:: VLVL ::

Fri, 24 October 2003

@כותרת: השמן הלא נכון – גברי לוי

אין לנו שום רצון או סבלנות להכנס שוב לסוגיית "תשלום העד משחקי כדורגל – כן או לא". מספיק אנשים, חלקם אפילו מבין בעניין, הביעו בשבועות האחרונים את דעתם בעד ונגד הרעיון. אומנם לא מקובלת עלינו השיטה שקובעת שמשחקים מרכזיים ישודרו, בכל מחזור שני, בתשלום אבל זה לא העיקר. מה שאותנו מטריד זה בכלל העובדה שבתוך כל הדיון הכללי כולם שכחו דבר אחד –מרוב נסיון למשוך עוד ועוד צופים ולמכור לנו בעשרים שקל חבילת שידור, ההתאחדות לכדורגל מכרה את העקרון הכי חשוב של הליגה – מחזור המשחקים.

במקום לשדר שלושה משחקים אחד אחרי שני, מינון שמסוגל להרוג כל אדם שפוי (וגם כמה מכורים), עדיף היה ששלושת המשחקים של שבת היו משודרים במקביל וכל אחד היה בוחר לראות איזה משחק שהוא רוצה. ככה זה עובד בעולם. יש דרבי תל-אביבי בערוץ 10? סבבה. אבל מה לעשות שאוהד מכבי פתח-תקווה (אחד מהשישה) דווקא מעדיף לראות את המשחק של הקבוצה שלו? אם אתם ממש רוצים, תראו אחר כך לתוך הלילה שידורים חוזרים של שאר המשחקים. בהנתן התוצאות נדע איזה משחק כדאי לראות, וגם האשה כבר תישן עד אז. השיטה הזו אולי מכניסה קצת פחות כסף אבל זה בטח היה תורם לדברים אחרים. למשל לטוהר המשחק, בטח אם ניקח בחשבון שבעוד כמה חודשים שעת משחק עלולה לקבוע גורלות. משום מה נראה לנו שדברים כאלו, לא מעניינים יותר אף אחד.

Fri, 24 October 2003

מה לא ללבוש

סוף סוף הגברים מצאו תוכנית אופנה כמו שהם אוהבים

אם יש משהו ששלושה וחצי שבועות של מילואים במתקן כליאה צה"לי אי שם בצפון הארץ מלמדים אותך (חוץ, כמובן, מזה שאסירים פלשתינים אוכלים יותר טוב מהחיילים ששומרים עליהם) זה שלפעמים אדם צריך להתעמת עם המציאות ולהכיר בעובדות. ההכרה שלנו קרתה שהמכביסט הכריח גדוד שלם של מילואימניקים לשבת איתו במועדון ולראות את תוכנית האופנה של הבי.סי. פריים "מה לא לראות", למרות שקיבל כמה וכמה איומים בנשק. פתאום קלטנו ששלמה ארצי הוא אומנם טוחן מוחות לא קטן אבל שפה ושם אפילו הוא צודק. גברים, באמת עושים דברים קצת לא הגיוניים.

יהיו כאלו שיגידו שזה דווקא הגיוני לחלוטין. שמרוב עבודה, או חשיפה להורמונים נשיים (העובדה ששנינו ביחד מתמודדים, כל אחד בביתו, עם אשה בהריון הופכת אותנו באופן אוטומטי לסוג מועמדים לאשפוז כפוי) נהינו כוסיות שרואים תוכניות אופנה. זה אולי נכון אבל זה לא קשור. בשלב הזה כבר צריך להיות ברור שהסיכוי שאנחנו נשב ונראה תוכנית אופנה משול לסיכוי של יוסי ביילין להיבחר לראש עיריית מועצת קריית ארבע, ולכן כדאי שנסביר.

על הנייר "מה לא ללבוש" היא אולי תוכנית אופנה. אבל זה רק על הנייר (כמו שמעון פרס וראשות ממשלה). בפועל כל קשר בינה לבין תוכניות אופנה מהסוג של "משהו ללבוש" הוא מקרי כמו הקשר בין ליגת העל וכדורגל איכותי וכל קשר בין שתי המנחות לשרון חזיז ואורנה דץ הוא מקרי בהחלט. במקום לעבור בין מעצבי אופנה ולהביט בבגדים במבטי הערצה חסרי ביקורת, דברי התחנפות ושימוש מוגזם בביטוי "מ-א-מ-ם", טריני וסוזאנה, המנחות של "מה לא ללבוש", מאמינות בשיטות של הלם. בכל תוכנית מקבלת צופה אחרת סכום לקניית בגדים, מקבלות הנחיות כלליות מהמנחות ויוצאת למסע קניות מתועד. אם נדמה לשתיים שהקונה חורגת מההוראות שניתנו לה הן מתנפלות עליה בברוטליות שלא הייתה מביישת כלבי תקיפה בחתוליה של "תנו לחיות לחיות". בלי טיפת רחמים הן אומרות לה בפנים מה הן חושבות עליה, על הצורה שבה היא מתלבשת, על המלתחה שלה, ועל כל דבר אחר שלא נראה להן. שניה לפני שהצופה התורנית פורצת בבכי (ככה זה נשים. קצת קשה אז בוכים) הן גם יסבירו לה מה היא צריכה לעשות כדי להראות טוב. והכל נעשה בשנינות, חינניות ועיקר מקצוענות.

התוצאה, אם לא הבנתם, היא אחת התוכנית הכי מצחיקות שיש היום בטלוויזיה. ובשביל צחוק טוב, אנחנו מוכנים לעשות הרבה. אפילו להיחשב לכוסיות.

Fri, 24 October 2003

@כותרת:

המין הטיפש כמו נעל

@רציף:

יש קלישאה שאומרת שבמאבק הנצחי בין גברים ונשים הנשים הן המין היפה בעוד הגברים הם המין החזק. כל זה היה נכון עד מוצאי שבת האחרון, עת התחילה ביס פלוס עונה 6 של "הישרדות" והוכח אחת ולתמיד שהגברים, לא נעים לומר, הם המין הטיפש כמו נעל.

העונה השישית, המתקיימת באמזונס, באה אחרי שתי עונות חלשות, באיי המרקיזה ובתאילנד, שתי עונות חלושות ומשמימות. מאז זכה אית'ן (הוא משלנו! הוא משלנו!) בהישרדות 3 (אפריקה), לא היה לנו לא זוכה משמעותי, לא אסון רציני בסדר גודל שכל המחנה נשטף בגשם, או מישהו חוטף כוויה כזאת שמפנים אותו במסוק ובקיצור – חוסר עניין מוחלט. נכון, בהישרדות 5 ההפקה הגיעה לשיאים חדשים של רוע לב על מנת להפוך את התוכנית ליותר מעניינת (לא, לגרום לקרובי משפחה של מתמודדים לאכול תולעים זה לא לגיטימי, תודה), אבל עדיין – זה לא היה זה.

עד שהגיעה עונה 6. הרעיון בעונה 6 הוא פשוט כמו שהוא גאוני – שני השבטים לא מחולקים רנדומלית כמו פעם, אפילו לא הזקנים נגד הצעירים כמו שיצא בעונה 5, אלא הם מחולקים לשבט בנים ושבט בנות. המבטים מזילי הריר והלומי הצער של הבנים כשהבנות עזבו את הסירה ויצאו לדרכן כבר אמרו לכל מי שצפה – הולכת להיות עונה גוטה.

ואכן – הפה הגדול של הבנים לא איחר לבוא – "אין שום סיכוי שיעיפו מישהו מאיתנו", "הן בטח בונות טלפון סלולרי בשביל להתקשר לחבר שלהן" וכמובן – הוויכוח הנצחי – מי משבט הבנות הכי שווה.

