Fri, 04 January 2002

@כותרת: 

מילה טובה לשנה החדשה

@ביניים:

@רציף:

שנינו ביחד וכל אחד לחוד יכולים להתגאות בעבר עשיר של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי (כן, עדיין משתמשים במכות חשמל, ולא – לאנשים בגודל שלנו זה לא ממש מזיז). כל אחד עם הדוקטור החביב עליו לו הוא פרס טענות ומענות שונות כנגד האנשים שהביאו אותו לעולם (רצינו להיות מכבי אש!). אולי בגלל זה יש לנו חיבה משונה לקובי מידן ולתוכנית שלו. נורא אופנתי לא לאהוב את קובי מידן. הוא נפוח, יש לו מניירות מגוחכות, הוא מנסה בכוח להוציא דברים שלא תמיד נמצאים שם (מי אמר הרייטינג של טלעד?) אבל עדיין – התוכנית שלו היא אחת היותר טובות שיש היום לערוץ 2 להציע. הקונספט של פרק זמן ממושך שבו פשוט יושבים ומדברים עם מישהו, בלי תזמורת, בלי סטנדאפיסט ותאמינו או לא – בלי לטשטש את הפנים, הוא קונספט שמייצר לפעמים תוכניות איכותיות במיוחד. כמובן – הרבה מאוד נופל וקם על המרואיין. לקראת סוף המילניום בחר מידן להביא את פרופסור הרסגור, אישיות מרתקת, ולמרות שהפרופסור הערמומי לא עשה למידן חיים קלים ויותר מדי פעמים נתן לו תשובות קצרות שאין לאן להמשיך מהן, אלו היו 45 הדקות הכי מעניינות שהיו לנו בטלוויזיה השבוע (חוץ מיום ראשון כמובן. צחי נוי עם הילדה בבוקר אצל אלונה פרידמן, ושיכור בערב עם מירי בוהדנה. איזה הספק). בשבועות האחרונים היתה לנו קצת תחושה שמידן מפספס עם בחירת המרואיינים שלו (מנהלת שהיתה פעם מנהל? בשביל מה יש לנו דודו?) אבל הרסגור, בכמה הברקות, בחיוך ממזרי, ואפילו באמירה פוליטית נוקבת החזיר את "פגישה אישית" לאיפה שהיא צריכה להיות – תוכנית קטנה, מינורית ומרתקת. והכי טוב – לא צריך לשלם 370 שקל כשיוצאים.