Fri, 11 January 2002

@כותרת:

@משנה:

@רציף:

מאיר אריאל (הי"ד) טבע פעם את אחד המשפטים שהכי מלווים אותנו בחיים (זה ו"מה עם דיאטה?") – "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה". אנחנו כאלה. כל פעם אנחנו מתפדחים מחדש (איך כל פעם מחדש עולה עניין חי המין שלנו?) ואיכשהו פשוט ממשיכים לבוא כל שבוע מחדש בשביל עוד.

אותו דבר גבי גזית. כמו רוב אנשי הרדיו שעשו 'עלייה' לטלוויזיה (זוכרים היה אחד, רפי רשף?), גזית סופג אש מהרגע שבו הופיע, עם החיוך הטיפה זחוח מדי שלו (אתנו האולפן גם עמנואל רוזן, אמנון אברמוביץ ודודו טופז), על המסך שלנו. מספיק היה להסתכל בתגובות הצופים באתרי האינטרנט ביום שאחרי עליית התוכנית שלו בשביל להבין את זה. התגובות נחלקו לשתיים – אלו ששונאים כל דבר שקשור לגזית, להופעה שלו, לדיבור שלו, לאינטלקט שלו ולנשים במשפחה שלו שלושה דורות אחורה, ומצד שני – אלה שמעריצים את עמנואל ("הלוואה וחיסכון") הלפרין, ומוכנים לשאת את ילדו, אם רק יסכים.

אנחנו לעומת זאת (תמיד חייבים להיות הפוכים, הא? שמאלנים חארות), דווקא מאוד אוהבים את גבי גזית. האהבה הזאת שייכת לפלח הנדיר של האוכלוסיה (כמו מעריצי יואב גינאי) שצופה בתוכניות הבוקר. השמן הרווק וחברתו לחיים (אהלן מותק!) נוהגים להתעורר כל בוקר בשבע, ולבלות עד שמונה-תשע במיטה מול תוכניות הבוקר. ואנחנו לא היחידים, יש קבוצה שלמה של סוטים שאוהבים להתחיל את הבוקר עם ירדנה, דובי, עינב, בן (אל תלך. תקשיב לנו – אתה עושה טעות), ירון וכמובן – רבקה'לה (ועכשיו אפילו אתם לא יכולים לחשוב על קונוטאציות מיניות).

ברצועת הזמן הזאת, קצת אחרי שמתעוררים וקצת לפני שנחלצים מהפוך למקלחת, למדנו לאהוב את האופי האינדיאני של גבי גזית. אנחנו אוהבים אותו כי הוא לא דופק חשבון, כי אם מישהו דופק פרסומות סמויה הוא ינזוף בו בשידור, כי הוא לא מתחנף, אבל גם לא בולדוג-כותרות כמו נסים משעל (מי, מי בוחר לך את העניבות?).

הבעיה היא, לפחות על פי ההתרשמות משתי התוכניות הראשונות, שכל הכיף הזה נעלם. במקום תוכנית שאנטי שאנטי (תגידו, רפיק קמחי ורפיק חלבי - הם אחים?) קבלנו את התוכנית של הארנב הארץ הפלאות. נחיל בתמונת היום, נעבור לצפון, נדבר עם נכים, נתשאל את בניזרי, נחזור לנכים, נראיין את דני רופ, נארח את עדנה מאזי"ה, נצא לפסקת פרסומות ונסיים בפינה קבועה. יותר היסטרי מגאולה כהן, פחות מושך מ...גאולה כהן. 

בקונטיוום (רצף בעברית. היה שווה לבלות שבע שנים באוניברסיטה ולא לסיים) שבין חדשות ערוץ 2 מצד אחד וקובי מידן מצד שני, בחרו גזית והעורך שלו (לא ברור לנו מתי העורך הפך להיות עניין מרכזי. ומה השלב הבא? "החדשות – איש הסאונד: דוד מנילה"?) בכיוון הלא נכון. במקום לדחוף לאורחים את התשובות שאתה רוצה לשמוע, לא כדאי לשתות אולי איזו כוס קפה? במקום לעבור לעוד סקופ של מזג אויר, לא יותר מתאים לדסקס לעומק את האייטם הקודם? לא צריך להביא בפצצת שעמום סטייל "מהיום למחר", (תגידו, "עומק איטלקטואלי" זה לא השם הג'נרי של גלולות שינה?) אבל אפשר, ואפילו רצוי, להירגע.