Fri, 03 October 2003

אולי אלו הקונוטציות ההיסטוריות, אולי זה הסתיו עם הענן ואולי זה סתם כאב הבטן המסורתי של ראש השנה (ככה זה שיש לך 5 ארוחות משפחתיות, בשלושה ימים. באיזה שהוא שלב, גם אצל שמנים, הגוף צועק די) אבל איך שמתקרב יום כיפור, כל המדינה מתחילה להיות רצינית. כאלו אי אפשר לא לאכול ולחייך באותו הזמן. ושום דבר לא מסמל את הכבדות הזאת בצורה טובה יותר מ"קו השבר" סדרת הראיונות של ארי שביט בערוץ 1.

לא שמדובר בראיונות רעים, מיינד יו. מסיבות השמורות עם ערוץ 1 הם החליטו לשלוח לנו דווקא את הפרק השני, עם הסופרת רונית מטלון (מה יש בפרק הראשון? למה הסתירו אותו מאיתנו? מי הפליל את שקע ותקע בפרשת דוגמנית הצמרת? לא נדע לעולם) והאמת שהיה מצויין. ברגעים מסויימים אפילו נהנו. הבעיה היא שכל קשר בין מה שקרה שם לבין הזמן והתקופה היה מקרי ביותר.

יכול להיות שזה רק אנחנו אבל אפשר היה להבין מהפרומואים של הסדרה כאילו מדובר בסרת שיחות על השבר של מלחמת יום כיפור. ובכן, רונית מטלון הייתה מרתקת, היו לה כמה אבחנות מצויינות על יחסי אשכנזים ספרדיים, שגם אם לא הסכמנו איתן (דרעי? מוצלח? נו שויין) לא יכולנו שלא לאהוב את הנעימות וחוסר השנאה שבה הם נאמרו. כל קשר למלחמת יום כיפור, לעומת זאת, היה מקרי ביותר. כלומר פעם אחת ארי שביט אמר משהו על "עליית בגין בגלל השבר של יום כיפור" אבל פה פחות או יותר זה נגמר.

אבל זה כמובן בשוליים. הבעיה המרכזית של "קו השבר" היא שאף אחד לא החליט מה היא אמורה להיות. האם מדובר בראיון אישי, סטייל "פגיש לילית", שמתמקד בשבר הישראלי מנקודת מבטו של המרואיין או בסוג של כרוניקה היסטורית. התוצאה היא סלט של סצנות שכל קשר בינהם מקרי ביותר.

הנה שביט (שהיה מצויין, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוא ישתלט על הנטיה לשאול שאלות ארוכות מידי) ומטלון יושבים בבית ומדברים על השבר המזרחי. והופה, הנה הם מהולכים בטיילת ומדברים על אבא שלה המצרי, והנה הם בשדרות בן ציון מדברים על החבר הישראלי, ועכשיו הם בדיזינגוף סנטר ומדברים על הפלסטינאים. במקום תוכנית עומק קיבלנו תוכנית טיולים. ספי בן יוסף פוגש את קובי מידן לקונספט מהגהנום.

הגיע הזמן שבערוץ 1 יבינו שהרבה, זה לפעמים מעט. במקום להשתמש בעשרות אתרי צילום ועריכה קופצנית היה עדיף לתת למראיין ולמרואיין לעשות את מה שהם טובים בו – לדבר. אבל נראה שבערוץ 1 של היום זה פשוט לא יכול לקרות. אולי זה רק אנחנו, אבל לאט לאט נדמה שיש מי שחושב שם שאיכות זה סוג של חתרנות.