Wed, 17 July 2002

@כותרת:

הוליסטיקה למתחילים

@ביניים:

כמו שיודע כל מי שאכל ב"חומוס אשכרה", או ב"סביח" בפרישמן, יש אומנות מיוחדת בלהגיש רק סוג אחד של אוכל במשך שנים בלי לנסות להתעסק בדברים שאתה לא מבין. הפילוסופים שבינינו היו קוראים לזה גישה הוליסטית, אמא של אדיר מילר היתה קוראת לזה "לא לקפוץ מעל לפופיק". אל תנסה להיות משהו שאתה לא, תתמקד במה שאתה יודע – ותשכלל את זה.

אודי סגל הוא כתב מדיני הוליסטי. הוא לא מתיימר להיות מראיין גדול, הוא לא מביא סקופים כאילו ישב בתוך אחת משבע הקיבות של פואריק, ואין לו משלים כמו אהוד ("שים לב אהר'לה – הדובים יצאו לצוד, אבל האריה עוד לא אמר את המילה האחרונה") יערי, אבל כאשר אנחנו יושבים מול הטלוויזיה ורוצים לקבל את העדכונים על "אמצב" המדיני – אנחנו יודעים שהוא ייתן לנו את כל מה שאנחנו צריכים (גם אם לא ממש רוצים) לדעת.

כמובן, כשמודדים את סגל, עושים את ההשוואה הבלתי נמנעת לעמנואל (צעד קריירה מבריק) רוזן, שסגל נקרא למלא את נעליו הגדולות והאדומות. מעולם לא היתה האמרה "בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף" (כמו גם ערוץ 10) נכונה יותר. מעבר לבעיה של סגל עם החליפות שהוא לובש (תרשה לנו להמליץ על מידה אחת יותר קטנה בכתפיים), הוא לא מתבייש, ובעוד קודמו מראיין בפעם האלף את איבט ליברמן ויולי תמיר (לא נמאס?) הוא יושב עם הגדולים ומספק את הסחורה.

אולי הדבר הכי טוב אצל סגל זה שהוא נעדר את הזחיחות הטלוויזיונית המאפיינת רבים כל כך על המסך שלנו, כולל התחקירנים של אמנון לוי. כנראה שעם הזמן, הנסיון, וההתחככות עם הפוליטיקאים זה יבוא, אבל כרגע סגל הוא מקצוען הוליסטי. עושה דבר אחד, ועושה אותו טוב.