Fri, 07 November 2003

@כותרת:

המופע של מסעודה

@רציף:

אחת התלונות שחוזרות על עצמן שוב ושוב בקרב אנשים המעורבים בעשייה הטלוויזיונית, היא שהמבקרים הם סוג של עלוקות חברתיות, וש: 1. מדובר באנשים חסרי כישרון ו/או יכולת עשייה שמשחררים את התסכולים האישים שלהם על ידי קטילה חסרת רחמים (יעני – "מי שלא עושה, מפרשן") 2. אם הם היו עושים טלוויזיה הם לא היו יותר מוצלחים. לאור ההכרות העצמית שלנו קשה לנו להתווכח עם הטיעון הראשון. אחרי שראינו את "ערוץ 2, עכשיו הסרט" (להלן עשע"ה), שעשה מבקר הטלוויזיה יובל נתן לסיכום העשור הראשון של ערוץ 2, קצת קשה לנו להתווכח עם הטיעון השני. כי למרות שפה ושם יש בו רגעים מוצלחים, בשורה התחתונה מדובר במוצר מלוקק, מיותר ובעיקר יחצ"ני.

אבל לפני שנמשיך – גילוי נאות. למרות שאנחנו מסתובבים באותם מעגלים מקצועיים, למרות שיש לנו לא מעט מכרים משותפים, ולמרות שאנחנו מאוד מעריכים את נתן שהקים את המדור הזה וכתב אותו במשך שנים (ולמעשה פילס בשבילנו את הדרך), מעולם לא החלפנו איתו מילה. בניגוד למה שניתן להבין לפעמים מאנשי הברנז'ה, מבקרי הטלוויזיה לא באמת מתכנסים פעם בשבוע במחסן אפל ומחליטים ביחד למי לכסח את הצורה. למעשה, סביר להניח שאם מר נתן יעבור מולנו ברחוב לא נאמר לו אפילו שלום. לא בגלל ריב, סכסוך או חוסר נימוס בסיס, מיינד יו. פשוט כי אין לנו אפילו מושג איך הוא נראה. ואחרי שהורדנו מהפרק את תאוריות הקונספירציה - ממשיכים.

הבעיה המרכזית של עשע"ה היא שהוא לא באמת סרט על ערוץ 2. הוא סרט של ערוץ 2. יש בו ראיונות עם מנהלי וכוכבי הערוץ, קטעי הארכיון, אפילו את התאוריות הקבועות של שאול ביבי על קיפוח המזרחיים. רק שבמקום להשתמש בזה בתור בסיס למשהו אמיתי פה זה נגמר. בדיון שטחי, חסר הגיון, שלא מחדש כלום, עם המון אגו, מעברונים מגניבים ואין ספור פרסומות.

עשע"ה הוא אירוע טלביזיוני ללא טיפת עומק, בלי שום נסיון לחקור את תופעת ערוץ 2 לעומק ואת ההשלכות שיש לה על החברה הישראלית אבל עם מיחזור נוסף של אותן הקלישאות הנבובות מעדת "כך ניצחנו את רוממה". בלי שאלות קשות, כמו "איך קורה שמערכת החדשות שהייתה פעם בועטת וצעירה הפכה לסניף של דובר צה"ל?", אבל עם טפיחות על השכם והחלקות ילדותיות. והכי גרוע, בלי שנייה אחת של אמירה מקורית.

בשורה התחתונה: יובל נתן עשה סרט שראוי לחלוטין לערוץ המשדר אותו. אם ראיתם ולו גם תכנית אחת של דודו בימי חלדכם, אין לכם צורך לראות את הסרט כלל. אבל מה לנו כי נכביר מילים. גדולים מאיתנו כבר כתבו את המילים האלמותיות:

בואו הנה, בחור יקר, בוא קח סיגר

אתה תגיע רחוק, תטפס בסולם, לא תמות לעולם

אם רק תנסה – תצליח, תהיה אהוב על כולם

כן, תמיד הייתה בנו הערכה, אני מתכוון לזה בכנות

אני באמת חושב שהלהקה שלכם מנגנת מבריק

דרך אגב, מי מכם זה פינק?

והאם אמרנו לך, בחור, מה שם המשחק שהרווחנו ביושר?

אנחנו קוראים לו נסיעה על רכבת העושר.

בטח שמתם לב ש...

שמקסוול מ"נני" התארח בסברינה

שפרק השבוע בהישרדות, עם שלוש הקוסיות של הסדרה מתרחצות טופלס במימי האמזונס היה משהו שצריך להקליט ולשמור.

שמצד שני – הבנים שוב הפסידו.

שלרגל המעבר לשעה החדשה – מכריחים בערוץ 10 את רינו צרור לעמוד. נגמר הכסף לשולחן?

שגם השבת, המרכזייה של Yes קרסה בדיוק כשרצינו להזמין את משחקי הכדורגל. מה הטעם לעשות פרומואים אם אתם לא עומדים בעומס?

שהקומבינציה של "וויל וגרייס" וישר אחרי זה "ג'אג" היא דרך משובחת לסיים ערב.

שדודו גלבוע בתכנית הבוקר זה ממש לא זה. מתי כבר נקבל את טלי מורנו ושלי שטרנברג ביחד?