Fri, 19 September 2003

כמו השמן והרזה, כמו טוילדי וטוילדם, כמו בן ורוזן (סתם, הם לא קשורים, אבל קשה לנו לשכוח אירועים טראומטיים), השילוב בין אבי רצון, שכל מה שאפשר לומר על היכולת שלו להגיד בדיוק את הדבר המרגיז, ושלמה שרף, שעל יכולת הביטוי שלו יעידו החברים נג'ואן גרייב ואברהם גרנט, הוא שלם שגדול מסכום מרכיביו.

בלי שום בעיה הם השאירו מאחור את המלחמות ההיסטוריות (בואו רק נגיד שאם אפשר היה לאסוף את הדם הרע שהתרוצץ בינהם, זה היה יוצר רזרבות לא קטנות בבנק הדם), והפכו ביחד לצוות שעובד ביעילות של פצצה חכמה. מזהים מטרה, נועצים שיניים, ולא עוזבים עד שיוצאים לפרסומות (ככה זה רוטוולרים בעידן המודרני. אפילו להם יש מודעות צרכנית). תוסיפו לכל זה את חבר הפאנל השני, אריה מליאניק, עוד אחד שאף פעם לא הצטיין בעודף בושה ו/או בעיות ניסוח ותקבלו את הטרויקה הכי אכזרית בטלוויזיה.

חשיבות האירוע, אם יורשה לנו לרגע לחבוש את כובע הסוציולגים, נובעת מהעובדה שעולם הכדורגל הישראלי מאוד דומה לממשלת ישראל. בדיבורים כולם תותחי על. כשזה מגיע לביצוע, נרשמת ירידה מסוימת. במבחן התוצאה, אפעס, ההישגים לא מרשימים. רק שבעוד הפוליטקאים כבר הפכו מזמן לשק החבטות של עולם התקשורת בכלל ותוכניות האירוח (לא כולל שישי עם מיכל) בפרט, על אנשי הכדורגל עדיין מקובל לרחם. או לפחות היה מקובל עד שהפציעו אבי רצון והטריבונה שלו.

כל הדברים הטובים שהיו ב"טריבונה" (ולא, המשפט האחרון לא כלל את משה פרימו), והפכו אותה לאירוע שכל חובב ספורט חייב לעצמו אחרי הדיכאון של שבת (אם הקבוצה שלכם הייתה ניראת כמו בית"ר, לא הייתם שוקלים אשפוז מרצון כל שבוע?) נמצאים גם השנה.

גם העונה, ב"טריבונה" היא בדיוק מה שתוכנית ספורט צריכה להיות: עצבנית, צעקנית, נושכת, מתלהמת ובעיקר לא מרחמת. על אף אחד – כולל לא על אנשי הצוות. נסיון להשוות אותה ל"ראשון בשער" האנמית -  במיוחד לאור חוסר היכולת של אנשי רוממה להעביר ביקורת שלא על ידי רמיזות שאפילו דן חמיצר היה מתקשה להבין - הוא לא רק מיותר, אלא מש מעליב. במיוחד לאור הצטרפותו  של שלמה "המחנך" שרף לפאנל.

מצד שני, מדהים לגלות שגם בעונה השלישית "בטריבונה" עדיין מסרבת לקבל את העובדה שהיא משודרת בטלוויזיה (אומנם ערוץ 10, אבל בכל זאת) וממשיכה לא לנצל את המדיום ברמות קיצוניות ולהתנהג כמו תוכנית רדיו. שלא לדבר על כך שכמות המשתתפים שיושבים באולפן בכל רגע נתון היא כל כך גדולה, עד שאחרי שמנקים את זמן המסך של רצון את שרף, לכל אחד מהם נשאר בערך 4.5 שניות מסך בממוצע. בהתחשב בעובדה שרצון הוא אחד ממנהלי הדיונים הפחות מוצלחים שנתקלנו בהם (קצת קשה לשמור על הסדר שאתה חייב להביע את דעתך בכל נושא, גם אם זה דורש להפריע לאורחים לדבר) זה בעיקר יוצר, ממש כמו נשים בהריון, אגב, לחץ בלתי סביר על הרשתית.

בשורה התחתונה – עכשיו, שלא רק צופי הלווין יכולים להנות ממנה, הטריבונה בדרך להפוך לאירוע קאלט אמיתי. אם הם ימשיכו ככה, ויפתרו את הבעיות (פרימו, כבר אמרנו?) אנשי ערוץ 10 בהחלט יכולים לרשום לעצמם וי. אם רצון לא יצליח להביא איתו רייטינג, ספק גדול עם יש שם בכלל עתיד.