Fri, 29 August 2003

נוער נוער נוער

השנים שבהם בילה המכביסט בתור מורה ומחנך במערכת החינוך העל יסודית (כן, פעם היו לו אידיאלים, הם פשוט נעלמו בעקבות חשיפת יתר לטורים "חברתיים" של שלי יחימוביץ') לימדו אותו כמה דברים על מה שמכונה בספרות המקצועית "דור העתיד של ישראל".

מהר מאוד (שזה באופן מפתיע כמות הזמן שלקח לנו להבין ש"שטח צבאי", מגזין הצבא החדש של ערוץ 1, היא  בסך הכל פיצוי לפרשנים שזמן המסך שלהם נפגע בעקבות ההודנה הי"ד) התברר לו שמעבר לאמונה הרווחת על הסכנות הבריאותיות בפתיחת ספר קריאה, חוסר היכולת לשבת יותר משבע דקות בלי לזוז וחיבה מלחיצה למוזיקה בעוצמות שיכלו להפיל את המוקטעה, יש בקרב חלקים נכבדים מבני הנוער בישראל סלידה מכל מי שמנסה לחנך אותם ו/או לדבר אליהם "בגובה העיניים" (מי אמר ג'קי לוי?). וזאת הסיבה שבגללה אנחנו לא ממש מופתעים מהעובדה ש"אקזיט", תוכנית הנוער של ערוץ 10, הפכה לכזה להיט גדול.

אנחנו, באופן אישי, מתקשים לשבת יותר מעשרים דקות ברציפות מול כל הקופצניות הזאת בלי לקבל מחלת ים, וסובלים מבעיה קשה של הבנה (גם כי הנושאים לא ברורים לנו, אבל בעיקר כי אנחנו לא מבינים את השפה), אבל כמו ערוץ הילדים לאילו שלא ידעו את קישקשתא, כמו וורדה ויוסי סיאס לאנשים שלא שמעו על פרוזאק, כמו "משהו ללבוש" לאנשים שעדיין חושבים שחולצות עם ריבועים זה קול,  "אקזיט" היא הדבר הכי נכון שמתרוצץ היום על המסך לכל מי שחושב שזקנים בני שלושים לא מבינים כלום מהחיים. היא לא מנסה לחנך, לא מתימרת לשנות את העולם ובטח לא מספקת ערך מוסף (אלא עם כן אתם מצפים בקוצר רוח לטיפים של מושיק גלאמין, אבל זאת בעיה שלכם שראוי שתטפלו בה). היא בסך הכל מנסה לתת לצעירים שעתיים שיעניינו אותם, ועושה את זה לא רע בכלל, לא רק בגלל שיש בה תמהיל מצויין בין פינות, מערכונים, קליפים ושיחות עם הצופים אלא בעיקר בגלל המנחים.

מלי לוי על תקן הבלונדה, יעל גולדמן על תקן המותק, מיכאל הנגבי על תקן האוהד הפועל המעצבן (הי, אנחנו אולי תומכים בקלינגר, אבל לא שכחנו את כל מה שנמני עשה בשבילנו) וכמובן עופר שכטר, כוכב בהתהוות, שהתסרוקת שלו כבר השאירה מזמן מאחור את שמוליק טיאר, ושהפך בשנה האחרונה בזכות אקזיט ומשחק החיים לאליל בנות בסדרי גודל אמיר פי גוטמנים (שלא לאמר עידו יסקין), עד כדי כך שאם היינו ילדות צווחניות בנות 16 (ולמען הסר ספק, למרות שאנחנו רואים "בנות גילמור", אנחנו לא) היינו מקימים לו מזמן אתר הערצה בכתובת oferhamgniv.com.

בניגוד כמו שמקובל בתוכניות מהסוג הזה, כאילו הם מדקלמים טקסטים שכתבו בשבילם אנשים מבוגרים. הם גסים, חצופים, בוטים, מצחיקים ובעיקר חסרי אלוהים, והם נשמעים בדיוק כמו הילדים הפרועים של השכנים שתמיד רצינו בתור חברים (אבל מקסימום חטפנו מהם מכות).

הדבר היחידי שמפריע לנו ב"אקזיט" לא קשור בכלל לתוכנית, אלא לתגובה הפבלובית של אנשי החנוך וחברי ועדות הפיקוח שכבר הספיקו למחות על השימוש ב"שפה בוטה", לצקצק בלשונם ולדקלם סיסמאות על "השחתת הנוער". קהל הצופים של "אקזיט, אסור לשכוח, נחשף מגיל צעיר למופעי האימה של חברי כנסת ושרים ב"פופוליטיקה", צפה בזוועות כמו "המהפך", וראה הרבה יותר מידי מתיחות של יגאל שילון. אם הם צלחו את זה, קשה להאמין שכמה בדיחות גסות וקצת תכנים מיניים, עלולים לגרום לנזק אמיתי.