בזמן הזה התעסקו הבנות, כמה מביך, בלהתברבר בחושך, בלכבס תחתונים ובלהתמודד (לא בהצלחה יתרה) עם העובדה שההפקה תקעה להם חברת שבט חירשת. מה שהאמריקאים לא יעשו בשביל לייצג את כל המגזרים.

רגע האמת הגיע בתחרות הראשונה – הגברים, עמוסי שחץ ורהב פשוט הפסידו את התחרות, ובגדול. הם הפסידו לא בגלל שהם נתנו לבנות פור, לא בגלל שהבנות הרימו חולצות (כמו שהן תכננו לעשות וחבל שלא) ולא בגלל שזו היתה תחרות חשיבה (היא לא היתה). הם הפסידו כי גברים הם עם טיפש. טיפש כל כך שכשמגיעים למועצת השבט, עדיין הגברים לא מפסיקים להתווכח בשאלה מי יותר שווה.

התחזית שלנו – הם ימשיכו להתווכח מי יותר שווה עד שכולם יועפו, אחד אחרי השני. אה כן – היידי הכי שווה. בקלות.

Fri, 24 October 2003

@כותרת:

שובם של היאצפינס

@רציף:

בבקשה להרים ידיים כל מי שהתרגש משובם של גיא פינס ואלי יצפאן למסכים שלנו. תודה, אפשר להוריד. אנחנו מנחשים שכמות הידיים זהה לזאת של אלו שמבינים מה הקשר בין שאול יהלום ודמוקרטיה, אבל אתם יודעים מה? זה בסדר. כי לא צריך להתרגש משובם של היאצפינס. צריך לשמוח, כן. להתרגש? לא. צריך לשמוח כי יש משהו מנחם בזה שגם לנו יש שגרה של תוכניות, עם עונות, חופשות ועוד עונות. נכון, זה קורה רק בתכניות בידור (ואצל דודו, שזה הרבה דברים, אבל בידור זה לא), ועדיין אין לנו מסורת כזו בדרמה (למעט "שבתות וחגים") ובטח שלא בקומדיה, אבל עדיין – לרגע, דווקא שתי התוכניות האלו מייצרות איזו אשליה של נורמליות.

מבחינת חידושים והפתעות בעונה החדשה אין יותר מדי מה לדווח. יצפאן ממשיך עם ראיונות איומים (מה זה היה הראיון עם דן שילון?), מונולוגים מביכים (כל פנייה לתזמורת רק מגבירה את המבוכה) וחיקויים קורעים מצחוק, בעיקר של עמרי שרון. בולט במיוחד הפתיח החדש לתוכנית שלו שמציג אנימציה שאם להתנסח בעדינות – היתה מביישת את ערוץ 1. גיא פינס לעומת זאת חידש את האולפן, האריך את התוכנית ואפילו הוסיף מצעד סלבז שבועי (מחווה לג'וליאנה והחבר'ה?) אבל בשורה התחתונה – לא פינס ולא יצפאן חידשו משהו מיוחד לכבוד העונה החדשה, ותאמינו לנו – טוב שכך. ביום הראשון שיצפינס חזרו נהרגו שלושה חיילים במארב. ביום השני, בזמן שגיא פינס סיפר כמה שווה נשיקה של אורלי ויינרמן מופז ניסה לדפוק את עימאד עאקל. בזמן שהוא סיפר מה נהיה לבן אפלק, ביבי ניסה לדפוק את מדינה הרווחה, ככה שללא מעט מאיתנו יאצפינס הם מקלט, אי של שלווה ורוגע שטותיים מכל המסביב. יש לנו חבר בשם צילי (סיפור ארוך) שכל בוקר מגיע לעבודה ומספר מה היה אתמול ב"פרק של גיא פינס". בהתחלה היינו צוחקים עליו – "אלו כל החדשות שמעניינות אותך?" היום אנחנו מבינים שהוא יותר מאושר מאיתנו.

אז לא, התרגשות גדולה אין משובם של יאצפינס, במיוחד כשיצפאן ניצב מול קמילה ופיראס, אבל נחמה – יש ועוד איך.

Fri, 17 October 2003

@כותרת:

ערוץ 1 גאה להציג

@רציף:

כשהשמן הבית"רי היה בבה"ד 1 (כן, גם אוהדי בית"ר יוצאים לקצונה) צמחה לו ציפורן חודרנית ברגל. כל העניין נגמר בהפנייה לצריפין וניתוח לא סימפטי. כשראינו את הפרק הראשון של "אהבה בשלכת", סדרת הקומדיה הרומנטית החדשה של ערוץ 1 לגיל הזהב, געגועים עזים לחר"פ 842 הציפו אותנו.

קשה להעביר ביקורת על יצירה מקורית, באמת שקשה, במיוחד כשמדובר במשהו שאינו תכנית בידור, אלא יצירה שאנשים טובים (אנחנו מניחים) התאמצו והשקיעו לעשות. תוסיפו לזה את העובדה שיום כיפור זה עתה עבר ויש עוד שנה שלמה עד שמישהו יסלח לנו, אבל לא נסלח לעצמנו אם לא נרחיק אתכם מהנזיד הדלוח דלעיל. הסדרה מספרת על רומן בין ליה קניג ויהודה ברקן, שני קשישים אלמנים, שנפגשים במקרה, שונאים אחד את השני בהתחלה ואז, ניחשתם נכון, מתאהבים. נחשו מה – הילדים שלהם לא מתים על הרעיון. נחשו מה עוד – בשביל שזה יהיה מצחיק יש קטעים עם מעליות, חדרניות רוסיות שמדברות עברית במבטא חצי רוסי חצי יידיש ומוסיקה של בני היל. לא גמרתם לנחש? כשרוצים שנדע שיש קטע משמעותי – יש קטעי פסנתר נוגים כמו שחברים שלנו היו כותבים בגיל 16 בשביל שבנות יחשבו שהם רגישים (אז הם עוד חשבו שבנות מתעניינות בדברים חוץ מכוח, כסף ואיך אתה נראה).

די עם הניחושים. "ערוץ 1 גאה להציג", כתוב בפרומו של הסדרה. ליא קניג ויהודה ברקן מתבזים בתפקידים שקטנים עליהם בכמה מידות, עם דיאלוגים כל כך שקופים שאפשר לעשות משחקי שתייה מהם – "כל פעם שיהודה ברקן מנסה לצלוע כי זה מה שזקנים עושים – שותים כוס בירה" ולא נתחיל עם הקשקושים הרגילים של איך אורזים גרפית סדרה.

בשורה התחתונה - יכול להיות ש"אהבה בשלכת" נעשתה עם כל הכוונות הטובות שבעולם, אבל זה לא משנה את העובדה שהיא מוצר טלוויזיוני נחות, כזה שהיה ראוי לו היה משודר בערוץ המקומי, אבל לא על חשבון הזמן של מגזין התאחדות יוצאי פרס.

Fri, 17 October 2003

בשידור חוזר

אין הרבה דברים שמעצבנים אותנו יותר מזלזול (חוץ מהפועל תל אביב, כמובן, אבל זה ממש לא קשור לעניין). שמישהו מסתכל לך בעיניים ומוריק לך אחת יפה ישר בפנים. וגם אם פיזית זה לא בדיוק המצב, זאת התחושה שלנו בשבועות האחרונים. וזה חוזר אלינו כל פעם שאנחנו פותחים טלוויזיה ורואים את גל המחזור שהשתלט כמעט לחלוטין על ערוץ 2.

