Fri, 18 January 2002

@כותרת:

בשטעטל עם דורי

@רציף:

לא אחת באים חברים של השמן הרווק (אלה שעדיין בארץ) ושואלים אותו – איך אתה, אשכנזי לבנבן, מגיל 15 בנוער מרצ, עם עיגולדים וחובב סושי (חוץ מהתמנונים. יש גבול לכל תעלול) אוהד את בית"ר ירושלים? איך בדיוק זה קרה? התשובה פשוטה. בתור ילד צבא-קבע, הוא עבר בכיתה ד' לשכונת גילה בירושלים. השאלה הראשונה ששאלו אותו ילדים בשכונה היתה – "איזה קבוצה אתה אוהד?" גמגום קל נענה בחבטה עזה (מה שקורין אצלנו "לאטמה"). מאז הוא אוהד בית"ר, מסלסל במזרחית ועד לאחרונה – התכחש לחלוטין לעדה הפולנית הגאה שממנה הוא בא. בכלל, אם תחשבו על זה לשנייה – האשכנזים הם מיעוט נרדף במדינה. לפני ששאול ביבי מזנק עלינו ומנפנף בעוולות היסטוריות, שיעצור שנייה ויסתכל מסביב על התרבות שלנו. בתרבות אנחנו לא מתכוונים למה שמוצג הערב במשכן לאומנויות הבמה. אנחנו מתכוונים לאיך שאנשים מתנהלים ביום יום שלהם, לאיך שהם נוהגים, לאיך שהם מדברים, לתוכניות שהם אוהבים לראות בטלוויזיה, למוזיקה שהם מבקשים ב"גל ירוק" של גלגל"צ. אז אם מסתכלים על כל זה בעיניים פקוחות (עד כמה שאפשר כשיש לך משקפיים עם מספר דו ספרתי. לכל עין), מבינים שהתרבות המזרחית ניצחה, ובגדול. תחשבו על התוכניות הבאות – "שמש", "בטברנה", "יצפאן", וכדומה, שלא לדבר על ערוץ "בריזה" (באמת, בואו לא נדבר על ערוץ "בריזה"). יודעים מה – תשכחו מזה. רק תסתכלו על "רק בישראל", שבו לימור, ה"מזרחית", משפיטה את "שמעון" החננה האשכנזי. אפשר להגיד הרבה דברים על ארז טל (רעל עכברים על הסט? ידענו שערוץ 2 תחרותי, אבל עד כדי כך?) אבל אי אפשר להאשים אותו בזה שהוא לא יודע מה הקהל שלו רוצה. מה כל זה אומר לכם? זה אומר שבתנועת המטוטלת שכל כך אופיינית למקום הקטן והמחורבן שאנחנו גרים בו, המטוטלת כבר לא מעט שנים בצד המזרחי של המפה. זה אומר שאם אתה אשכנזי (יש להוסיף "מניאק", אם לשפוט לפי הלך הרוח הציבורי), כדאי שתשתוק, תגיד שאתה חולה על זוהר ארגוב, וששמעון פרנס עושה לך עקצוצים נעימים בין האצבעות הקטנות של הרגליים.

אז לא עוד. בסיועה האדיב של רשות השידור, האשכנזים יכולים לאט לאט לזקוף את ראשם, לעצור את הוידאו שמנגן נון-סטופ את קסטת הקריאוקי של הגבעטרון, ולהתיישב כל יום רביעי מול התוכנית החדשה "שירים שנשארים". הרעיון של התוכנית פשוט – כמו "בטברנה", רק שירים של אשכנזים. במקום המסבחה של פרנס קיבלנו את הכובעים של דורי בן-זאב (גם אנחנו חובבי כובעים, כפי שיעידו צילומי פפראצי של שבועון נידח). בשבוע הראשון שהיא שודרה היא הוקדשה ליצחק קלפטר ויצירתו והשבוע לשירתה של תלמה אליגון. תבואו ותגידו לנו – היי, שלומי שבת שר שם, איך וויס? אז התשובה היא – ששלומי שבת כבר הרבה זמן אחד משלנו, וחוץ מזה, מהפכת הנגד שלנו (קונטרה-רבולוציונה! נשמע הרבה יותר טוב בלועזית) לא תתרחש ביום אחד. התוכנית הזאת, יחד עם "נדודי שירה" בלילות בערוץ 33 (לא תאמינו איזה רייטינג יש לכם, חברים) הם ההתחלה. ההמשך – מי ישורנו. הלאה אתי לוי! תחי חוה אלברשטיין! האסטה לה ויקטוריה סיימפרה!

שירים שנשארים, ערוץ 1, ימי ד', 22:15