Fri, 11 July 2003

בימים כתיקונם אנחנו אנשים של ויסקי. כמו גברים אמיתיים (דגש על ה'כמו'),  תנו לנו בקבוק 12 שנה ואנחנו מסודרים. אבל איך שמגיע הקיץ אנחנו מקפלים את הפוזה, מאפסנים אותה במגרה יחד עם שאר הדברים שבהם אנחנו לא משתמשים (בטריות ישנות, מברג פיליפס וסקס אפיל) ועוברים למרטיני רוסו עם קרח. אתם יכולים לקרוא לנו כוסיות, אבל זה עלול להיגמר באברים שבורים.

אותו דבר בטלוויזיה. איך שמתחיל העינוי הסיני שמכונה "הקיץ הישראלי" (שבכל שנה מחדש גורם לנו להאמין שיש אלוהים ושהוא סדיסט לא קטן) אנחנו מאבדים לחלוטין יכולת ריכוז והמוח שלנו דורש רק דברים קלילים וחסרי משקל סגולי. "אני אסתי המכוערת", שעלתה בשבוע שעבר בערוץ 2, מספקת את הסחורה.

קודם כל בגלל העלילה. אפשר לנסות ולטעון עד מחר שמדובר "בז'אנר חדשני שמודע לעצמו", אבל זה יהיה כמו להגיד ש"דוקומדיה" היא מסמך פוליטי מרתק (כלומר שקר גס). זאת פשוט טלנובלה, עם עלילה מופרכת (כמו מערכת החינוך בישראל) וממכרת כמיטב המסורת. מצחיקה? לפעמים. שנונה? פה ושם. חדשנית? לא ממש המציאו כאן את הגלגל. מקסימום את הגלגלון.

המרכיב השני הוא העטיפה. מסיבות שאת שורשיהן לא טרחנו לברר, נוטות טלנובלות ישראליות להראות כמו הפקות של מסיבות אמצע השליש בבתי ספר יסודיים בשכונות מצוקה. שמים שני מזרונים, שולחן, כסא וסולם ומצפים מאיתנו להאמין שככה ניראה אולם חזרות בתיאטרון מסודר. "אסתי" היא הדוגמא ההפוכה. היא נראית טוב, מוקפדת בפרטים ומצליחה לא לגרום לצופה מבוכה.

אבל מה שהופך את "אסתי" ליותר מ"משחק-החיים-פוגשת-את-אורנה דץ" הם צוות השחקנים. זה מתחיל בעודד קוטלר וליאורה ריבלין, ליהוק כל כך מופרך עד שהוא על סף הגאוני (כמו גיל ססובר, רק בלי החלק של הגאוני), ממשיך בעומר ברנע, שהספיקו 8 דקות מסך שלו כדי להבין שמדובר ברשע האולטימטיבי (איך תסבירו את התספורת שלו אחרת?) וכמובן שייקה לוי, שכל שנייה שהוא מופיע היא פוטנציאל לרגע קומי אדיר.

אפשר כמובן להיטפל לבעיות הלא מעטות שיש ב"אסתי", כמו חורים לוגיים בגודל הסכמי חברון (גיבורה שמכורה לשוקולד על מקל? זה יותר אייטיז מ"מודרן טוקינג" ו-"בית קטן בערבה"), העובדה שהעלילה הכללית יותר צפויה מהקאמבק הבא של צביקה פיק (שנשים כסף על חתונה של אסתי ועומר בפרק האחרון?) וכאב הלב בלראות שחקנית מוכשרת כמו אביטל דיקר נאלצת לשחק דמות עם עומק של בריכת פעוטות ביום חמסין – אבל זה סתם יהיה קטנוני. כי בשורה התחתונה "אסתי" היא בדיוק מה שאנחנו מחפשים. קוקטייל קיציי מרענן, קליל ובעיקר אוורירי.

זהירות – פוטנציאל התמכרות גבוה.