Fri, 19 September 2003

כשהיינו קטנים רצינו להיות ג'ק טריפר. לגור בסן דיאגו (טוב, מה ידענו אז?), לחיות בדירה אחת עם שתי חתיכות (ככה קראו לזה באותם ימים) ובעיקר להיות הכי קולים בעולם. מכיוון שלאור הנתונים הטבעיים שלנו היה ברור שזה לא יקרה, הסתפקנו בהערצה מרחוק. הגיבור שלנו היה ג'ון ריטר.

כשלושה בדירה אחת ירדה (ויש שיאמרו – בצדק) הוא ניסה להמשיך הלאה. הוא השמין, השתתף באין ספור סגרות שלא שרדו (כולל "הופרמן" שהייתה מעולה אבל הקדימה את זמנה), נכנס להיכל התהילה הפרטי שלנו בזכות סצינת הקונדומים הזוהרים ב"סקין דיפ", אבל בעיקר המשיך לחייך. וזה, לאור הנתונים, בהחלט סיבה להערצה.

בשנה האחרונה הוא דווקא חזר לעצמו. הסדרה שלו, "8 כללים אם אתה רוצה לצאת עם הבת שלי" (להורדה בתוכנת שיתוף הקבצים הקרובה לביתכם) הביאה רייטינג, המבקרים התלהבו, והיה נדמה שהוא שוב חוזר להות כוכב גדול. השבוע הוא נפטר במפתיע בגיל 54. אם זה לא היה כל כך עצוב, אפשר היה לצחוק. ביננו, למות בדיוק ברגע שאתה מצליח  - זה בדיוק מה שהיינו מצפים מג'ר טריפר.