אין שום דרך עדינה להגיד את זה, אז אנחנו הולכים להיות בוטים (אזהרה: המשפט הבא מכיל בתוכו ביטויים שאינם מתאימים לאנשים רגישים. קוראים שטרם מלאו להם 18 מתבקשים ללכת לראות השבט. נשים בהריון מוזמנות לקפוץ לויוה. נקרא לכם שיגמרו הגסויות). מאז שנגמר הקיץ והסתיים הפסטיבל הציבורי שבמהלכו מצץ עולם הטלוויזיה לקשת על "עונת קיץ מופלאה שכמוה עוד לא הייתה" והכריז על מנהלי החברה כעל אנשי המילניום בתחום, ערוץ 2 בכלל, וקשת בפרט, שמים עלינו זין. (בנות, ילדים, אפשר לחזור). במקום לעשות תוכניות טלוויזיה (שזה מה שערוץ צריך, אם זכור לנו נכון לעשות) הם פשוט ממחזרים.

ימי שידור שלמים של ערוץ 2 בשבועות האחרונים הם אוסף של פסולת ממוחזרת שנזרקת אל מקלטי הטלוויזיה שלנו. תוכניות שלא היו מצחיקות גם בפעם הראשונה נשלחות לסיבוב שלישי (זה אם לא סופרים את כל הפעמים שבהן הם שודרו באמצע הלילה כדי לאפשר לדחוף לנו עוד כמה פרסומות), תוכניות שהתחילו בתור מיגעות מרדימות אותנו שוב, והכי גרוע – תחרויות ריאלטי מקבלות שידור שני. למה אתם חושבים שמעניין אותנו לראות שוב את תוכנית הגמר של כוכב נולד? הרי בין כה וכה הדבר היחידי שהיה שם מעניין (מעבר למי לעזאזל בחר לשי גבסו את הבגדים ומה לעזאזל עבר לו בראש באותו זמן) הוא המתח לגבי מי ינצח. ואת זה, אם יורשה לנו להמר, אפילו ברשות הפלסטינאית כו-לם יודעים.

הדבר היחידי שיותר מרגיז הוא השתיקה של הרשות השניה לגבי התופעה. למרות שאנחנו לא מומחים לנושא, ולמען האמת מעולם לא ראינו את קובץ התנאים שהתלוה לזכיונות שקיבלו מפעילי ערוץ 2, אנחנו מוכנים להישבע כי ביותר מהזדמנות אחת שמענו אנשים שאמורים להבין בתחום (הרי לא יכול להיות שבמועצת הרשות השנייה יושבים אנשים שלא מבינים כלום בטלוויזיה, נכון? הרי אנחנו מדינה מסודרת) יש מכסה מסוימת של שדורים חוזרים שאסור לעבור אותה. לאור זה תרשו לנו להכריז בזאת כי יש רק שתי אפשרויות: או שמועצה היא גוף אימפוטנטי שלא מסוגל לשמור על הכללים שהיא בעצמה קבעה, או שהכללים שהיא קבעה ממש לא מוצלחים. המ.. למה אנחנו לא מופתעים?

בטח שמתם לב

שבחדשות הספורט ראיינו השבוע את גיא לוי, מאמן מכבי פתח תקווה אבל בכתובית הוא היה "מאמן מכבי חיפה". קידום.

שחדשות 10 עשו כתבה על ההצגה "גולדה" שרצה עכשיו בברודווי אבל הצליחו לפספס את הפרט הכי מעניין: השחקנית שמשחקת את גולדה, אליס גולמובו, היא לא אחרת מאשר מיס "דינג דונג" המיתולוגית.

Fri, 17 October 2003

@כותרת:

מאחורי הסורגים

@רציף:

כל מי שאי פעם עשה קורס מבוא בפסיכולוגיה זוכר בדרך כלל שלושה דברים – שיש הרבה בנות ומעט בנים, את הניסוי של מילגרם עם השוקים החשמליים, ואת ניסוי הכלא של סטנפורד. בניסוי ההוא הראה פיליפ זימברדו שאנשים נהיים רעים או טובים לא אחת לא רק לפי האופי שלהם, אלא הרבה לפי התפקיד שהחברה מייעדת להם. הוא חילק בצורה רנדומלית קבוצה של סטודנטים לסוהרים ואסירים, ותכנן לבחון את ההתנהגות שלהם במשך שבועיים. אחרי שבוע הופסק הניסוי כי ה"סוהרים" הפכו להיות חיות סדיסטיות, וה"אסירים" נכנסו לדכאון ומתח. חוץ ממחשבות נוגות על מה קורה למי שנותנים לו להיות מבקר טלוויזיה, זה ניסוי שעורר הרבה שאלות על טוב ורע בטבע האדם.

עברו 31 שנים, והבי.בי.סי חשב שיהיה מגניב לשחזר את הניסוי ההוא, רק הפעם לעשות את זה בסגנון עדות הריאליטי. חשוב לציין שהטלוויזיה הבריטית התמחתה בסדרות ריאליטי עוד לפני שקראו לזה ריאליטי, אז עוד קראו לזה "דוקו-סואופ", כשההבדל העיקרי הוא שאין פרסים בסוף.

אז במיטב המסורת הבריטית, לקחו חבורת גברברים, חילקו רנדומלית לסוהרים ואסירים, שמו מצלמות בכל פינה וקיבלנו את "הניסוי".

קשה להסביר למה, אבל זו תכנית מרתקת. אין בה בחורות, אין פרסים, אין פרסומות ואפילו אין אף סלב, ובכל זאת מצאנו את עצמנו יושבים מרותקים מול שני הפרקים הראשונים (מתוך ארבעה). מן מצב לחץ מטורף שמצליח לתפוס ולתאר את הדינמיקות האנושיות הכי בסיסיות של השתייכות לקבוצה, התמודדות עם דחיה ולא פחות חשוב – איך צומחים מנהיגים. הקטע בו האסיר הכי טוב והכי חנאנה בתחילת הניסוי הופך למרושע ולמרדן מכולם הוא מדהים, וצריך להראות אותו בכל מקום בו בעלי סמכות מנהלים חיים של אנשים אחרים (כן, רצה פה רמיזה פוליטית).

אפרופו האייטם הקודם – זה סוג הטלוויזיה שהיינו רוצים לראות את ערוץ 1 מפיק. תכניות שגורמות לצופה לחשוב, לכווץ את מצחו לשנייה ואולי אפילו להגיד "וואו". אז היינו רוצים.

(מידע נוסף על הניסוי של סטנפורד - www.prisonexp.org).

בטח שמתם לב ש...

· מונולוג הפתיחה של אהר'לה ברנע באולפן שישי בשבוע שעבר היה גורם לנתניהו, נחמיה שטרסלר ומרגרט תאצ'ר להשפריץ ניטים מרוב עונג. איזון לשלי?

· שמילא סקראבס, אבל לטלעד את ג'ניפר גארנר? איפה מרב מיכאלי, איפה?!

· ש"כן יקירתי" בימי שני בערוץ 3 הוא סיטקום חובה לכל מי שיש לו ילדים (או בדרך)

Fri, 17 October 2003

@כותרת:

ערוץ 1 גאה להציג

@רציף:

Fri, 17 October 2003

@כותרת:

קונטה קינטה באזור 51

@ביניים:

אם היו עושים פעם סקר לא רציני במיוחד, היו מוצאים ששלושה נושאים הסטוריים מעסיקים את יוצרי הטלוויזיה האמריקאיים – אלביס, הרצח של ג'ון פ. קנדי וכל מה שקשור לחייזרים. יש לא מעט שאפילו מקשרים בין שלושת הנושאים. דבר נוסף שאמריקאים אוהבים לעשות (וערוץ 3 אוהב לשדר) אלו סדרות "דורות". "שלושה דורות של נשים חזקות משקפות את ההסטוריה של הנשיות בארצות הברית" "חמישה דורות של כושים משקפים את תולדות ארצות הברית ויחסה לכושים" וכמובן – "שמונה עשרה דורות של מהגרים יהודים מציבים מראה אל מול תולדות האנטישמיות המודרנית". כמעט ולא המצאנו אף סדרה. על כן ולכן, זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו יעשה סדרה "ארבעה דורות של דפוקים במוח שמאמינים בעב"מים משקפים את הפיכת ארצות הברית לאומה שצריכה אשפוז", ומי טוב יותר למשימה מאשר סטיבן שפילברג, האיש שעם "מפגשים מהסוג השלישי", "אי.טי" ואפילו "גברים בשחור" התעקש לדחוף לנו חייזרים מכל חור (ובכל חור אפשרי).

