Fri, 09 May 2003

@כותרת: בום צ'קלאקה

@רציף:

אנחנו מוכרחים להתוודות – היינו מאוד סקרניים לפני הגעתה של "בומטאון" לחופי ארצנו. כל כך הרבה דיברו על הסדרה הזאת (בעיקר מבקרי טלוויזיה מחו"ל), שחשבנו שהיא תגיע עם רעש וצלצולים כמעט כמו "24" המשובחת. קיווינו שהיא תהיה עוד סדרה קלושה ומבאסת, כדי שנוכל להגיד – "מה הם מבינים, האמריקאים האלה". טעינו. "בומטאון" היא סדרה כל כך מצוינת שפרק שבועי שלה יכול לגרום לנו לשכוח את יסורי הגמילה הן מויק מאקי והן מטוני סופרנו. למי שפספס את שני הפרקים הראשונים (בכל זאת, אנשים צריכים זמן התאוששות מ"ראשון בשער". לא כל יום שלמה שרף מבקר את סגנון ההתבטאות של אנשים), הסדרה מציגה כל שבוע פשע אחר, עם דמויות חוזרות של שוטרים, בלשים, עוזר תובע מחוזי, עיתונאית ופרמדיקית. הגימיק בסדרה הוא שכל דבר אנחנו רואים מכמה זוויות ראייה – של השחקנים הקבועים, של הפושעים, של הקורבנות. ראשומון של פשע, אם תרצו. אבל כמו ב- "24", חשוב להתעלם מהגימיק, למרות שהוא נותן עומק לעלילה שנדיר במקומותינו, ולהתרכז בדברים האחרים – משחק וכתיבה.

שני הקריטריונים האלה הם מה שעושים את "בומטאון" לסדרה כל כך טובה. המשחק, במיוחד של ניל מק'דונו, המשחק את סגן התובע המחוזי דייויד מק'נוריס, הוא פשוט מדהים. מק'דונו מצליח להעביר בנאדם שחצן, חזק, ערמומי, ומצפייה בפרקים עתידיים (לא התאפקנו, מה תעשו לנו?) – כמה שאתה יותר למעלה – הנפילה יותר כואבת. גם הכתיבה בסדרה היא נפלאה. לא תמצאו כאן דיאלוגי פינג-פונג מהירים ושנונים סטייל "הבית הלבן" ו"בנות גילמור", אבל עדיין – מדובר בכתיבה אמינה, קולחת והכי חשוב – כזאת שנותנת לדמויות להתפתח. כמו ב"סופרנוס" – הדמויות של סוף העונה של "בומטאון" לא יהיה הדמויות של סוף העונה. מה עוד אפשר לבקש מהטלוויזיה שלנו (חוץ מההחזרה של באטלסטאר גלקטיקה)? לא הרבה. אנחנו כבר התמכרנו, ועוד לא מאוחר בשבילכם. תתחילו לראות עכשיו, תודו לנו אחר כך.