Fri, 21 March 2003

@כותרת:

ההנאה שבאיטיות

@רציף:

בואו נתחיל בחדשות הרעות (לפחות מבחינת ערוץ 10) – הסדרה החדשה "24" לא הולכת להביא להם רייטינג. אנחנו מוכנים לשים על זה כסף טוב (עד כמה שמה שאנחנו מקבלים כאן נחשב כסף טוב. רמז – ממש ממש לא). יודעים איך אנחנו יודעים? כי ארבע מאות ומשהו המשפחות שקובעות את הרייטינג במדינתנו הדלוחה לא יאהבו את הסדרה הזאת. לא יכול להיות שאותם אנשים שהתוכנית היחידה שהם אוהבים יותר מ"פספוסים" היא "שישי בגאון" יאהבו סדרה כמו "24", ולפני שאתם מנסחים מכתב זועם למערכת על כמה "שישי בגאון" היא תוכנית ציונית וטובה, בואו נסכים שלא להסכים, טוב? ואה כן, תנחומינו על בעיות הראייה שלכם.

אנשי הרייטינג לא יאהבו את "24" כי מדובר בסדרה שלא תיתן להם סיפוקים מידיים, אי אפשר לראות פרק שלה בנפרד מכל השאר, צריך להתרכז, ואה כן – אין פרסים והסיכוי ששלומי סרנגה יופיע בה קטן עד מאוד.

"24" היא סדרה הסובבת סביב ג'ק באואר, סוכן של סוכנות ממשלתית לא ברורה בלוס אנג'לס. באואר, בגילומו של קיפר סאתרלנד (מהמאוסים שבשחקני היקום), צריך להתמודד עם שלוש בעיות – מנסים לרצוח מועמד לנשיאות (שהוא גם שחור), חטפו את הבת שלו (שהיא גם מטומטמת) וככל הנראה יש מישהו בסוכנות שלו שמעורב בבעיות א' וב'. הגימיק של הסדרה הוא שכל פרק (שנמשך שעה) מתאר בדיוק שעה בחייו של הגיבור, והעלילה כולה נמשכת בדיוק 24 שעות. למקרה שתשכחו שזה הגימיק של הסדרה, מדי פעם מופיע שעון על המסך.

מעבר לגימיק, ולדיבור המטורף שיש מסביבה, "24" היא סדרה טובה. ג'ואל סורנו, אחד המפיקים שלה היה אחראי גם ל"ניקיטה", אחת מסדרות הטלוויזיה האהובות עלינו (לא הגיע הזמן להמשך?), וזה ניכר מאוד ב"24". היא סדרה טובה כי היוצרים שלה החליטו שאפשר לשלב אקשן עם סדרה שבה לא מרגישים את תאי המוח זולגים בין הפרסומות. הסדרה זורמת, קווי עלילה שונים מצטלבים, צילום יצירתי ומשחק משובח, אפילו של קיפר, הופכים אותה לסדרה משובחת.

בדרך כלל כשכל המבקרים מתלהבים מסדרה מסוימת, זו לא סיבה מספיק טובה לראות אותה (בעיקר כי מבקרי טלוויזיה הם לא בדיוק פאר הגזע האנושי, מה לעשות), אבל במקרה הזה – תעשו לעצמכם טובה ותשבו לראות את הסדרה הזאת. אם תשקיעו בה – אנחנו מבטיחים שלא תתחרטו.