.portfolio  .writings  .bio  .links  .blog  .home 

Sun, 19 August 2001

 

עכשיו, שהאמרה "אין מה לראות בטלביזיה" זוכה לפופולריות חסרת תקדים (לפחות מאז הלהיט של תחילת הקיץ "הרייטינג לא עובד, והרצפה עקומה"), שערוץ 2 הפך לפח המחזור של ההיסטוריה ושמצב הרוח הלאומי נמצא בשפל (אנחנו ידענו שלתת לשלום אסייג להסתובב חופשי בארץ זה מתכון לצרות) צריך לדבר על הומור. אתם יודעים, מה שאין ב"ג'וקר".

כל לילה, בערך בשתיים עשרה (לוחות השידורים באזור צידו המזרחי של אגן הים התיכון, הם לעולם בגדר המלצה בלבד) הלווין שוברים את המנחוס וב"יס +" מקרינים פרק ישן של סאטרדי נייט לייב. סנ"ל, בשבילכם. המקבילה ההוליוודית ל"זהו זה".

למי שלא ממש היה מחובר (לעצמו, לכבלים, לעולם) בשנים האחרונות -  תקציר. בשנת 75' עלתה לשידור באן.בי.סי. (סוג של זכיין) תוכנית מערכונים ש

שהתגאתה בקאסט אלמוני כמעט לגמרי שמארח כוכב גדול אחר בכל שבוע. מהרגע הראשון זאת הייתה הצלחה הצלחה היסטרית (כמו שישוס- אבל לא) בסדר גודל עולמי (כמו מסע – אבל לא). אפילו בקריות  (קריית מוצקין, קריית מלאכי או קריית הסביונים. מה זה חשוב?) שמעו על האחים בלוז.

בין הכוכבים שהתגלו בתוכנית אפשר למצוא (מדגם מייצג) את  ג'ון בלושי,  אדי מרפי  - שהחזיק שנים את התוכנית בעצמו (כמו תומר שרון ב"של מי השורה הזאת"), בילי קריסטל, מייק מאיירס (אוסטין פאוורס בשבילכם), אדם סנדלר ודיוויד ספייד (פינץ' "תהרוג אותו וזהו"). היו רגעים גדולים, היו נפילות (כמו תומר שרון ב"המצב"), אבל סנ"ל הפכה לגל"צ של ניו-יורק. ועכשיו מספיק עם ה"רונבנישיות" (חזרה על דברים ידועים עם פוזת "תנו-לי-להיות-הראשון-שמספר-לכם") ונגיע לפואנטה. 

מקובל להאשים את המחסור בתוכניות הומור מקוריות (לא כולל ערוץ 33) בבעיית כותבים. זה לא רק זה. קומדיה גם דורשת מהשחקנים תזמונים מדויקים (כמו שעת חדשות חצות בערוץ הראשון – אבל לא) ואת זה אי אפשר להזמין מערוץ הקניות. כדי לעשות קומדיה טובה, כמו עוד הרבה דברים בחיים (לא מה שאתם חושבים, סוטים), צריך להתאמן.

תוכניות מערכונים הם הפתרון האידיאלי לפיתוח דור צעיר. קודם כל, הן הוכיחו את עצמן. הקומדי סטור ילדה את שמש, פליטי פלטפוס נפוצו לכל עבר, "זהו זה" עדיין מפרנסת את כולם והחמישיה הביאה את הבורגנים (שזה לא קומדיה אבל מספיק קרוב) ואת הפרסומות ללוטו (מסחור מסחור! מרגיז מרגיז!). חוץ מזה , הצעירים זולים יחסית, לא צריך להשקיע בתפוארות אולפן צעקניות ורמת המחויבות ללקוח היא כמו של חברה ממשלתית מסורבלת (הקטע לא מצחיק? כבר מתחיל חדש).

 

 

 


The views expressed within this site pretty much represent those of the author.
Copyright 1997-2003© Yariv Zur.