Fri, 01 February 2002

@כותרת:

דחקות בע"מ

@ביניים:

@רציף:

בניגוד למה שמקובל לחשוב, אנחנו לא אנשים רעים. באמת שלא. אנחנו תורמים ל"גרינפיס" כל חודש, אנחנו מעבירים זקנות את הכביש, אוכלים טונה בלי דולפינים ושמים רק דיאודורנט שלא פוגע באוזון ("אדם", כי נוסחה מנצחת לא מחליפים), ולכן, כשאנחנו צריכים לכתוב דברים רעים על סדרה, זה לא עושה לנו כל כך טוב. אם זאת סדרה של גויים מחו"ל – באמת שלא אכפת לנו לפגוע ברגשות של הערלים, אבל כשזו סדרת מקור, תוצרת כחול-לבן, ממש נהיה לנו צביץ בלב מהמחשבה על האנשים שאנחנו הולכים לדרוך להם ברגל גסה על כל העבודה הקשה והחלומות. מה גם שיש סיכוי לא קטן שנפגוש אותם ברחוב והם ידפקו לנו מכות.

בעקבות כל האמור לעיל, תבינו שאנחנו כותבים בלב כבד וצלעות בדבש את הקטע הבא על הסדרה החדשה של ערוץ 3 – "בקצב הקצב", שתפאר את המסכים שלכם החל מיום ראשון הקרוב בכיכובם של טינקרבל, גיא זוארץ, ירון אשכנזי וירון ברובינסקי. הם מגלמים את דמויותיהם של "מונה פעמונה", "אלי מולו", "מוטי סגל" ו"אנדי שטרודל" בהתאמה. בשלב הזה אתם שואלים את עצמכם – מה זה השמות המפגרים האלה? תשמרו את השאלה הזאת לסוף, היא עוד תחזור בווריאציות שונות.

שלושת הרווקים והרווקה (מזכיר משהו? לאאאא...) הם אנשים תל-אביביים צעירים, שתקועים מנטלית, אופנתית וסגנון-דיבורית בשנות ה- 70. הם הולכים ל"מועדון הקצב", הם אומרים דברים כמו "שיט, מאן" ושומעים את ה"אנימלס". "בכל פעם חווים אנשי החבורה הרפתקה מפתיעה, בה הם פוגשים בדמות משנה מטורפת, שמעבירה אותם שינוי" (מתוך הקומוניקט לעיתונות, שם, שם).

ישבנו לראות את הסדרה. השמן הרווק, בלילה חשוך במיוחד, שרד שני פרקים והלך לד"ר צבי, הפסיכיאטר השכונתי, בשביל לקבל מרשם חדש לכדורי הרגעה. השמן הנשוי, ששוחה כל היום בחיתולים צואים (אין דרך יפה להגיד את זה), הפגין קצת יותר עמידות ושרד כמעט עד סוף הפרק השלישי, לפני שצווחות האימה שלו החרידו את הפרבר של יהוד בו הוא מתגורר.

מי שיצליח להבין מה עבר בראש של מי שעשה את הסדרה הזאת יזכה בסוף שבוע ספרותי זוגי עם אבירמה גולן. מה זה החארטה הזה? אם זאת דרמה – היא לא מעניינת. אם זאת קומדיה – היא לא מצחיקה. האופציה הכמעט יחידה שנשארה פתוחה, במיוחד אם נמחוק אפשרויות קיצוניות כמו שמדובר בפיגוע ביולוגי עירקי, היא שמאחורי הסדרה יש דאחקה מטורפת, שאנחנו פשוט לא מבינים, ומדובר בסדרת קאלט שתשודר בשידורים חוזרים עד קץ כל הדורות. לנו הסדרה הזאת פשוט נראית כמו שילוב של "אסקימו לימון", "דובי דוברמן" ו"בולבול הקבולבול" (שאפילו דופק הופעת אורח באחד הפרקים).

אפשרות שנייה להסביר את פשע המלחמה הזה, היא שזאת סדרה לסטלנים. כן, יש ז'אנר שלם כזה, החל מ"התוכנית עם הבובות" וכלה בערוץ הקניות. תוכניות שלמות שמוקדשות לאנשים שמעדיפים לחיות בלי זכרון לטווח קצר. מצד שני, אם זה ככה, לא היה ראוי לשדר אותה אחרי חצות, בשעות שבהם הסטלנים הם רוב מוחלט של הצופים?

בקיצור, למרות שיש לה פסקול אולדיז משובח, למרות שיש חלקים בעם שמגלים חיבה לאיכויות המיוחדות של העלמה טינקרבל (כנראה אותם חלקים בעם שמתקשרים ל"מדור לאיתור קרובים" ברשת ב') ולמרות שלא נעים לנו להרוס לאנשים שעבדו קשה – קיבלנו סדרה מחליפה ראויה ל"שחר", וזה אומר הכל. אם אתם חייבים את מנת הסבנטיז שלכם – יס פלוס מקרינים את Gimme Shelter, סרט התעודה שמתאר את מסע ההופעות של הרולינג סטונס ב- 1969. חובה לחובבי מוסיקה ולמיברג. על קצב קצב מומלץ בחום לוותר.

"בקצב הקצב", ערוץ 3 בכבלים, ימי ראשון, 20:55

Gimme Shelter, Yes+, 6/2, 20:35