Fri, 04 January 2002

@כותרת: גולשים בזמן

@ביניים:היו שלום, זכייני ערוץ 2, ברוכה הבאה, חברת החדשות.

@רציף: בשנה א' של לימודי פסיכולוגיה (כן, היינו באוניברסיטה. אמרו יש בחורות קוסיות שמחפשות חתן) לומדים על משהו שנקרא "חוסר ישע נלמד" (learned helplessness, בלעז). אם תקחו כלב, ותתנו לו שוקים חשמליים בלי קשר למה שהוא עושה, אז בשלב שבו כן תתנו לו שליטה על אם הוא יקבל שוק או לא, הוא פשוט ישכב שם ויחטוף את השוקים בלי לנסות אפילו לשלוט בגורלו. יש לנו תחושה עמומה (בדרך כלל שיש לנו תחושה עמומה זה בגלל שאכלנו משהו לא טוב, אבל לא הפעם) שבשקט, בשקט, בלי ששמנו לב, זכייניות ערוץ 2 הגיעו למצב הזה. לא, זה לא בגלל השיבוץ של "ארבע הגבעות – אייל פלד מספר על האהבה שבחייו" בפריים טיים, זה בגלל חברת החדשות. החל מיום ראשון הקרוב, ככה הולך להראות יום ממוצע בערוץ 2 (החל מ- 5 בצהריים) – עד שש יש לנו את הטלוויזיה החינוכית. בין שש לשש וחצי – אושרת קוטלר. בין שבע וחצי לשמונה וחצי – "סדר עולמי" עם ערד ניר וחדשות. בין 23:30 לחצות – התוכנית החדשה של גבי גזית. בחישוב מהיר (עד כמה שאנשים כמונו מסוגלים לחישוב מהיר. עניין של דם שהולך לקיבה, ולא לשום מקום אחר, אתם אתם מבינים למה אנחנו מתכוונים), זה משאיר לנו שלוש שעות של פריים טיים פלאס שעה של פרה-פריים. סה"כ ארבע שעות שידור (ברוטו, בטח שברוטו) בין שש לחצות. איך נאמר את זה בעדינות – זה לא יותר מדי. אנחנו מנסים לחשוב על הזכייניות הנמרצות של פעם, שהיו שורפות את המועדון לפני שהן היו נותנות לדבר כזה לקרות. כנראה שהן בשלב של לרבוץ על הרצפה, לחטוף את המכות ולייבב בשקט. המתת חסד, אניוואן?