Fri, 07 June 2002

למרות שסוציולוגיה (או כל דבר שנגמר ב"לוגיה", למעט קרדיולוגיה) מעולם לא הייתה הצד החזק השלנו (ממש כמו התאמת צבעים, אינטליגנציה רגשית ודיאטה מבוססת ירקות) קשה להתעלם מהעובדה שבימים אלו העולם מתחלק לשני חלקים מרכזיים: מצד אחד - אנשים שמבינים שכדורגל הוא החיים ואין משיח זולת דיוויד בקהאם (ובאבא בובה דיופ), ומצד שני – אנשים שאין להם מושג מה קורה סביבם. כי עם כל הכבוד לסוגיות החשובות של החיים (האם ש"ס תשרוד בממשלה, האם ערפאת פרטנר והאם דן מרגלית לא יתעייף אף פעם מציפי לבני) מה שחשוב עכשיו זה רק דבר אחד. המונדיאל. כמו שציינה ש', ידידה טובה – מזל גדול יש לנשוי הטרי שהחתונה היתה לפני, כי אחרי חודש מונדיאל – מי תתחתן אתו (הנשוי הטרי נוחר בבוז – לאק גאט נאת'ינג טו דו וויט' איט). רק שכמו תמיד, כפי שבוודאי ישמחו לספר לכם בוגרי בית הספר לשלומיאליות ע"ש אובדן זכויות השידור של "שירים ושערים" ברוממה (אנחנו מוכנים לסלוח על טיפשות אבל אף פעם לא נשכח לכם את העובדה שבגללכם אנחנו תקועים עם שלמה "בן-טיבוגה" שרף בתור הפרשן של המדינה), אפשר לסמוך על אנשי רשות השידור שהם יעשו כל דבר כדי לקלקל את החגיגה.

לא מעט מילים נשפכו בשבועות האחרונים על חוסר הסבירות (מי אמר "רוני מילוא הוא מועמד ראוי לכהונת השגריר בוושינגטון"?) שהצליחו להפגין אנשי ערוץ 1 בכל מה שקשור לזכויות השידור. אבל גם המבקרים הבוטים ביותר של ההחלטה לקנות שידור של שמונה משחקים בסכום כסף שהיה יכול לממן את החוב הלאומי של חצי אפריקה, ולשדר את המשחקים מהאולפן, לא דמיינו לעצמם עד כמה זה הולך להיות גרוע. ממש כמו האנשים שאישרו לשדר בפריים טיים את "ג'וני".

יש לא מעט דברים מרגיזים בשידור של ערוץ 1 (מתי כבר יבינו שם שלהביא לאולפן כדורגל ד"ר לתקשורת המונים שינתח את ההשפעות זה כמו להביא לשידור ממרכז הליכוד מעצב אופנה שידבר על התלבושות), אבל הבעיה המרכזית הוא הפסקול. מישהו שם חושב, כנראה, שהברברת הבלתי נגמרת (מי אמר "פרשננו הצבאי"?) של אורי "הדבר הכי מעניין שעשיתי היה לגלח את השפם" לוי והפרשנות המשמימה של זאביק "אתם מוזמנים לתפוס תנומה בין מילה למילה" זלצר היא הסיבה שבגללה אנחנו רואים כדורגל. אז זהו – שלא. 

בכל העולם כבר מזמן הבינו שכדורגל זאת חגיגה. בגלל זה מוסיפים בשנים האחרונות מיקרופונים במגרשים. כדי שבבית יוכלו לשמוע את הרעש של הכדור. את השירים של האוהדים. את הצעקות של השוערים. הכל כדי להכניס את הצופים  לאווירה. רק בערוץ 1 (ועל הסט של "שחר") יש ברקע דממה. שחס ושלום משהו יפריע לכם לשמוע את מאיר איינשטיין (לא היה שווה לשלוח אותו ליפן רק כדי שלא לחשוף ילדים קטנים לתסרוקת שלו?).

לאור כל זה, המחשבה שדווקא את רגעי השיא (כמו ספיישל סיום העונה של "פספוסים", אבל לא), משחקי חצי הגמר והגמר, נאלץ לראות אצל חבורת משביתי השמחות מירושלים גורמת לנו לצאת הדרישה חד משמעית לאפשר לערוץ חמש פלוס לשדר את הגמר במקביל. זה לא שהשידור שלהם מושלם, אבל כחושבים על האופציות – אפילו יורם ארבל נראה פתאום כמו אופציה לא רעה בכלל.

אה כן, ועוד דבר קטן. רוב רשתות השידור בעולם משתמשות באירועי ספורט מרכזיים כמקפצה לתוכניות חדשות או משמעותיות שהם רוצים להשיק. מה ערוץ 1 מקדמים בזמן המונדיאל? "סיטון". אינף סד.