הבעיה היחידה עם "מפגשים", המיני סדרה הכה יוקרתית של שפילברג (הוא לא ממש עשה אותה, רק חתם למטה וקיבל כסף) היא שהיא מחורבנת. שככה יהיה לנו טוב. אנחנו כל כך מורעבים למדע בדיוני טוב שבאמת חיכינו לסדרה הזאת. מה קיבלנו? סדרה ארוכה כאורך הגלות, עם אפקטים שהיו שראינו במשחקי מחשב של לפני חמש שנים, שחקנים קפואים (חוץ מג'ולי בנץ, דרלה מ"באפי" בשבילכם) ודיאלוגים שמאלציים. זה שהסדרה ארוכה כבר אמרנו? יש שתי אפשרויות או שיוצרי הסדרה מניחים שלא היו סרטי חייזרים מאז "מפגשים מהסוג השלישי", וכל הקטע של הסדרה הזאת, איך קראו לה, "אקס פיילז" נצפה על ידי ארבעה וחצי צופים בקזחסטן (ועם קוראינו בקזחסטן הסליחה), או שהם פשוט רצו לעשות מדע בדיוני לכל המשפחה, כזה שגם אמא שלנו ששונאת את הסרטים של אלו "עם הנצנצנים באמצע המצח" תוכל לראות.

בכל מקרה, מחורבנת או לא, אנחנו נשב לראות את "מפגשים". אנחנו, שראינו ספינות קרב בוערות סביב כתף אוריון וקרני גאמא זוהרות בחשיכה ליד שער טנהאוזר, מעדיפים את זה על לראות חדשות.

Fri, 17 October 2003

@כותרת:

קונטה קינטה באזור 51

@ביניים:

Fri, 17 October 2003

@כותרת:

תעזבו את התכשיטים!

@רציף:

האייטם הבא מיועד לגברים בלבד. חברים, אנחנו בצרות. גל עכור במיוחד של פרסומות שוטף את מסכי ארצנו, כמו הגלים של חוף בספרד אחרי שמיכלית טובעת באטלנטי. לאחרונה אנו עדים לאוסף פרסומות בהם גברים בכלל, ואיזור תכשיטי הכתר בפרט, עוברים התעללויות טלוויזיוניות בלתי נסבלות. זה התחיל עם הפרסומת על ההוא שסוגר לפטופ על הזרבובית שלו (מי לוקח לפטופ לסאונה?! רק עתודאים), המשיך עם מגוון הפרסומות של Escape המתארות, לא עלינו, טוריה רקטאלית במיוחד (זה רק אנחנו, או שהמסר הסמוי של Escape הוא שברשתות האחרות יש כוסיות, ואצלם מפלצות?) וכלה ביצירה האחרונה – דוגמנית ממעכת ביצים (אמיתיות) בהבעה שהיתה גורמת לנינה מאיירס לפרוץ בבכי. זה הזמן לקרוא – לא עוד! חדלו! נראה את הפרסומאים שהשפריצו את הפרסומות האלו עושים אחת עם בחורה שנסגר לה פאלם על הפטמה. אנחנו יכולים לשמוע את הצווחות עד כאן (איפה נעלמו כל הפמיניסטיות בזמן האחרון באמת? מה, ניצחתן?). יש הרבה דברים מצחיקים בעולם, והמראה של גבר עובר התעללות בענבים לא קרוב אפילו להיות אחד מהם. די.

Sun, 12 October 2003

קולינה שאג – מי לא יירא

שני גברים שמנים

התנאים היו אופטימליים. הדשא ירוק מבריק, הבחורים שלנו בלבן דרוכים ומוכנים למשימה. סבלנו מהעדר קהל ביתי – האוהדים שלנו לא כל כך הגיעו למשחק החוץ, חששות בטחוניים, אתם יודעים. כמו לפני עשר שנים גם הפעם קולו המוכר של מאיר אינשטיין נשמע מעל המסך שלנו, ולמרות חסרונם של פרדיננד ואואן – הנבחרת שלנו עשתה את העבודה.

ועכשיו ברצינות. שלושה משחקים זימנה לנו השבת של אתמול, שמוזר לחשוב ששלושתם נופלים תחת אותו ענף ספורט. מוזר כמעט כמו לחשוב שמיכאל זנדברג ודוד טרזגה, שניהם כותבים "כדורגלן" תחת המשבצת "מקצוע" בשאלונים שונים.

לזכותו של ערוץ 10 ייאמר שהשידור שלהם מקרית אליעזר היה משובח. גרפיקה משובבת נפש, צילום איכותי וכמובן, ההצגה הכי טובה בעיר – שלמה "עם מי עוד לא הסתכסכתי?" שרף, שהצליח בתוך משחק אחד להוציא אמירה גזענית אחת "בסכנין יש להם הרבה פחים", אמירה מזלזלת אחת "תמיד היה שחקן עם אינטילגנציה נמוכה" ואמירה גדושת מודעות עצמית "אסולין השמין קצת בזמן האחרון" בשביל להצדיק את המוניטין שלו כאחד שיורה בלי לדפוק חשבון.

נמשיך למשחק הבא – בקהאם בגוב האריות. יש וויכוחים בינינו אם היה משחק מושבח או משעמם, אבל מה שבטוח – בשביל לראות את בקהאם מעיף את הכדור עד אנטליה היה שווה הכל. אנחנו באמת אסירי תודה לערוץ 10 שהביא לנו את המשחק הזה, ורק שאלה אחת יש לנו – למה בעצם ניר לוין ומאיר אינשטיין התעקשו להפריע לשדרים האנגליים? ככה יצא שגם לא שמענו את ניר לוין, גם לא שמענו את השדר האנגלי והסיטואציה הזכירה הרבה יותר מדי את הימים בהם רונן גורביץ' היה מפריע לנו לראות אנ.בי.איי. אולי כדאי ללוין לתפוס שיחה עם שימי ריגר, שיסביר לו שמדברים רק בפסקי זמן.

על המשחק האחרון באמת שלא בא לנו לדבר. הבמאי הצרפתי השוויץ בקו הנבדל הממוחשב שלו, ואנחנו ישבנו ועשינו טוטו – באיזה הפרש צריכה נבחרת צרפת להביס את ישראל בשביל שגרנט יילך הביתה? נגמר 3:0, ככה שכנראה שגרנט יישאר, אבל לקראת עזיבתו של גברי – הרשו לנו להציע מועמד חדש – קולינה. למרות שהתנקנק ולא הוציא כרטיס אדום לרושטו, נראה את צ'רלטון מתחמקים מלשלם עבור זכויות השידור כשהוא מנהל את העסק.

