Fri, 28 September 2001

@כותבוקסה: סל המיחזור של ההסטוריה

@משנה: מצוקת שידורי החג הביאה את השמנים לערוץ 33, ודווקא הם, שלא הגיעו לדרגת תת-אלוף בצבא, הבינו איך אפשר להציל את הערוץ הראשון.

@רציף:ראש השנה חלף עבר לו ואיתו הדבר התמוה הקרוי "שידורי החג". מדובר במקבץ שידורים חוזרים ("חגים של יצירה מקורית", עלק. הדבר המקורי היחידי בכל חג הזה היה התרוץ שבו השתמשו כדי לשדר שוב את אותן תוכניות), וריכוז מסוכן של ספיישלים מיוחדים (האם באמת צריך, רק בגלל שמשדרים שוב את המופע של מדונה, לחשוף את הקהל לסכנה הבריאותית ששמה "סוזאן, סוזאן"?). כל זה הביא אותנו למקומות בשלט שלא ידענו על קיומם.

אחרי שסיימנו לעבור על כל אחת מהתחנות הערביות ואחרי שגמרנו להתדיין על השאלות החשובות של החיים (למה בכבלים אפשר לראות את לוח התוכניות של RTL ובלויין לא? למה ניר חכלילי ואנחנו לא? למה אורנה דץ?) מצאנו את עצמנו במקום שבו לא היינו מעולם – ערוץ 33.

כל לילה, אחרי שמסתיימים השידורים משדר הערוץ קליפים עבריים. וכיוון שלערוך רצועת קליפים היא משימה שדורשת השקעה (וזה, אפעס, לא הצד החזק שם - ע"ע "ריח מנטה"), החליטו האנשים שבדרך-כלל-לא-ממש-מבינים-איזה-אוצר-יש-להם-ביד ללכת בגישה שונה.

בעוד אם המדור מריצה קמפיינים חסרי פשרות להקמת רצועות שידור נוסטלגיות, משדרים בערוץ את תוכניות הזמר הגדולות של שנות השבעים והשמונים ומפעילים, הלכה למעשה, מנהרת זמן אמיתית. אומנם בלי טוני ודאג, אבל בליווי מוזיקלי של דוד קריבושה.

מה יכול להיות יותר מוצלח מאשר לראות, אחד אחרי השני, את אבי טולדנו – עם הסוודר השמוט בנונ-שאלאנט על הכתפיים, את אילנה אביטל – בשמלת עור שגורמת לביטוי "לגעת באושר" להישמע הרבה יותר מלוכלך, ואת יזהר כהן (השם נשמע לנו מוכר אבל אין לנו מושג מאיפה) מבצעים גרסאות כיסוי של שירים מהסיקטיז (וזה הרבה יותר גרוע ממה שזה נשמע).

ואז פתאום הבנו מה הישועה של הערוץ הראשון (וזה לא קשור ללהביא עוד קצין בכיר לנהל אותו. לא ניסינו את זה כבר עם המדינה?). במקום לבזבז את הזמן – ואת האגרה – על הפקת תוכניות שאף אחד בין כה וכה לא רואה, ערוץ אחד צריך לעבור למיחזור. רק תחשבו על אוכלוסיית הסטלנים שהיום רואים את ערוץ הקניות (תנסו פעם, זה סרטים).

מי מאיתנו לא היה רוצה לראות את עמוס ארבל מנחה בשידור חוזר את "תצפית" (אפשר לקרוא לזה "איזה צחוקים")? תחשבו על "המסעדה הגדולה", כמודל לדו-קיום בין ערבים ליהודים בשידורים חוזרים (אפשר לקרוא לזה "חלומות באספמיה") וכמובן – "מוקד" (אפשר לקרוא לזה "סודות ושקרים").

תוסיפו לזה את השידורים הישירים מהכנסת (אחד הדברים היותר מצחיקים שיש באיזור) וקיבלתם ערוץ שהוא כולו עונג צרוף. כמו חג בלי רגל קרושה.

@כיתובתמונה: מדונה. מילא ההופעה, אבל "סוזאן סוזאן"?