סוג מאוס במיוחד של בני אדם הוא זה שבאים אליך ואומרים לך – "יש חדשות טובות, וחדשות רעות". תמיד, אבל תמיד – הרעות יותר רעות משהטובות טובות. אז הנה מקרה כזה. יש לנו חדשות טובות וחדשות רעות בשבילכם. החדשות הטובות הן (ואלו חדשות טובות מאוד) – ה"סופרנוס" ו"הבית הלבן" חוזרות למרקע הטלוויזיה של כולנו, ולא רק של עשירי האינטרנט המהיר. החדשות הרעות – מי שמחזיר אותן למסך זו טלעד. באותה המידה, החדשות ש"קשת" קנתה את "חברים", ותשדר אותם יחד עם "ביפ" הן ברכה וקללה כאחד.
מצד אחד – מגיע לטלעד שאפו גדול על זה שהיא קונה את הסדרות האלה. באמת שאפו. מצד שני – היחס של טלעד לסדרות הרכש שלה הוא בערך כמו היחס של משטרת ישראל לאוכלוסיה הערבית. כל מי שניסה אי פעם לעקוב אחר סדרת רכש המשודרת בטלעד גילה שמדובר בדבר חמקמק – שעות שידור משתנות, הפסקות פרסומות / חדשות אינסופיות והכי חשוב – כל הסדרות משודרות בשעות הקטנות של הלילה. הדברים ש"קשת" עושה לעונה החדשה של "אלי מקביל" בשביל לשדר עוד סיכום ועוד לקט של "כוכב נולד", לא מקובלים אפילו עלינו, שכל מה שיעשו לאלי מקביל ישמח אותם. התחושה שלנו היא שהן טלעד והן "קשת" (ובהרחבה – ערוץ 2) נהיו המכבי תל-אביב בכדורסל של הטלוויזיה. קונים כל מה שטוב, לא כי הם באמת צריכים אותו – פשוט כדי שלא יהיה לאחרים. אז מה אם נושיב את הסדרות החדשות על הספסל לכל השנה? מישהו צריך לנפנף במגבת לא?
אז בואו נהיה לארג'ים ונקווה שהפעם טלעד וקשת יחרגו ממנהגם ולא "יטלעדו" גם את הסדרות המשובחות האלו. אם לא, אז אנחנו רק מבקשים שכשאתם משבצים את הסופרנוס – אם אפשר שזה יהיה לפני פרייז'ר, כי אנחנו כבר נופלים מהרגליים.