Fri, 10 October 2003

@כותרת:

@רציף:

1. מה הרגע הכי נמוך בתולדות ערוץ 2?

a. דודו טופז זורק כדורי שוקולד לפה של חלי

b. דודו טופז מטריף את המדינה עם סיפור החייזר

c. בייגה שוחט עם תרבוש במעגל

d. כל תכנית של ג'וני

2. מה יום ההולדת של ערוץ 2?

a. 20.11.1993

b. 4.11.1993

c. 4.11.1994

d. 8.1.1991

3. לאילו עיתונים יומיים יש החזקות בערוץ 2?

a. לעצטע נייעאס

b. פילוני

c. ידיעות אחרונות ומעריב

d. הארץ

4. איפה שידרה מיקי חיימוביץ' לפני ערוץ 2?

a. ערוץ 10

b. ערוץ 1

c. חדשות מקומיות

d. רדיו קול חי

5. מי כתב ערוץ 2 בדרום?

a. מנחם הורוביץ

b. מנחם הורוביץ

c. מנחם הורוביץ

d. שגיא בשן

6. מה התואר של עוזי פלד?

a. מנכ"ל טלעד

b. קיסר טלעד

c. משבץ הסדרות הלילי

d. רגזני

7. כמה שידורים חוזרים היו לפסטיבל מוסיקה אירית (רק בשבתות)?

a. 454

b. 14

c. 17

d. 23

8. ולפסטיבל בלוז לגולן?

a. 14

b. 1

c. 17

d. 5,475,328

9. איך קראו לדמות המקבילה לקוזמו קרמר ב"פאזל"?

a. דוד בוסקילה

b. איתן ונטורה

c. קובי קרטר

d. יואב צפיר

10. מה המכסה המותרת להזכרת פרס בתוכנית בידור?

a. 3

b. 20

c. 9

d. 7

11. מי מהתוכניות הבאות מאומצת מבי.בי.סי. פריים?

a. עבודת בית

b. המהפך

c. התכנית ההיא עם רותם אבוהב שצועקת

d. כל התשובות נכונות

12. באיזו שנה עשו את "קונילמל בקהיר"?

a. 1948

b. 1983

c. 1952

d. 1975

13. עוד כמה שנים נמשיך לראות אותו כל שבת?

a. 1

b. 10

c. 100

d. לא כל כך הרבה – בקרוב לא תהיה מדינה

14. איך קראו לתזמורת ב"מעגל" של דן שילון?

a. תזמורת צה"ל

b. תזמורת הטיילת

c. תזמורת בצורת

d. השמחות

15. באלו תוכניות לא השתתפה סיגל שחמון?

a. טקס האירוויזון

b. המבצר

c. גלגל המזל

d. משהו ללבוש

16. איזה מהלקטים הבאים יותר מופרך?

a. המיטב של המופע המרכזי

b. דודו – הרגעים הרגישים

c. "לחישות", עם שרית וינו-אלעד

d. "לחייך עם יונית"

17. תחקיר פתיחת העונה הבאה של אמנון לוי יגלה ש...

a. יש מקומות בהם השמש לא שוקעת במערב

b. יש מינויים פוליטיים לא ראויים

c. שום ממשלה בישראל בעשרים השנה האחרונות לא השקיעה בפרויקטים שעלולים לקחת יותר מארבע שנים

d. מקורבים לשלטון נהיים עשירים, כל השאר נהיים יותר עניים

18. תפקידו של דני רופ הוא...

a. לספר לנו מה התחזית

b. להריץ דחקות עם גדי ויונית

c. לעמוד בשלג

d. כל התשובות נכונות

19. התפאורה של איזו תכנית היתה מזעזעת יותר?

a. רפי רשף

b. רזי ברקאי

c. העולם הערב

d. למה מזעזעות, למה? לא יכולים לפרגן אתם?

20. את מי קובי מידן לא יראיין לעולם?

a. את אברי גלעד

b. את ענבל גבריאלי

c. את זיגמונד פרויד

d. תנו לו זמן – הוא יגיע לכולם

21. מה היה הדבר הכי בולט ב"פרפר לילה"?

a. התחת של דדו מילמן

b. ה"מה נשמעעעעע" של רועי לוי

c. הבדיחות הקלושות של רן תלם

d. הפירסינג של טל ברמן

22.

Thu, 09 October 2003

שיר השכונה

שני גברים שמנים

אולי זה בגלל האיצטדיון הריק, אולי בגלל יעד הנסיעה הלא אטרקטיבי (בתורכיה אומרים על איזמיר שהיא כפר קטן עם 4 מליון תושבים, ומנסיון - הם יודעים מה הם אומרים) ואולי זה בכלל בגלל הג'ט לג' – על דבר קשה להתווכח: השידור של מאיר אינשטיין וניר לוין, אתמול בערוץ 10 היה מייגע מעט יותר מהמשחק עצמו.

גם ברגעים (המעטים) שבהם התנהל על הדשא משחק כדורגל ראוי, נשמעו איינשטיין ולוין כאילו הרגע העירו אותם משנת צהריים ושלחו אותם, בניגוד לרצונם, לשדר משחק כדורגל זניח, בעוד שהם באופן אישי היו מעדיפים להעביר את הזמן בדיון על נפלאות ליגת האלופות. אפילו המנהג המגונה של איינשטיין - לעלות לטונים שוברי מנורות בכל פעם שהכדור עובר את קו מחצית המגרש – לא הצליח להעיר אותנו מהנמנום. הפעם היחידה שבה פקחנו עיניים הייתה כשאיינשטין, אשר בדרך כלל נשמע כאילו הוא לוקח קשה מדי את קמפיין "בחו"ל כולנו שגרירים", נקט בעמדה חד משמעית לטובת הקבוצה הסלובנית כאשר השופט גזל ממנה פנדל חוקי לחלוטין. אולי בגלל שהצהוב-כחול שלהם בצירוף החמצות מסמרות שיער גרמו לו לחשוב שמדובר במכבי תל-אביב.

חוץ מזה זכינו לסאונד מזעזע לפרקים, דיון מ-ר-ת-ק על המצחיה של ניר דוידוביץ' (קיבלת בדיסנילנד?) וחוסר יכולת מוחלט של אינשטיין ולוין להבין מתי מגיעות הפרסומות הקופצות שעולות להם על הסאונד. יצויין לטובה ה'טיקר' שרץ בתחתית המסך. בערוץ 10 הבינו מה שערוץ 5 הבין מזמן, 2 בדרך להבין (אבל לא מצליח לו) וערוץ 1 לא יבין לעולם – שידורי ספורט הם מקפצת רייטינג. אם באמצע המשחק המשמים הזה כתוב לנו בתחתית המסך – "השארו למהדורה של 8 ותראו את הקלטות הסודיות של גלעד שרון!" לא נישאר? לא, כי זה ערוץ 10, אבל הרעיון יפה.

לעומת זאת, מהדורת חדשות הספורט בערוץ 5, אחרי דיווח יבשושי של רוני בראון על המשחק של הפועל רמת גן (בשביל זה היה שווה לספונסר של רמת-גן לשלם לו את כרטיס הטיסה? תמהתנו), סיפקה קרב עלבונות בשידור חי בין מאמן הנבחרת האולימפית בשחייה, גור שטיינברג, ושייט העבר עמית ענבר. אם חשבתם שדם רע, לכלוכים וטינות הסטוריות יש בכדורגל – טעיתם בענק. אם אפשר שבזמן המשחק הבא של חיפה יהיה עימות באולפן בין יו"ר איגוד הג'ודו ואורן סמדג'ה, נודה לכם מקרב לב.

Sat, 04 October 2003

@כותבוקסה: אחד נגד כולם

@כותרת:

מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר

@קרדיט:

יריב צור

@רציף:

זה היה אחר צהריים בהיר בסיאול, ספטמבר 1998. האקדח ירה ובן ג'ונסון התפוצץ על המסלול. ארבעים וששה צעדים, מהירות שיא של חמישים קמ"ש, מאה מטר ב- 9.79 שניות. בן ג'ונסון רץ יותר מהר מכל אדם בהסטוריה. יומיים אחר כך, בדיקת הסמים שלו חזרה עם תוצאה חיובית ומדליית הזהב שכה הגיעה לו, נשללה ממנו, יחד עם התהילה, הכסף (מעריכים שהוא הפסיד כ- 30 מיליון דולר בגלל כל הסיפור) והקריירה. כתחליף, הוא ניסה להתקבל לקבוצת הוקי, התאמן עם דייגו מראדונה ואפילו, תאמינו או לא, אימן את הבן של קדאפי.

