Thu, 14 June 2001

הפרטים הקטנים / שני גברים שמנים

היי, לא הייתם פעם מהדורת החדשות המובילה?

ביום בהיר אחד, ניגש אלינו אחד מבכירי העיתון, הקרוי (בחיבה, כמובן) אחר אחד מרודני המזרח התיכון המנוחים (השם יקום דמם) ואמר לנו – עד עכשיו כתבתם על אוכל, למה שלא תכתבו גם על טלוויזיה? עכשיו תחשבו רגע שאתם מאוד אוהבים סקס (כל אלה שמגחכים, אנחנו יודעים שאתם אלה שרק מדברים ולא עושים. איך אנחנו יודעים? אנחנו מכירים את החברות שלכם), ובא אליכם מישהו ואומר, לכו תשכבו עם הרבה מאוד בחורות, אני אשלם, ורק תסכמו לי איך היה. הייתם מסכימים?

הבנתם את הנקודה. אז כמאמר המשורר – מי שלא רצה אותנו באוכל, יקבל אותנו בטלוויזיה (או כראש הממשלה? אנחנו לא ממש בטוחים איך זה הלך).

היתה לנו דילמה גדולה – מה תהיה הזווית שלנו. היינו יכולים לתת דיווח על כמה ערוצי הפורנו בלווין משעממים (עוד נגיע לזה, אל תדאגו), על כמה מוזרות התסרוקות של יונית לוי (לזה ממש לא נגיע, אל תדאגו) או למה התכנית של יצפאן עדיין רעה, למרות הפרומושן שעמרו מוסא סידר להם (אנחנו מתחילים להתגעגע לתוכנית האירוח של צביקה הדר). אבל לא. אנחנו אנשים גדולים, וככאלה, אנחנו מתעסקים בקטנות. אנחנו ננסה להביא לכם כל שבוע, את הדברים הבאמת קטנים והבאמת מרגיזים שכרוכים בשמונים שעות צפייה בטלוויזיה לשבוע.

אנחנו רוצים להתחיל בבסיס (ברשותכם, כמובן). עם כל הכבוד לעונה החמה של שידורי קשת, מה שחשוב באמת זו נוחות הצפייה. מכיוון שאנחנו לא יכולים לדאוג לכם לכורסאות המתאימות, בואו נדבר על משהו שאנחנו כן יכולים – השלט של הלווין.

זה נשמע ממש דבילי, אבל בעינינו (או יותר נכון בידנו) הוא ממש קריטי. השלט (או באינגליז – הרימוט קונטרול. כמו נאש קונטרול, אבל בלי ש"סניקים) Yes הוא גדול (שלא לומר בונגילה), מגושם, ועם כפתור כתום תמוה. בכלל, לא ברור מה עבר בראש של קברניטי הלווין (איזה מילה יפה, קברניטים), כשבחרו את הצבע הכתום. חיפשו את הצבע היחיד שיש חברה על שמו? חיבה לא מובנת לבני-יהודה? את הממשק בלווין מזמן החליפו לכחול, פשוט הכתום הביא לאנשים את החשק לעלות למגדל גבוה ולהתחיל לרסס עם M-16. מצד שני, יכול להיות שזו התכנית של נסים משעל. בכל מקרה – עכשיו יש הרבה מאוד אנשים שתקועים עם שלט בצבעים לא רלוונטיים.

חוץ מהכפתור הכתום, יש את כפתור המוזאיק (המסך המפוצל בגרסתו הלווינית) שממוקם בדיוק במקום הכי לא נוח בשלט – בין בורר הערוצים (איזה מילה יפה, בורר), ובין הכפתור של התקציר. כמה פעמים רציתם לגלות למה היונים לא יעופו הלילה, וקיבלתם פרומואים אינסופיים לסרטים בתשלום?

לעומת זאת, שלטי הכבלים מכילים בתוכם פיצ'ר גאוני כמעט כמו ויטמינצ'יק תפוחים ביום קיץ חם – האפשרות להגדיר כל פעם שאתה צופה ערוצים מועדפים ולזפזפ רק ביניהם. ככה אפשר לבחור את ארבעת הערוצים בהם יש פוטנציאל לראות עירום (כמובן שלא זה הקריטריון שלפיו אנחנו בוחרים תכניות. לא ולא. אנחנו מחפשים עומק אינטלקטואלי, העשרה ערכית ומקוריות. יצפאן כבר אמרנו?) ולזפזפ ביניהם, ככה שאפשר לתפוס את כל הסצינות המעניינות, ורק אותן. כל זה אין בשלט של YES.

לסיכום – השלט של YES הוא רעיון טוב, בביצוע מחורבן. בשבוע שבו ביטלו את המכביה – ההשוואה לגשר בלתי נמנעת.

בשבוע הבא – איך גברי לוי הציל במו ידיו את הספורט הישראלי (יחד עם יורם אוברקוביץ').

חמשת ה...

והפעם - משימות שדודו עוד לא עשה

סקס בשידור חי.

גזיזת ציפורניים בשידור חי.

הוצאת שערות מהאף בשידור חי.

סידור גבות עם חוט בשידור חי.

סקס בשידור חי.