.portfolio  .writings  .bio  .links  .blog  .home 

Fri, 24 October 2003

@כותרת:

שובם של היאצפינס

 

@רציף:

בבקשה להרים ידיים כל מי שהתרגש משובם של גיא פינס ואלי יצפאן למסכים שלנו. תודה, אפשר להוריד. אנחנו מנחשים שכמות הידיים זהה לזאת של אלו שמבינים מה הקשר בין שאול יהלום ודמוקרטיה, אבל אתם יודעים מה? זה בסדר. כי לא צריך להתרגש משובם של היאצפינס. צריך לשמוח, כן. להתרגש? לא. צריך לשמוח כי יש משהו מנחם בזה שגם לנו יש שגרה של תוכניות, עם עונות, חופשות ועוד עונות. נכון, זה קורה רק בתכניות בידור (ואצל דודו, שזה הרבה דברים, אבל בידור זה לא), ועדיין אין לנו מסורת כזו בדרמה (למעט "שבתות וחגים") ובטח שלא בקומדיה, אבל עדיין – לרגע, דווקא שתי התוכניות האלו מייצרות איזו אשליה של נורמליות.

מבחינת חידושים והפתעות בעונה החדשה אין יותר מדי מה לדווח. יצפאן ממשיך עם ראיונות איומים (מה זה היה הראיון עם דן שילון?), מונולוגים מביכים (כל פנייה לתזמורת רק מגבירה את המבוכה) וחיקויים קורעים מצחוק, בעיקר של עמרי שרון. בולט במיוחד הפתיח החדש לתוכנית שלו שמציג אנימציה שאם להתנסח בעדינות – היתה מביישת את ערוץ 1. גיא פינס לעומת זאת חידש את האולפן, האריך את התוכנית ואפילו הוסיף מצעד סלבז שבועי (מחווה לג'וליאנה והחבר'ה?) אבל בשורה התחתונה – לא פינס ולא יצפאן חידשו משהו מיוחד לכבוד העונה החדשה, ותאמינו לנו – טוב שכך. ביום הראשון שיצפינס חזרו נהרגו שלושה חיילים במארב. ביום השני, בזמן שגיא פינס סיפר כמה שווה נשיקה של אורלי ויינרמן מופז ניסה לדפוק את עימאד עאקל. בזמן שהוא סיפר מה נהיה לבן אפלק, ביבי ניסה לדפוק את מדינה הרווחה, ככה שללא מעט מאיתנו יאצפינס הם מקלט, אי של שלווה ורוגע שטותיים מכל המסביב. יש לנו חבר בשם צילי (סיפור ארוך) שכל בוקר מגיע לעבודה ומספר מה היה אתמול ב"פרק של גיא פינס". בהתחלה היינו צוחקים עליו – "אלו כל החדשות שמעניינות אותך?" היום אנחנו מבינים שהוא יותר מאושר מאיתנו.

אז לא, התרגשות גדולה אין משובם של יאצפינס, במיוחד כשיצפאן ניצב מול קמילה ופיראס, אבל נחמה – יש ועוד איך.

 

 


The views expressed within this site pretty much represent those of the author.
Copyright 1997-2003© Yariv Zur.