כל כמה חודשים (בדרך כלל כל פעם כשיש איזה שהוא ארוע ספורטיבי) מופיעה ידיעה קטנה בצד הסיקור הספורטיבי הקלישאי הרגיל – "זה וזה נתפס כשבדמו חומרים אסורים". כולם זוכרים את ג'ונסון, אבל אם תקחו את כל האצנים הגדולים – קארל לואיס, לינפורד כריסטי, פלורנס גריפית'-ג'וינר (ז"ל) – לכולם נקשרו סיפורי סמים שונים ומשונים. לואיס וכריסטי צלחו בדיקות סמים בסיאול על "ספק סביר", פלו-ג'ו מתה בנסיבות מסתוריות שכנראה קשורות לסמים.

רוב מומחי הספורט, או אולי יותר נכון להגיד, עסקני הספורט כל כך ישמחו לתת להרצות על למה סמים בספורט זה רע, שתגמרו את ההרצאה עם פנים רטובות משצף הרוק. אבל אם נבחן את כל הטיעונים למה סמים זה אחד אחד, נבין שאף אחד מהם לא מחזיק מים, ובסוף נישאר לכל היותר עם המשפט של מר מקי, יועץ בית הספר ב"סאות'פארק" – "סמים זה רע, מממ-קיי?"

נתחיל בגישת "זה מזיק לבריאות". חברים – ספורט, ובפרט ספורט מקצועני, זה לא דבר בריא. תשאלו את ג'ו מונטנה. אחת התמונות המפורסמות ביותר היא של צילום הרנטגן שלו ביום שפרש. לאיש יש יותר פלטינה בגוף מחנות של פדני, ויותר עצמות שבורות ממישהו שכל יס"מ ירושלים חרש עליו. אם נשתמש בטיעון הזה, אז צריך להוציא אגרוף מחוץ לחוק. תשאלו את מוחמד עלי. ספורטאים לוקחים את הגוף שלהם לקצה המעטפת, כמו שאוהבים להגיד בחיל האוויר, ומפסיקים רק אם משהו נשבר. אותו דבר – גם סמים. אם יקחו אותם בפיקוח רפואי מתאים, בלי להסתיר ובלי להתחבא – אין סיבה שזה יגרום יותר נזק מלחטוף מקל הוקי בפנים. יבואו אנשים ויגידו – "זה כמו למסד את הזנות, לקחת משהו לא מוסרי ולשים אותו תחת פיקוח לא הופך אותו למוסרי". גם אם נתעלם מהעובדה שאכן צריך למסד את הזנות, לא גוזרים על הציבור גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה, לא תחסום שור בדישו וכל הפסוקים האלה – לכולם ברור שיש סמים בספורט. אפשר להמשיך לטאטא אותם מתחת לשטיח, ואז אנשים יגרמו לעצמם נזקים, כי לא יהיה שום פיקוח רפואי על זה, או שאפשר לשים את זה השולחן. אם נחזור לבן ג'ונסון, בדיקת הסמים השלישית שהוא עשה (בנסיון לטהר את שמו) גילתה בדמו חומר משתן שאמור להסתיר סמים. מי ערב לנו שהחומר הזה לא יותר מסוכן מהסמים עצמם? כל הספורטאים שהיום לא מגלים אצלם סמים, האם זה בגלל שהם לא לוקחים, או שהם נהיו טובים בלהסתיר?

נמשיך לגישת "זה לא הוגן, ויוצר תנאים שונים בין ספורטאים". וואלה? אין שוויון בין ספורטאים? וכל הזמן הזה הייתי מוכן להישבע שספורטאי שמתאמן בלילה באצטדיון המתפורר של הדר יוסף, וביום עובד כמאבטח בשביל להתפרנס, יש לו בדיוק את אותם תנאים כמו מי שחבר במועדון הריצה של סנטה מוניקה, עם מלגה שמנה מנייקי. הרי אין שום הבדל בין תנאי האימון, הציוד והתגמול של יניב גרין וקובי בראיינט, נכון? כשהם נפגשים לאחד על אחד, רק היכולת האתלטית נטו קובעת. כמו שאומרים אצלנו בשכונה – קאט דה בולשיט. ציוד יותר טוב, מתקנים יותר טובים ותנאים כלכליים יוצרים פערים עצומים כבר היום בספורט, והעובדה שיש איסור על סמים זה באמת לא מה שישווה את התנאים. נקסט.

הגישה האחרונה, ואולי המעצבנת מכולם, היא גישת ה"פייר פליי". "הצופים באים לראות תחרות טבעית בין אנשים מוכשרים, ללא עזרים". זו גישה שעמוסה בכל כך הרבה בולשיט שאני מוציא את הראש מהחלון בשביל אוויר צח רק מלכתוב אותה. אין שום דבר טבעי בספורט מקצועני. האם כשכדורגלן, אפילו בליגה למקומות עבודה שאצלנו קוראים לה "ליגת העל", מקבל זריקה לפני משחק זה טבעי? אם הוא גבר – שישחק עם כאבים. האם שחקני פוטבול שעולים לשחק עם מגני כתפיים, מגני צלעות, מגני שיניים, מגני ברכיים, מגני מרפקים, מגני ביצים וקסדות – משחקים טבעי? (יש כאלה שהיו רוצים לראות אותם משחקים בלי, אבל אלה באמת חולים בראש). איפה שמים את הגבול? האם שחקנית כדורסל שעושה דיאטה עם כדורי ויטלניאה אשכוליות (או איך שלא קוראים לזה) לוקחת חומר אסור או לא? האם ידעתם שעד לאחרונה קפאין היה ברשימת הסמים הממריצים של הוועד האולימפי? אותו דבר אפדרין, שבגללו איבדה מכבי ת"א ארבע נקודות ליגה וגיא עזורי את הקריירה שלו. שניהם הולכים לצאת מהרשימה לקראת אולימפיאדת אתונה. אז איזה ציווי מוסרי עליון קובע מה טבעי ומה לא?

בשורה התחתונה, הנימוקים של האנשים שמתנגדים לסמים בספורט הם דמגוגיים במקרה הטוב וצדקניים במקרה השכיח. כמעט מיותר אבל בכל זאת נזכיר למה סמים בספורט זה כן טוב – אנחנו רוצים שואו. אנחנו רוצים לראות את קארל לואיס לוקח שמונה מדליות. אנחנו רוצים לראות את בארי בונדס בבייסבול, ביל רומנובסקי בפוטבול וכן, גם את מאריון ג'ונס קוטפת עוד מדליות זהב בריצות 100 ומאתיים מטר. כולם אגב – חשודים בשימוש בסמים. ספורט הוא שואו, ולא היה שואו טוב כמו ביג באד בן שובר את שיא העולם ונהיה האיש המהיר בתבל.

