@כותרת:

אל תעברי לבד ילדה ברחוב, במחשב דולק

@קרדיט: יריב צור

@רציף:

יש אקסיומה הטוענת כי טכנולוגיה חדשה יוצרת את הצורך לשימוש בה. בעוד שאין לנו וויכוח עם האקסיומה הזו (מי אנחנו שנתווכח עם אקסיומה), אנחנו רוצים להציע אקסיומה חדשה – טכנולוגיה חדשה חושפת את הטפשים שישתמשו בה לא נכון, ויגרמו לעצמם נזק. כנראה שזה עניין אבולוציוני. גן הטיפשות מתאים את עצמו לחידושי הטכנולוגיה במהירות וביעילות שלא היתה מביישת פקח חנייה תל-אביבי.

@ביניים:

אתה ראשון יא קאזה

@רציף: ואיך כל זה מתבטא לאחרונה? בקאזאה. למי שלא מכיר, לא יודע, קאזאה היא תוכנת שיתוף קבצים, המאפשרת למשתמשים להחליף קבצים בכל רחבי האינטרנט. קאזאה היא היורשת העיקרית של נאפסטר (השם יקום דמה) שטבעה את המונח – P2P (Peer to peer). הרעיון הוא שאם אנחנו רוצים את השיר האחרון של "הפרוייקט של עידן רייכל", קצת לפני שגלגל"צ ימאיסו אותו סופית, נכנס לקאזאה (או מקבילותיה הרבות) ונחפש את השיר. קאזאה תחפש במחשבים של כל המשתמשים שרשומים אליה ושדלוקים באותו הרגע, וברגע שתמצא את השיר במחשב של מישהו, היא תתחיל להוריד אותו למחשב שלנו. אם יש כמה מחשבים שבהם נמצא השיר, היא מספיק אינטילגנטית בשביל להוריד במקביל חלקים שונים של השיר, וכך, כמה שיותר משתמשים מחזיקים את השיר – נקבל אותו יותר מהר.

למה זה טוב? ראשית כל, בשביל מוסיקה. יש סיכוי סביר שכל שיר שתרצו, יש מישהו בעולם שכבר יש לו אותו, ואנחנו מדברים על הרבה אנשים בעולם. בשעה שבה נכתב הקטע הזה, היו 4.5 מיליון משתמשים מחוברים לשירות, אשר חלקו ביניהם 921,734,521 קבצים, בנפח כולל של 6 מיליון ג'יגה. אין בעולם ספריה שמתקרבת לנפח הזה. שימוש מצוין נוסף של קאזאה הוא להוריד סרטים. בשביל העסק הזה אתם צריכים אינטרנט מהיר ו/או עצבים של נזיר זן בא בשנים. מצד שני – אם אתם נזיר זן בא בשנים, כנראה שהמוטיבציה שלכם להוריד את סרט הפורנו האחרון של ג'נה ג'יימיסון, או לחילופין את העונה הרביעית של "הבית הלבן" קטנה מאוד. פרק ממוצע של "הבית הלבן" או "24" יכול לנוע בין 60 מגה (באיכות איומה) ל- 450 מגה, שזה גודל סטנדרטי. "שר הטבעות" למשל, מורכב משני חלקים, כל אחד של 700 מגה. ככה שאם אתם רוצים להכנס לעניין של סרטים, כדאי שיהיה לכם אינטרנט באמת מהיר, ולא פחות חשוב – נפח הארד-דיסק מכובד.

@ביניים:

המדריך המלא למציאת אדיוטים

@רציף: זה הזמן לחזור למטומטמים. כשמתקינים את קאזאה, נשאל המשתמש אילו ספריות הוא היה רוצה לחלוק עם כל העולם. מה יעשה המשתמש הסביר? יגדיר רק את הספריות שבן הוא שם את ה- mp3-ים שלו, אולי קצת תמונות של ערומות, לא משהו רציני. בכל מקרה – הוא בטח ובטח לא יגדיר את כל המחשב שלו כ- shared, נכון? אז זהו שלא. יש לא מעט אנשים שפשוט עשו share לכל ההארד-דיסק שלהם. לא מאמינים? בחרו לכם אחד מקבצי ווינדוז, נגיד notepad.exe, ונסו למצוא אותו בקאזה. מצאתם? מצאתם אדיוט. עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לעשות right-click על שם המשתמש, לבחור "find more from the same user", וההארד-דיסק שלו כולו גלוי ופתוח לפניכם. כמובן, תמיד יש סיכוי שמדובר במישהו שהוריד את Notepad בקאזה מאיזו שהיא סיבה, ואז אתם יכולים פשוט לנסות למצוא קובץ אחר ששייך למערכת ההפעלה, נגיד autoexec.bat.

עכשיו נניח שאתם רוצים להתמקד בבני (ובנות, לא לדאוג, עוד נגיע לבנות) ארצנו. כל מה שאתם צריכים לחפש זה משהו בעברית. נקודת התחלה טובה תהיה לחפש מסמך בשם "קורות", על משקל "קורות חיים", פשוט כי כמעט לכולנו יש מסמך אחד כזה. מצאתם משהו כזה? מצאתם אדיוט עברי גאה. גם "מסמך" ישיג אפקט דומה, אם כי מנסיון של לילות ארוכים – עם פחות תוצאות. אותה פרוצדורה תביא לנו את כל הקבצים שלו.

