Fri, 18 January 2002

סוציולוגים ובעלי מקצועות מיותרים אחרים (מי אמר מנהל התוכניות של ערוץ 33?) מתריעים כבר שנים כי החברה הישראלית עוברת תהליך מסוכן של היפרדות וחלוקה פנימית שבסופה ישבו בארץ פלגים אינטרסנטים שכל קשר בינם נובע ממקריות צרופה (כמו ההתעלמות של ערוץ 5 ממחדלי ההתאחדות, אבל להפך). ולמרות שלכידות האומה מעניינת אותנו עוד פחות מ"מסע עולמי – שבע הפסגות"(היי, תחשבו על הצד החיובי – אם אטלנטיס לא הייתה שוקעת היינו צריכים לסבול עוד פרק), נדרשנו לנושא בזכות "ערוץ הקבוצות" שעלה בשבוע שעבר בלווין.

הערוץ החדש, נספר לאילו מכם שעדיין לא זכו לעונג המפוקפק של קשר עם שירות הלקוחות של YES, משדר כל יום שש שעות, שלוש מהן מיובאות מאנגליה ומוקדשות למנצ'סטר יונייטד. שלוש השעות המקומיות מוקדשות רק למכבי חיפה. בין השאר אפשר למצוא שם חדשות יומיות שמוקדשות רק לירוקים (באמת אין בטלוויזיה אקטואליה כלכלית), תוכנית סיכום מחזור (מי אמר "מבט נשי"?) וגם ראיון שבועי (מעולה!) של אהרון ברנע עם אחד מכוכבי העבר של המועדון. הכל רק חיפה. אם אתה לא משם – אתה לא קיים. 

אבל מה שהדליק אותנו בקונספט הגאוני -  שברגע שהוא יקיף עוד קבוצות יהפוך להצלחה חסרת תקדים (כמו מרד הצרכנים על ערוץ חמש פלוס, אבל לא) -  זו הדלת שהוא פותח לערוצי נישה חדשים. דמיינו לעצמכם את הפוטנציאל המסחרי של "ערוץ השמאלנים" (שלוש שעות של חדשות בלי אף פריים של עוזי לנדאו ו/או צחי הנגבי), "ערוץ הקרשים" (שלוש שעות על בדיחות בהשתתפות שבי זריה וישראל קטורזה. מנחה ומנהל מוזיקלי: ננסי ברנדס) וכמובן, הפיבוריט שלנו - ערוץ השמנים (מקבץ תוכניות בהנחיית אוסף הפרות הכי גדול מחוץ לרפתות של קיבוץ יוטבתה). ובא ל(נאור) ציון גואל.