Fri, 11 April 2003

@כותרת:

איזה צחוקים להיות לוזר

@רציף:

אחד הכללים הבסיסיים בסדרות קומדיה אומר שסדרה שנקראת על שם השחקן הראשי שלה – לא יכולה להיות טובה (אל תביאו לנו את 'סיינפלד' כדוגמה נגדית. לכל כלל יש יוצא מן הכלל). לכן, כשעלתה בשבוע שעבר במזל טוב התוכנית של אנדי ריכטר (או בשמה המלא – "אנדי ריכטר שולט ביקום"), חיל ורעדה אחזתנו. לא רק בגלל נאחס השם, כמו גם בגלל ההסטוריה המשותפת שלנו עם אנדי.

כן, כן (כפי שהיה אומר שמעון פרנס כשעוד היתה לו תוכנית), כמו שאתם רואים אותנו אנחנו ואנדי הולכים הרבה שנים אחורה, כי למי שלא בעניינים, אנדי היה הסייד-קיק (יעני, 'הרצל' של 'סמי בן-טובים') של קונאן או'בראיין, אולי המנחה הטוק-שואו הכי שרוט והכי ג'ינג'י שאי פעם קיבל תוכנית בארצות הברית. הכימיה בין קונאן ואנדי הבלונדיני השמנמוך היתה חולנית במקרה הטוב, ומצחיקה מאוד במקרה הסביר.

בשלב מסוים החליט אנדי שמתאים לו קריירת סולו, ועזב את קונאן לבד במערכה (מה שלא ממש הפריע לקונאן, יש לציין) על מנת לעשות תוכנית משלו.

התוכנית שמגיעה אלינו באיחור אופנתי (מתי אליאס, טלעד? מתי?) מספרת את סיפורו של בחור בשם אנדי (איזו הפתעה), סתם פקיד זוטר, זה שסופר את הכסף. טוב, לא באמת. אנדי אחראי על כתיבת חוברות הדרכה בתאגיד גדול. מסוג העבודות שגורמות לאנשים לעלות על מגדל ולהתחיל לרסס עם M-16 לכל כיוון אפשרי.

אין דרך עדינה לנסח את זה – אנדי הוא חנון, שלא הולך לו עם נשים, הוא מנסה לשרוד בעולם שבו אנשים יפים מקבלים הכל על מגש, והוא מקבל שאריות סנדביצ'ים שהוא גונב מהמקרר. מתוך כל הסיטואציה הזאת צומחת סדרה מאוד מצחיקה, שנעזרת (בכבדות מה, יש לציין) בקטעים של פנטזיות, מאוד בדומה למה שהיינו רגילים לראות באלי מק'ביל (לפני שהיא באמת יצאה מכל החורים).

אז "אנדי ריכטר שולט ביקום" היא לא סדרה פורצת דרך, אבל יחסית לשממה הטלוויזיונית שאופפת את ימי שישי שלנו (שישי בגאון עם מיכל וכל זה), מדובר ביצירת מופת. בניגוד לרצון העז למות שיאפוף אתכם אם תצפו באותו הזמן בערוץ 1 או 2, בסוף כל פרק תגלו שאתם רוצים עוד אחד, וזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על הרבה דברים בטלוויזיה שלנו.