Fri, 03 October 2003

"פרויקט Y", אופרת הסבון הכי טובה שמסתובבת לכם היום על המסכים, נכנסת לשבוע הרביעי ופתאום מתגלים הסודות. קמילה למשל, שבקרב האנשים שאנחנו מסתובבים איתם (לא ממש אילנות גבוהים, אבל זה לא קשור) הוכרזה, כבר במיונים, כ"שרלילה של הוילה" והצדיקה את הרפיוטישן שלה בתור כלנית. אחרי שבמהלך השבועיים הראשונים הספיקה להתפשט מול המצלמות, להיות עם צ'ינו, להפסיק להיות עם צ'ינו, להודיע שאין לה שום דבר עם אורן, לספר למצלמה שהיא פרקטיקלי מאוהבת מאורן, לא לקלוט שאורן זרק אותה (אחות שלה, אם גבר אומר לך "לא מתאים לי" הוא לא בדרך כלל לא מתכוון למשהו שיעבור עוד כמה דקות), לקחת ממש קשה את העובדה שאורן עם דקלה (בשבוע הבא – דקלה: מילדה טובה לחתולת מין בחמישה ימים) ולעשות מזה טרגדיה לא קטנה. בדיוק בשלב שבו היה נדמה לנו שבאפשרות הראשונה אנחנו מעיפים אותה הביתה התבררה האמת הכואבת: היא פשוט לא מסוגלת להיות לבד. אפילו לא לרגע. אפילו במחיר של השפלה. אפילו אם זה כרוך בהתמזמזות עם צפנת בבריכה (וכאן כמובן צריכה לבוא השאלה לצפנת - בתור מי שמתגאה בזה שיש לה חבר ושהיא לא מתכוונת לבגוד בו – איך את מגדירה את הצרפתית שדפקת לקאמילה? או שיש איזה חוק שעם נשים זה מותר?). אין מה להגיד, אפילו שיקספייר לא היה מסוגל להמציא דמות כל כך טראגית. אם כל הסיפור הזה היה בערוץ 2, קאמילה בטח כבר הייתה מקבלת תוכנית עם רודריגו.

נ.ב.

1. בשבוע שעבר יצא לנו להיפגש עם אנשים בכירים בהפקה של פרויקט Y וכששאלנו על האפשרות שיש בבית סמים קלים הם הכריזו שאין מצב, שהכל מצולם, ושכל הציוד של המשתתפים עבר בדיקה יסודית. ההמלצה שלנו, רק ליתר בטחון, כמובן, היא לעשות בדיקה חוזרת. יכול להיות שזה בדמיון שלנו, אבל מאז שהגיעו החבילות של ראש השנה יש בוילה כמה פרצופים מאוד שמחים

2. בהתחשב בעובדה שהמדור הזה יורד לדפוס לפני שמתפרסמות תוצאות ההדחה השבועית, הרי שהפינה הזאת היא סוג של הימור. המורים קבעו כי השבוע המודח יהיה אחד מהבאים: טוני, יוגב, שני ולאה. הבחירה שלנו – לאה. ביי מותק. בפעם הבאה, אל תשכחי להביא איתך את האישיות.

Fri, 03 October 2003

@כותרת:
שאנטיאפים

@משנה:

@רציף:

חייבים להתחיל ולומר – הפרסומת של בזק ל- Wow.net עם משפחת המוארים שחוטפת את הג'ננה היא לא פחות ממבריקה. "שמוליקרישנה, לך תפתח איזו צ'אקרה" הוא ללא ספק משפט שייכנס לתרבות הפופ שלנו כמשהו שמצטטים בכל הזדמנות (יחד עם "אולי תלכו לעשות ויפאסאנה ותסתמו את הפה לשבוע?", כמובן). הפרסומת הזו עושה פילוח מדויק של השאנטיאפי – זן חדש של ישראלים שנוסעים לפסטיבל בראשית, אבל בג'יפ, קונים רהיטים באיי.די. דיזיין אבל מסדרים אותם לפי הפנג שווי וכמובן – מאוד מחוברים לטיוהר, אבל דרך אינטרנט מהיר ולפטופ איכותי. בקיצור – יופי של פרסומת. רק דבר אחד קטן, באמת זערורי, מציק לנו. לא היינו מזכירים אותו בכלל, אבל אתם יודעים – רצינו לשאול – לכמה משפחות בארץ יש יותר משני מחשבים + חיבור מהיר לאינטרנט? לכמה משפחות בארץ לעומת זאת יש ילדים שאפילו מחשב אחד אין להם והם נשארים מאחור? באנגלית קוראים לזה "הפער הדיגיטלי", שזה הבן דוד האכזרי והשקט של הפער החברתי. זה לא הופך את הפרסומת הזאת לפחות טובה, ובטח לא הופך אותנו לשלי ("רעה שלי! רעה!") יחימוביץ' (במיוחד כשבין שנינו יש 7 מחשבים) אבל כל פעם שתראו פרסומות על איך תוכלו לחבר את מגוון המחשבים שיש לכם בבית לרשת, תחשבו לרגע (רק לרגע אחד) על הפער.

Fri, 03 October 2003

@כותרת:

רד אלינו אווירון

@משנה:

התקלקל הוידאו? כל הפרקים של 24 הוזמנו כבר מזמן בבלוקבאסטר? השמנים מציעים מדריך צפייה אלטרנטיבי (יעני – לא חוקי) ליום כיפור

1. בומטאון – עונה 2: אצלנו זה עתה הסתיימה העונה הראשונה והמצוינת של בומטאון. ביום שישי האחרון התחילה בארצות הברית העונה השנייה, עם חיזוק של ואנסה ויליאמס השווה, ורבקה דה-מורניי בתפקיד אורח בפרקי הפתיחה.

2. סופרנוס – עונה 4: או טו טו עולה לאוויר עונה 5, וכולנו איבדנו עונה שלמה ככה בדרך. 12 פרקים לפניכם (40-52). באדה בינג!

3. חברים – עזבנו את החברים אי שם בלידה של רייצ'ל (עונה 8), ובנתיים חלפה לה עונה 9. עד שתקראו את השורות האלה כבר שודרו שני פרקים מעונה 10, שאם יש אלוהים תהיה העונה האחרונה של הסדרה. סך הכל – 26 פרקים יש לכם להשלים. בשביל מה יש יום כיפור?

4. בנות גילמור – גם בנות גילמור פתחה עונה (4) בשבוע שעבר, כשרורי ולורליי חוזרות מטיול באירופה לקראת יציאתה של רורי לקולג'. כבר קולג', תשאלו? אכן כן. פה בארץ פספסנו את עונה 3 שהיתה משובחת במיוחד (לדעתנו). אם בשביל לורליי לא תעשו פס רחב, אז בשביל מי?

5. הבית הלבן – לפני שנדבר על העונה החדשה (5) – תעשו טובה ותורידו את עונה 4, ולו רק כי נפרדים בה מרוב לאו, ופרק הסיום (עם הופעת האורח המפתיעה) מדהים. אחר כך – אתם יכולים לנסות ולהוריד את שני הפרקים של עונה 5 שכבר שודרו.

6. סטארגייט ס"ג – 1: בנאמנות מפתיעה, ערוץ 1 שידר את כל פרקי סטארגייט עד סוף העונה השישית. מה לעשות שבחו"ל העונה ה- 7 לקראת סיום. לא נורא, הפסדתם רק 11 פרקים. בשביל מה יש סוכות?

7. באפי ציידת הערפדים – כידוע (או שלא) בארה"ב נפחה באפי את נשמתה (שוב) והחזירה ציוד ליוצר סדרות הטלוויזיה הטובות ביותר. לבעלי הכבלים שביניכם שזכו/זוכים לראות את עונה 6 ב"סטאר-וורלד" האח הידד, ויש לכם פטור. בעלי הלווין – לעבודה. בכל מקרה, כולכם מוזמנים, שלא לומר נדרשים להתאפס על עונה 7. לא בכל שנה נגמרת סדרה כמו באפי.

8. המלך היל – הפרק האחרון של המלך היל שודר בארץ ב- 22.10.2001, בשעה 03:25, יחי טלעד!. הם הבטיחו שתכף הסדרה תחזור. עברו שנתיים. גם אם נתעלם מהעובדה שהסדרה הופסקה פרק אחד! לפני סיום העונה, יש עוד שלוש עונות אחר כך שלא הגיעו וכנראה לא יגיעו. אז יאללה, תדלקו את המחשב בפרופן וצאו לעבוד.

9. הכי גאים שיש – אין מה להגיד, ערוץ 3 השאיר אותנו עם ה... ביד, בכל מה שקשור לסדרה הזאת. למכורים – העונה שלישית הסתיימה בארצות הברית לפני שלושה חודשים. ארבעה עשר פרקים של בובואים ובסביות מחכים למעוניינים.

