Fri, 11 January 2002

@כותרת:

הגברים בוכים בלילה

@רציף:

גם אנשים עם רגישות סביבתית נמוכה כמו שלנו ("אינטליגנציה רגשית" זאת לא המצאה שנועדה לכפר על חוסר יכולת לנהוג אחורנית?) לא יכולים שלא לשים לב לעידן החדש שבתחום היחסים שבן המינים. המאה הקודמת (זאת של ערוץ 1 וצביקה פיק) הייתה "המאה הפמיניסטית". במשך שנים דאגה התנועה לקידום מעמד האישה, שסובלנות, איך נאמר זאת בעדינות, מעולם לא הייתה הצד החזק שלה (כמו סטאלין, אבל עם ציצים) לסרס בברוטליות כל סימן של גבריות, מתוך ראיית עולם קיצונית לפיה מתחלק העולם לשניים: מצד אחד הנשים הרגישות והנאורות (כל כך נאורות עד ששמועות לא מבוססות טוענות שגברים שהוזמנו לאולפן "מבט נשי" התבקשו להביא אתם עותק של ביטוח החיים שלהם וחומר משלשל) ומהצד השני הזכרים - כולם מדכאי נשים ואנסים בפוטנציה, יעני – כולם חובטי נשים, רק שאצל חלק זה עדיין מודחק. התוצאה המיידית של האינקוויזיציה המחשבתית הזאת, הייתה דחיקה מוחלטת  של דבר בעל סממנים גבריים וכך נולד משה דץ.

בשנים האחרונות, ראוי לציין, במיוחד מאז "מועדון קרב" (הסרט עם בראד פיט הקוסון שהגדיר את "הגבריות החדשה", לא הגרסא המקומית בכיכובם של הח"כים פריצקי וליצקי), חל שיפור מסוים במגמה. לאט, אבל בבטחה, חזר הגבר להיות צורת חיים מקובלת שמסוגלת להתקיים לצד יצורי העל הנשיים (מי אמר…כוסית). ודווקא עכשיו, כשהיה נדמה שאנחנו בדרך הנכונה (הי, זה לא מה שאמרו פעם על ערוץ 2?) הגיע הטרנד החדש – חבילות ערוצים לגברים.

למען הסר ספק, אנחנו האחרונים שנתלונן על הגברת מינוני בספורט והאקשן בטלוויזיה (במיוחד על חשבון דרמות מלאכיות דביקות) אבל גם בלי "חבילות מיוחדות" - ובואו נתעלם מהעובדה שהתוכן שלהן מהווה זלזול בוטה באנשים שהביאו לעולם דברים נפלאים (כמו נשק גרעיני, תחבורה אווירית ומוחטות) ובתחומי העניין המרכזיים שלהם (נשים ערומות, כמובן) – הבעיה המרכזית כרגע היא לא הגברים, שיכולים לשקוע מול ערוצי הספורט ולקום בעוד שנתיים (כי איך אפשר להפסיד את טורניר הבאולינג השנתי של ראש העין?) אלא דווקא בנות זוגן.

מה שאנחנו צריכים עכשיו בדחיפות הן חבילות צפייה לנשים. ויש לנו גם הצעה לאחת – "ויוה", "ויוה פלטינה", ערוץ 33, ערוץ 2 (בשביל "מבט נשי"), ערוץ החיים הטובים וכמובן – ערוץ הקניות. כי בינינו, מה אשה צריכה יותר מזה (הגבר הראשון שיצליח לענות על השאלה "מה נשים רוצות?" יזכה בפרס נובל לשלום ו/או סרט דלוח עם מל גיבסון)? עד שלא יהיו כאלו חבילות צפייה, כל צפייה שלנו במרכיבי חבילת הגברים יוצרת עומס בלתי נסבל על הזוגיות השברירית שהצלחנו ליצור. הפחד שלנו היא שיום אחד העומס יהיה כל כך גדול עד שאנחנו נאבד את היכולת שלנו להלך על החבל והן יציבו לנו אולטימטום חד משמעי – או אנחנו או הטלווזייה. זה יהיה נורא מבאס לחזור כל ערב הביתה ולדעת שאין למה לחכות. ועוד יותר גרוע, לדעת שאין אף אחד שיעשה לך כביסה.