Sun, 09 September 2001

:: מיותרים, נמאסתם ::

ראש השנה הגיע, ועיתו עוד עת סיכומים (איזה כף לכתבים בארץ, אפשר לסכם פעמיים. גם בסילבסטר וגם בראש השנה. מי אמר שקשה להיות עיתונאי?) אז לכבוד ראש השנה, ומתוך חישוב קר שאו-טו-טו יום כיפור, אז כל מה שנגיד עכשיו ייסלח די בקרוב (לא בטוח שאפשר לצום מספיק בשביל לכפר על מה שאנחנו עשינו, ודי בטוח שאנחנו לא מתכוונים לצום בשביל שום דבר), אנו גאים להציג לכם את רשימת חמשת האישים המיותרים בתחום הטלוויזיה בארצנו.

הרשימה מוצגת לפי סדר מיותרות עולה, ומכיוון שזה ראש השנה העברי, נלך על אותיות עבריות (אח, אח, איזה גימיק)

ה. אבי רצון – כבוד פרשן הכדורגל אבי רצון, מפציע על מסכינו מדי פעם. אם זה בשידורי נבחרת ישראל שמשודרים ברגע האחרון (אוח, אוח, כמה כסף שעשינו מההתערבות ההיא. רמז – אף פעם אל תשחקו פוקר עם אביב גלעדי) ואם זה בשידורי הליגה האיטלקית ב- Fox Sports, מסמן בעינינו את כל מה שלא טוב בפרשנים של פעם. באמת, הבנו כבר שאתה אוהד מילאן. שככה יהיה לנו טוב. זה לא מעניין אותנו יותר, וגם מה שיש לך להגיד לא מעניין אותנו יותר. הנה טיפ לחיים – עמדת הפרשן בטלוויזיה היא לא המקום לסגירת חשבונות אישיים עם כל מיני אושיות כדורגל ישראליות. ועוד טיפ ואזהרה – אם עוד פעם נשמע אותך אומר "קוריירה דלה-סרה" או "גאזטו לה ספורטיבו", נצרח. חזק.

ד. אברי גלעד – די, די, כבר. זה לא עובד. כל הסיפור הזה של אברי וטלוויזיה לא פוגע. אפשר לשפוך על זה כתבות שלמות, אבל השורה התחתונה ברורה לכולם. ברור לנו שצריך קצת פרנוסה, אבל בחייאת אברי – די.

ג. מתי גולן – ביקורת התקשורת זה עניין די טריקי. מצד אחד, נכנסים בקולגות, מצד שני, צריך להזהר מכל אותם בעלי הון מפחידים שלא רוצים להרגיז אותם. אז יש תוכנית שמצליחה לעשות את זה לא רע בכלל, וקוראים לה "תיק תקשורת". לעומת זאת, "דוקומדיה" היא פשוט תוכנית צהובה במקרה הטוב ומיותרת בכל מקרה. מעין במה מתנ"סית של חיסולי חשבונות ילדותיים. זה לא מעניין אף אחד (אולי את ח"כ יובל שטייניץ שטען לא מזמן שהעיתונים שמים תמונות לא מחמיאות של ביבי ובכך מנסים למסור מסרים תת-הכרתיים. אוי לא!). חלאס.

ב. דנה דבורין – בימים אלו אנחנו מוקפים בהורים לעתיד, הורים בהווה וילדים אין ספור (איפה הימים שניהלנו שיחות אל תוך הלילה על פילוסופיה. עכשיו – חיתולים ומחלות. שמישהו יירה בנו עכשיו). אחד ההורים ניגש אלינו מיואש השבוע. הבן הבכור התחיל לראות ערוץ הילדים. עד עכשיו הילד היה בגיל של "הופ! קטנטנים", ערוץ ילדים משובח ורגיש, ופתאום הוא עבר למפלצת המסחרית שהיא "ערוץ הילדים". בקרוב הוא כבר יבקש את קסטות הוידאו של "מקרנה" ו"מקרנה 2" בכיכובה של הדבורינית. ועוד לא התחלנו לדבר על השעשועון החדש עם האנשים שקשורים אחד לשני. הביתה.

א. ובמקום הראשון – הכסא הריק. לא, לא זה של רפי רשף, אלא זה המנטלי שעל יד אמנון אברמוביץ' ב"יומן" של ערוץ 1. זה לא משנה מי יושב ליד אמנון, תהיה זו אורית לביא-נשיאל, יעל שטרנהל, מירי בוהדנה או אפילו ריבונו של עולם, אברמוביץ' ימצא דרך לגרום לו להראות נלעג קמעא, כמו ילד שעומד ליד הלוח בלי שהכין שיעורי בית. הגיע הזמן לתת לאמנון לנהל את העניינים לבד, בלי כל מיני "עזר כנגדו", ואז הוא יראה לנו מה הוא באמת יודע. רמז – הוא יודע הכל.

תכלה שנה וברכותיה, תחל שנה וקללותיה.