Fri, 25 April 2003

@כותרת:

זקנים חסרי מנוח

@משנה:

השמנים מוצאים נקודות דמיון רבות בין בית"ר ירושלים ל"דוסון קריק". ואף מילה על איציק זוהר לעומת ג'ואי.

@רציף:

לפני הרבה יותר מדי שנים, כש"דוסון'ס קריק" (החריץ של דוסון, בתרגום מאוד חופשי) התחילה, היא היתה תענוג צרוף. לא כל כך בגלל הבחורות נאות המראה (ג'ואי או ג'ן, כל אחד לפי הטעם שלו) או הנערים המתבגרים עתירי ההורמונים (שוב, עניין של טעם נרכש), כמו בגלל הטקסטים. הדיאלוגים בדוסון היו פאר ותפארת ליכולת הכתיבה האנושית. אולי בגלל שאנחנו אנשי המילה הכתובה (אלוהים יודע שעדיף שלא נהיה אנשי התמונות), אנחנו מייחסים ערך רב לסדרות עם דיאלוגים מהירים, שנונים ומתחכמים, כאלה שגורמים לנו לעכל אותם שוב ושוב תוך שימוש בקיבות המרובות שלנו (אל תשאלו, לא נצטרך להסביר). סדרות כמו "הבית הלבן", "בנות גילמור" ואפילו "תיק סגור" קיבלו אצלנו ציונים גבוהים בזכות דברים כאלה.

נכון, הדיאלוגים המתחכמים נשמעו מופרכים כששמו אותם בפי ילדים מתבגרים כמו בעונות הראשונות של דוסון, אבל הם היו תענוג לאוזן, ומעדן לחיך. כל זה היה נכון לשתי העונות הראשונות, ואז נפלה "דוסון" קורבן לסינדרום האופייני ליותר מדי סדרות אמריקאיות – "סינדרום מלרוז פלייס", אותה תופעה מחרידה בה כולם שוכבים עם כולם, ומי שראה דברים כאלה קורים בחבר'ה שלו – יודע שאחרי שכולם שכבו עם כולם, לא נשאר יותר מדי על מה לדבר. המתח המיני בין דוסון לג'ואי, בין דוסון לג'ן, בין פייסי לג'ואי ובין ג'ק וכל דבר שיש לו תחת היה הבסיס של כל הדיאלוגים המצוינים של הסדרה. ברגע שנעלם המתח המיני – כל הדמויות נראות משועממות מהתחת. מדי פעם יש לנו ניצוצות של הטקסטים של פעם – הכסאח בין ג'ואי והמרצה שלה (טוד מאנינג המלך), תהליך החניכה שפייסי עובר עם הבוס החדש שלו (רק צריך שיקראו לו "גקו" ויש לנו את "וול סטריט", הסדרה) וכמובן – כל דבר שקשור לאודרי (אודרי שולתת!!!11, כמו שאומרים בפורומים). אבל כל השאר, ובמיוחד האינטראקציה בין דוסון וג'ואי כל כך משמימים, שעד שהם כבר שכבו, לא נותר לנו אלא להחניק פיהוק.

איך כל זה קשור לבית"ר ירושלים, תשאלו ובצדק, ובכן – בית"ר, גם בעונות שלא לקחה אליפות היתה דבר מרהיב לראות. הם יכלו להפסיד, אבל עדיין הם שיחקו כדורגל משובב נפש, כדורגל רעב. בית"ר של היום, בדומה לעונה השישית של דוסון, מאופיינת בגישה של "למה להתאמץ", זה כבר לא ישנה. העונה גמורה, גם לבית"ר וגם ל"דוסון".