Fri, 30 November 2001

@כותרת:

@ביניים:

@רציף: ביום ראשון שוב הפציעו (אחרי הפסקה הרבה יותר מדי ארוכה) על מסך ה- 60 אינטש שלנו, דרור רפאל ושי גולדשטיין (להלן – "זו ארצנו"). כמה שחיכינו, כמה שציפינו עד שהם יגיעו, ככה כאבה הנפילה.

רבים מאיתנו, לפחות אלה שזוכים בכבוד המפוקפק של לגור באיזור א' (כל החבר'ה בירושלים – אם להאמין לחדשות אנחנו באים להתארח אצלכם בקרוב), שומעים את דרור ושי בקביעות מדי בוקר ב- 102FM (יש לנו רדיו מיוחד במקלחת בצורת m&m ענקי. סיפור ארוך, אל תשאלו).

לכן, האכזבה שלנו מהתוכנית בטלוויזיה קצת מובנת. זה היה קצת כמו ארוחות צהריים ביום ראשון בצבא – מגישים כל מיני שאריות מימים קודמים מחוממות מחדש. אפשר לקחת את הלוף מיום שישי, להוסיף לו גרעיני תירס וגמבה ולקרוא לזה "סלט לוף", אבל זה עדיין הלוף מיום שישי.

מצד שני – ברור לנו (הנה באה הגישה הממלכתית) שיש אנשים שבשבילם כל החומר הזה חדש, ולא נותר לנו אלא לקנא בהם – כי מעבר לסוגיית המחזור, דרור ושי קורעים אותנו מצחוק (מי שלא שמע אותם מתקשרים למטה האו"ם ומאיימים בנשק אטומי תוך שימוש באנגלית עילגת במיוחד לא יודע מה הוא הפסיד).

השאלה היחידה שמטרידה אותנו (ואף גרמה לוויכוח סוער במשק הבית של השמן הרווק) היא מי מבין שני הליצים הוא זה שבאמת חולה בראש. ברור לנו ששני החברים הם בעלי חוש הומור שבמדינות שמנוהלות על ידי מתי גולן יועמדו אל הקיר, אבל מי מהם הוא באמת לא נורמלי? מצד אחד – לדרור רפאל יש מראה וחיוך של מישהו שאפשר למצוא אותו בגן ציבורי חשוך כשרק מעיל גשם ארוך לגופו, אבל לשי גולדשטיין יש מבט בעיניים של "אני אבוא ואוכל את חיית המחמד שלכם בתור סושי, כי זה נראה לי מצחיק". במשק הבית של השמן הנשוי בכלל בטוחים שהשניים הם אותו בן-אדם, שעקב פיצול אישיות חמור במיוחד, ובאמצעות טריקים של מראות והולוגרמות נראים כמו שניים.

מה שבטוח הוא שבינתיים, עד שלא יבוא שינוי מהותי, "זו ארצנו" תסבול מפיצול עצבני בקרב הצופים. מי שלא שומע את "תוכנית הבוקר" ימשיך ליהנות. אנחנו נחתוך ל- NFL.