Fri, 30 May 2003

אחד הדברים שהעם היושב בציון לא ממש מצטיין בהם (חוץ מבחירת שירים לארוויזיון, אבל זה כבר עניין לאייטם אחר) הוא הפקת לקחים. התופעה הזאת, שכוללת התעלמות שיטתית מעקרון הסיבה והתוצאה המקובל בעולם המערבי, בולטת בלא מעט גופים ממשלתיים וציבוריים (אתם חושבים שהשנה המשטרה תהיה מוכנה להתפרצות של אוהדים לכר הדשא במשחק האליפות?), אבל זוכה לעדנה מיוחדת באזור הדימדומים המכונה "תעשיית הטלוויזיה הישראלית" (משפט אופייני: "התוכנית של נטלי עטיה הייתה כישלון. תשיגו לי את מירי בוהדנה"). לכן, נעים לגלות שפה ושם יש כאלו שלומדים מכשלונות העבר, כמו שעשה אברי "אני ילד ירוק" גלעד. למרות שגם במקרה שלו, כמו שאומרת הפרסומת, זה לא היה קל.

הדיון באישיותו הטלוויזיונית של מר גלעם הוא אחד מהממוצים והמייגעים שאנחנו מכירים (מקום שלישי מכובד אחרי "דודו – מלאך או שטן?" ו"פספוסים – לנצח?"). למעשה, עיון קצר בארכיון יגלה שכמות המילים שנשפכה על התהליך שעבר עליו מאז ימי הזוהר עם ארז טל בשידורי הנסיון של ערוץ 2 ועד עכשיו יכולה למלא 4 כרכים של האנציקלופדיה העברית (פלוס כרך המילואים). לכן תרשו לנו לוותר על כל הסיפור ולהתחיל ישר מהסוף. אברי גלעד מנחה עכשיו (לסירוגין עם אלי אילדיס) את "חמש וחצי", מהדורת החדשות של ערוץ הילדים, והוא עושה את זה ממש ממש טוב.

אחרי כל השנים בהם ניסה גלעד, בהצלחה מפוקפקת, להגיש שעשועונים, תוכניות עזרה לנדכאים, עוד שעשועונים, תוכניות אירוח (שעשועונים, כבר אמרנו) שינה גלעד כיוון. זה התחיל עוד ב"איך היה" הסימפטית בערוץ 10 (הי"ד) - במקום לנסות ולעשות דברים שהוא לא מוצלח בהם רק כדי להתברג לפריים טיים, (מי אמר התסריטאי של "חלומות מתוקים"?) הוא החליט להשתמש בצדדים החזקים שלו. ובשביל זה, "חמש וחצי" היא בדיוק מה שצריך. חדשות, אבל קלילות. פוליטיקה, אבל גם צבע). רצינות, אבל עם מקום לחיוך.

מהרגע הראשון היה ברור שגלעד הגיע למקום הנכון. ביום שני השבוע, למשל, הוא שייט באופן מוצלח בין אייטמים פוליטיים (בלי לשכוח לשלב פה ושם בדיחה צינית), שיתף פעולה עם המנחה הצעיר שישב לידו (בלי שום משחקי כבוד ואגו), דחף את הנושאים שחשובים לו  כשדיברו באולפן על המחאה של גרין פיס, וטיפל כמו שצריך בסיפורים שמסביב.

מצד שני, חייבים להודות, זה עדיין לא היה מושלם. גלעד נוטה פה ושם לדבר בטון ילדותי שיכול לעצבן גם אנשים שמאמינים בקארמה (ואת אלו מאתנו שיחזרו בגלגול הבא בתור ג'וק הוא ממש מצליח להוציא מהכלים), שלא לדבר על הצורך שלו לשלב בשיחה מילות סלנג שאנשים מעל גיל 20 לא אמורים להכיר, רק כדי להישמע "קול", אבל אפילו זה לא יכול לשנות את המסקנה. אם כבר הילדים צריכים להיחשף למציאות הלא ממש סימפטית שאנחנו חיים בה, לתת לאברי גלעד להיות שם, זה רעיון ממש לא רע. באשר למבוגרים שבינינו, שצריכים לבחור מהדורת חדשות לראות אחר הצהריים – בין אברי גלעד לאושרת קוטלר – הבחירה שלנו ברורה.