Fri, 03 October 2003

אולי אלו הקונוטציות ההיסטוריות, אולי זה הסתיו עם הענן ואולי זה סתם כאב הבטן המסורתי של ראש השנה (ככה זה שיש לך 5 ארוחות משפחתיות, בשלושה ימים. באיזה שהוא שלב, גם אצל שמנים, הגוף צועק די) אבל איך שמתקרב יום כיפור, כל המדינה מתחילה להיות רצינית. כאלו אי אפשר לא לאכול ולחייך באותו הזמן. ושום דבר לא מסמל את הכבדות הזאת בצורה טובה יותר מ"קו השבר" סדרת הראיונות של ארי שביט בערוץ 1.

לא שמדובר בראיונות רעים, מיינד יו. מסיבות השמורות עם ערוץ 1 הם החליטו לשלוח לנו דווקא את הפרק השני, עם הסופרת רונית מטלון (מה יש בפרק הראשון? למה הסתירו אותו מאיתנו? מי הפליל את שקע ותקע בפרשת דוגמנית הצמרת? לא נדע לעולם) והאמת שהיה מצויין. ברגעים מסויימים אפילו נהנו. הבעיה היא שכל קשר בין מה שקרה שם לבין הזמן והתקופה היה מקרי ביותר.

יכול להיות שזה רק אנחנו אבל אפשר היה להבין מהפרומואים של הסדרה כאילו מדובר בסרת שיחות על השבר של מלחמת יום כיפור. ובכן, רונית מטלון הייתה מרתקת, היו לה כמה אבחנות מצויינות על יחסי אשכנזים ספרדיים, שגם אם לא הסכמנו איתן (דרעי? מוצלח? נו שויין) לא יכולנו שלא לאהוב את הנעימות וחוסר השנאה שבה הם נאמרו. כל קשר למלחמת יום כיפור, לעומת זאת, היה מקרי ביותר. כלומר פעם אחת ארי שביט אמר משהו על "עליית בגין בגלל השבר של יום כיפור" אבל פה פחות או יותר זה נגמר.

אבל זה כמובן בשוליים. הבעיה המרכזית של "קו השבר" היא שאף אחד לא החליט מה היא אמורה להיות. האם מדובר בראיון אישי, סטייל "פגיש לילית", שמתמקד בשבר הישראלי מנקודת מבטו של המרואיין או בסוג של כרוניקה היסטורית. התוצאה היא סלט של סצנות שכל קשר בינהם מקרי ביותר.

הנה שביט (שהיה מצויין, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוא ישתלט על הנטיה לשאול שאלות ארוכות מידי) ומטלון יושבים בבית ומדברים על השבר המזרחי. והופה, הנה הם מהולכים בטיילת ומדברים על אבא שלה המצרי, והנה הם בשדרות בן ציון מדברים על החבר הישראלי, ועכשיו הם בדיזינגוף סנטר ומדברים על הפלסטינאים. במקום תוכנית עומק קיבלנו תוכנית טיולים. ספי בן יוסף פוגש את קובי מידן לקונספט מהגהנום.

הגיע הזמן שבערוץ 1 יבינו שהרבה, זה לפעמים מעט. במקום להשתמש בעשרות אתרי צילום ועריכה קופצנית היה עדיף לתת למראיין ולמרואיין לעשות את מה שהם טובים בו – לדבר. אבל נראה שבערוץ 1 של היום זה פשוט לא יכול לקרות. אולי זה רק אנחנו, אבל לאט לאט נדמה שיש מי שחושב שם שאיכות זה סוג של חתרנות.

Fri, 03 October 2003

@כותרת:

שיעור מולדת

@משנה:

@רציף:

כל מי שעמד אי פעם מול כיתה ונדרש להעביר נושא מורכב מכיר את הבעיה – הרמה של התלמידים אינה אחידה. יש כאלה שצריך להסביר להם מההתחלה, בצורה הכי בסיסית, ויש כאלה שמכירים את הבסיס ואם לא דנים אתם לעומק, הם משתעממים ומאבדים עניין.

כשעושים תכנית טלוויזיה תיעודית ניצבים בפני אותה בעיה. התכניות בערוץ ההסטוריה פתרו אותה על ידי פנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר (בדומה למה שעושה מערכת החינוך שלנו, אבל זה כבר סיפור אחר). לעומתן – סדרת התכניות החגיגית של ערוץ 8 – "עידן הגנרלים", מנסה לפנות לכו-לם, ואיך לאמר – לא בדיוק עומדת במשימה הבלתי אפשרית הזאת.

סדרת התכניות, לרגל 30 שנה ליום כיפור, 25 שנה להסכמי קמפ דייויד, 10 שנים להסכמי אוסלו ושניים זה תמיד ביחד, כוללת חמישה סרטם דוקומנטריים המתעדים חמישה מנהיגים ישראליים – דיין, שרון, רבין, גולדה ובגין. איך גולדה ובגין נהיו גנרלים נשגב מבינתנו, אבל לא נהיה קטנוניים.

כאמור, הבעיה העיקרית עם סדרת הסרטים של ערוץ 8 היא שלא ברור לאיזה קהל הם מכוונים. אחרי שצפינו בשני הפרקים הראשונים (דיין ושרון) נותרנו מבולבלים ואובדי עצות (לראות שני אנשים שמנים סובבים סביב צירם זה לא משהו סימפתי). בכל סרט מתואר מסלול חייו של כל מנהיג על רקע ההתפתחויות ההסטוריות אשר עברו על המדינה באותו הזמן, כאשר ההתפתחויות האלו מלוות בקריינות דידקטית להחריד ולא מאוזנת פוליטית בעליל. בין לבין, מועלות שאלות הנוגעות לאופיו של המנהיג – היכולת של אריאל שרון למלא פקודות, משה דיין ואיסוף העתיקות הלא חוקי שלו ועוד. אבל אף אחת מהסוגיות האלו לא נידונה לעומק. כך שאם שמעתם אי פעם על אריאל שרון, יש מעט מאוד בסרט עליו שיחדש לכם, למעט – ומדובר בסקופ בינלאומי – לראות את גלעד שרון מדבר. ממש. אם אתם לא מכירים את אריאל שרון או משה דיין בכלל – הסרטים האלו בשבילכם, בתנאי כמובן שיש לכם השקפת עולם מסוימת מאוד. כי נכון שצריך להעריך ולהוקיר את ערוץ 8 על ההשקעה בסדרות האלו, אבל ההטיה הפוליטית בסרטים שמתיימרים להיות ביוגרפיים היא בעייתית מאוד. כאשר יש בסרט על שרון את המשפט "... תקף, בפעולה שנודעה לשמצה, את מחנה הפליטים ג'נין", זו הבעת עמדה של הבמאי. כאשר אורי אבנרי מספר על חברו של משה דיין מאיר הר-ציון, כיצד רצח ארבעה בדואים "רק כי אחותו נרצחה באותו האיזור", זו הצגה פשטנית משהו, מפי איש שהוא הכל חוץ מאובייקטיבי. זכותו של אבנרי להיות לא אובייקטיבי, כמו שזכותנו לא לראות את אורי דן כל פעם שאנחנו פותחים טלוויזיה, אבל יובהר כאן ועכשיו – סרטים ביוגרפיים נטולי פרשנות אין כאן, ועוד לא התחלנו להתייחס בבעייתיות של לעשות סרט ביוגרפי על ראש ממשלה מכהן.

בשורה התחתונה - למרות ההשקעה, "עידן הגנרלים" הוא מוצר יצוא במקרה הטוב, ומיועד לכאלה שלא גדלו כאן, או לחילופין – בוגרי מערכת החינוך של לימור.