Fri, 08 August 2003

@כותרת:

רייס א רוני

@רציף:

במסגרת פינתנו "תוכניות שרק מבקרי טלוויזיה רואים", אנחנו חייבים (באמת שחייבים) לעצור רגע ולדבר אתכם שוב על ערוץ 10. בסך הכל, גיבש לו הערוץ רצועה לא רעה כל יום ב- 9. יאיר ניצני, "זה הזמן" ו"שי ודרור". רק בימי שלישי תקוע המגזין 10G. אבל מבחינתנו - "העולם האמיתי – הסיפורים שמאחורי המודעות" (שם א ביסעלה ארוך, לא?) היא אחת ההברקות של הרצועה. נכון, זה התחיל כבר לפני כמה שבועות, אבל נראה שבינתיים התוכנית הזו היא סוד שמור בקרב הצופים בארץ, ולא ברור לנו למה. בתוכנית עוקבים אנשי הצוות (ציפי ברנד, רוני קובן, אורן דולפין ודניאלה דורון) אחר מודעות שונות המתפרסמות בעיתון ויורדים לפשרן. לפעמים זו מודעה של טיפוס שמפחלץ חיות (הנה בית שלא היינו רוצים להשכיר), לפעמים זו מודעה על קיבוצים שמחפשים אנשים (רק משפחות, מצטערים) ולפעמים אלו דירות מהגיהנום (הבחירה היא בין "שתיקת הכבשים" ל"בית קברות לחיות").

יש אמרת שואו ביזנס האומרת "אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים". אנחנו אומרים שאין סיפורים קטנים, יש מתעדים בינוניים, וב"עולם האמיתי" יש מתעדים מצוינים. במציאות הטלוויזיונית שלנו אין כמעט מקום לחדשות מגזיניות, למעט תכניות החדשות בימי שישי (והשבוע – רוני דניאל יספר לנו על הכפפה החדשה שצה"ל רוכש). "העולם האמיתי" היא אולי מגזין הטלוויזיה האמיתי הראשון כאן שגם לא לוקח את עצמו ברצינות יותר מדי, גם מעניין וגם לא מגדיר את עצמו כ"תכנית תחקירים". אין קוליפורמים, אף אחד לא מתפתה לעסקאות בשטח, ואפילו אין תחקירים בנוסח "האם המוכרים בשוק מרמים אותנו? לא" (ידוע גם כ"לעשות אמנון לוי") זאת תכנית קטנה שכל שבוע תביא לכם שלושה-ארבעה סיפורים קטנים קטנים, אבל כאלה שמסופרים יפה. במיוחד אנחנו רוצים להתעכב על רוני קובן. אנשים אומרים לנו – "כן, רוני קובן, הוא היה גיא פינס בגלי צה"ל", אבל אנחנו מוכרחים להודות שזו פעם ראשונה שאנחנו נחשפים לאיש, ומעכשיו הוא יכול לספור אותנו במועדון המעריצים שלו. הסיפורים שהוא מביא הם כל כך אישיים, כל כך מכמירי לב בהומור העצמי שלהם ובכנות (לפחות זו שאנחנו מניחים) שאנחנו מוכרחים להודות שאנחנו מחכים להם מדי שבוע.

בשורה התחתונה – "העולם האמיתי" היא יופי של תוכנית, כזאת שתגרום לכם לחייך, להתעניין ואולי, מי יודע, אפילו לראות ערוץ 10.