Fri, 15 February 2002

@כותרת:

@ביניים:

@רציף:

יש קלישאה שחוקה שאומרת שאדם מגלה על עצמו דברים שהוא לא ידע במצבי לחץ. השמן הרווק למשל, גילה שהוא מסוגל להדחיק לגמרי את ענף הספורט הידוע בשם כדורגל בעקבות המצב של בית"ר בטבלה. כדורגל? מה זה? לא מכיר. בנסיבות קשות לא פחות גילינו שאנחנו מכורים לחדשות. השמן הרווק ובחירת לבו בילו שבוע במלון בו היו להם את אפשרויות הצפייה הבאות: חדשות יורוספורט, CNN ומבחר ערוצים ביוונית. במקום לצאת מהמלון ולטייל ברחבי האי היווני הקסום בו שהו, העדיף הרווק להידבק ל- CNN, ולא שהיה איזה ארוע מיוחד ששוה לראות אותו. סתם. מכור. ג'אנקי של כותרות וניתוחים.

זאת אולי הסיבה שכל כך שמחנו כשעלתה בישראל 10 התוכנית "בן ורוזן". הרעיון של תוכנית ניוז עוקצנית, רעה ועם מקורות מידע כמו שיש לעמנואל רוזן ובן כספית, עשתה לנו נעים בכל הגוף (אכפת לכם בבקשה להפסיק להסתכל עלינו כמו על אוהדי הפועל? סוטים!). בלבנו דמיינו את הגרסא הישראלית ל"הארדבול" האמריקאית, בה קורעים פוליטיקאים לגזרים. חלמנו על מצב שבו עושים לכל מיני אבי יחזקאלים ועוזי כהנים מה שגיל ריבה עשה לפנינה רוזנבלום. מצד שני – אנחנו גם חלמנו לראות בטלוויזיה בשבת את יעל בר זוהר בעירום מלא, ותראו מה יצא (אבירמה גולן קוראת ספרים).

גילוי נאות מחייב אותנו לומר שמישהי שעבדנו איתה עד לאחרונה חברה בצוות של "בן ורוזן", אבל מצד שני – מישהי אחרת שעבדנו איתה חברה בצוות של "יוצאים" עם נטלי עטיה, וכמו שאפשר להבין – זה לא שינה לנו יותר מדי. ועכשיו לעניינו. "בן ורוזן" התחילו רע. ואנחנו מתכוונים לממש ממש רע, לא סתם אמנון לוי. הם ישבו שם ודיברו אחד עם השני, בלי להסתכל למצלמה, כמו שני חבר'ה שיושבים בפאב ומדסקסים את מצב העיגוליות של הבחורה שיושבת בפינה. החדשות הטובות הן שאחרי 2 תוכניות אפשר להבחין בשיפור משמעותי. הם גם מסתכלים עלינו, גם מביאים כתבות חינניות (הכתבה על הדרבי התל-אביבי היתה מצוינת, למרות שהובאה מנקודת מבט של אוהדי הפועל. ואתם יודעים מה דעתנו על אוהדי הפועל), בקיצור – שיפור ניכר.

החדשות הרעות – יש עוד הרבה מה לעשות. רוצים רשימה? בבקשה (לא, לא רשימת הבנות ששכבנו איתן. אנחנו צריכים למלא פה אלף מילה, והרשימה הזאת – תחת הנחה שלכל בחורה, במיוחד כאלו שלוקחות כסף, יש שם שמורכב משתי מלים גג, לא תגיע רחוק). בתור התחלה – אנחנו לא רוצים ראיונות של בן ורוזן עם פוליטיקאים, אלא אם כן זה במטרה לטחון אותם. בשביל ראיונות נוקבים יש לנו את נסים משעל, ובשביל ראיונות משעממים יש לנו את דן ("עשית ניתוח עפעפיים?") שילון. אנחנו רוצים את בן ורוזן בגלל שהם יודעים יותר טוב מאתנו מה קורה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה, ואנחנו רוצים שהם יספרו לנו. אנחנו רוצים לשמוע את הלכלוכים, ההשמצות והרכילויות. אנחנו באמת לא צריכים אותם בשביל לדעת מה העמדה של השרה ציפי לבני (השרה החביבה עלינו אחרי מתן וילנאי) בנושא נסיעת בורג לרמאללה (סע, סע, כבר, רק תעזוב אותנו בשקט. אם אתה יכול לקחת אתך את לימור לבנת – עוד יותר טוב). אם בן ורוזן ילכו על הקונספט של ה"מקור הפנימי", דיאלוג הפתיחה שלהם יכול להיות הדבר הכי הורס בפוליטיקה הישראלית.

ועוד הערה קטנה - הרעיון של החוקר הטוב והחוקר הרע אולי נראה טוב על הנייר, אבל ממש כמו מפלגת המרכז (ודדי בן דיין בתור המגן השמאלי של הנבחרת) זה פשוט לא עובד. בינינו – אנחנו לא רוצים שוטר טוב כשזה קשור לנבחרי העם שלנו. אנחנו רוצים שבן ורוזן יהיו כמו משטרת ישראל – שוטר רע ושוטר בן-זונה.