים מלכלים עליהם היה כמו לראות תאונת דרכים בשידור חי. כיף כיופק.

6.          כי השמן המכביסט שונא את זה, והוא פלצן.

7.          כי תמיד יש את הסיכוי שאקי ייפול לבריכה וייהרס לו הפן

8.          כי ככל שמתקדם המשחק, אנשים מביאים אותה בטקטיקות יותר מחוכמות

9.          כי זה שלנו, וזה לא ה"חפרפרת"

10.     כי היא מה זה חמודה

 


The views expressed within this site pretty much represent those of the author.
Copyright 1997-2003© Yariv Zur.