כאן צריכה לבוא הערה חשובה על סבלנות ותחכום. שתי תכונות מאוד חשובות לצייד הפתאים האינטרנטי. החיפוש בקאזאה הוא לא כמו חיפוש ב'גוגל'. משתמשים מתנתקים וחוזרים, יש משתמשים שמחוברים עם מודמים איטיים (חצופים!) ובאופן כללי, יכולות החיפוש של התוכנה הזאת לא שוות יותר מדי. על כן ולכן, צריך הרבה מאוד סבלנות, ואנחנו מתכוונים – הרבה סבלנות. תחשבו על זה כעל ציד, ותהנו מכל רגע. בלי לחץ.

גם תחכום נדרש כאן, כי על מנת להגיע לנבכי ההארד-דיסק של משתמשים צריך לנחש קצת איזה סוגי קבצים יהיו להם, ואם משהו אחד לא הולך – מנסים דברים אחרים.

נחזור לחיפושים. אם אתם רוצים להתחיל ישר בדברים המעניינים, זה הזמן לחפש תמונה בשם "אני". נחשו מה תמצאו?

@ביניים:

אורטל, מורטל ואני משתובבות בבריכה

@רציף: היום, להרבה מאוד (יותר מדי) אנשים יש מצלמות דיגיטליות. למצלמות דיגיטליות יש שני יתרונות חשובים (עד כמה שזה מעניין אותנו כרגע) – אחד - אפשר לצלם ו"לפתח" לבד בבית בלי שאף אחד יראה, ושניים - שומרים את התמונות במחשב. תעשו אחד ועוד אחד ותקבלו שהרבה מאוד אנשים (ונשים) מצלמים ושומרים במחשב תמונות שאחרת לא היו מצלמים (או לא היו צריכים לצלם, תלוי איך הם נראים). לא אחת מדובר בתמונות של החברים מהמסלול עושים פוזות, אבל לפעמים, רק לפעמים, מדובר בנערת חן שהחליטה להצטלם בעירום (חלקי לרוב), או לצלם חברה שלה בעירום, או לצלם את שתיהן בעירום כשהן משחקות עם הצינור בגינה... טוב. אנחנו קצת נסחפים. הנקודה היא, שאם תחפשו תחת קטיגוריית Image את הטקסט "אני", תופתעו מאוד ממה שתגלו.

זה זמן טוב לאזהרה חוקית/מוסרית – יש להניח שלא מעט מהתמונות המצולמות הן של קטינות (בנאדם מבוגר היה עושה משהו טפשי כזה?). אם אתם מוכנים לחיות עם העובדה שיש לכם תמונות של קטינות ערומות על המחשב – שיהיה לכם לבריאות. אנחנו לא ממליצים. חוץ מהאזהרה החוקית/מוסרית מן הראוי להזהיר גם עניינית – חלק ניכר מהתמונות (לפי בדיקה שערכנו) הן תמונות שנלקחו מאתרי פורנו שונים ומשונים. אם למשל אתם עולים על תמונה שבה יש סממן ישראלי בולט – כובע משטרה, עיתון ישראלי, במבה, במקום בולט על גופה של המצולמת, סביר להניח שמדובר בתמונות שנלקחו מהאתר "עדשת עירום" (www.adasha.co.il), שמתמחה בתמונות מהסוג הזה. החצי השני של האזהרה העניינית הוא שאף פעם לא בריא חכם לפתוח קובץ שקיבלתם באינטרנט בלי לוודא שאין בו וירוס. אם עדיין אין לכם אנטי-וירוס – אל תיכנסו למשחק הזה. יש הרבה מניאקים שם בחוץ.

@ביניים:

אז מה היה לנו שם?

@רציף:

כשעוברים את הקטע של בחורות טפשות ערומות מגלים שהאוצר האמיתי הוא המסמכים של אנשים שאפשר למצוא. החל מעבודות אוניברסיטאיות, מכתבי אהבה, ויצירות אומנות, דרך מסמכים מקצועיים שונים ומשונים וכלה בדברים מאוד אישיים שאסור שיתגלגלו באינטרנט. כך מצאנו תלונה על אונס (כולל הפרטים המלאים של המתלוננת), פסקי דין של בית משפט, הפניות רפואיות, ואפילו לא מעט מסמכים צבאיים שאנשים הכינו בבית – מסמך שנקרא "תכנון פריסת גדודים" או "מפת גיבוש", לא מותיר הרבה מקום לספק. לתשומת לב האנשים בצה"ל.

בשורה התחתונה – תוכנות שיתוף הקבצים הן אחד הדברים המדהימים והמסוכנים באינטרנט. כל עוד יהיו טפשים בינינו, יהיה לטורפים מה למצוא. זוכרים את תמונת העירום שצילמתם בטיול השנתי לאילת כי מי יראה את זה כבר?, אז זהו – שיש מי שיראה. תעשו לעצמכם טובה – תגנו על עצמכם.

תודה ל- K.D.O על העזרה הטכנית בחיפושים...