Fri, 31 January 2003

@כותרת: קפטן ג'ק

@רציף:

גם אנשים כמונו, שמסתכלים בדרך כלל על פוליטיקאים באותו מבט מזלזל ששמור רק לאוהדי הפועל (וזה אולי המקום להודיע לברוך מרזל – אם במקום לתקוף את הח"כים הערבים היית מסתכל למצלמה ואומר "סלים טועמה, עוד שבוע אני בכנסת", היית מצליח הרבה יותר), מצאנו את עצמנו כוססים ציפורניים ביום הבחירות. לא כי באמת היה אכפת לנו מהתוצאות (זה באמת משנה עם מאחורי מצנע יש 14 אנשים שמחפשים אותו או 19?) אלא בגלל התחרות. בין הערוצים, כמובן.

הבוקר דווקא התחיל לא רע, עם מרב מיכאלי (אנחנו מקווים שאת מעריכה את העובדה שאנחנו מתעוררים במיוחד בשבילך) לעומת הצוות גולדשמיט את גלילי (שאין לנו שום דבר להגיד על המשקל שלה. באמת). אנחנו לא יודעים מה היה בערוץ אחד, כי יש דברים שגם אנחנו לא עושים על הבוקר. באיזור 9 התחילה אודטה עם הגרגירים שלה, וגולדשמיט את גלילי ראיינו נשות פוליטיקאים. בתור מכורי חדשות, לא נותר לנו אלא לעבור לרדיו, ולחכות לערב.

ערוץ שתיים פצח עם אושרת קוטלר בשש, אבל הם ירו את התחמושת מוקדם מדי, כי בשעה שש רוב האנשים עדיין לא השתחררו מהפקק ביציאה מאיקאה. לעומת זאת, ערוץ 10 התחילו רק בשבע, עם התותח הכי כבד בשוק – ג'ייק המרטש.

לעומתם, העלו בערוץ 2 את יאיר לפיד (שעוד יככב בערוצים אחרים לפני שהערב ייגמר). יש הרבה דברים להגיד על ספיישל הבחירות של לפיד, כמה חבל שבשלב הזה של הערב כבר פיתחנו אלרגיה לכל מה שקשור לערוץ 2, הרבה בזכות האיש שקיבל את תואר הכבוד של "המעצבן ביקום, נכון ליום שלישי" – מיקי גבע. מעולם לא היינו חובבים גדולים של חיקויים, אבל גם לעשות חיקויים גרועים, גם עם טקסטים לא מצחיקים (שלעומתם הקרשים של אסיאג היו לחים), וגם להישען על בדיחות יואב טוקר? ואללה, הדחקות של "זהו-זה" ממלחמת המפרץ שראינו בפעם הארבעת-אלפים בבוקר היו יותר טובות, ויותר רלוונטיות.

בשעה שבע וחצי בערוץ 10 ממשיכה מהדורת החדשות המצוינת (עוד נגיע לזה), בערוץ 2 יאיר לפיד מביא לנו פספוסים ממוחזרים מבחירות 1996 וערוץ 1 – הו ערוץ 1.

לא ברור לנו מי האיש (או האישה, אנחנו לא מפלים) שחשב ששירה בציבור זה משהו שאנחנו רוצים לראות בערב בחירות, ולא סתם שירה – חיילים שרים שירי שלום עם איגי וקסמן ורותי נבון, מלווים על ידי המטרד הציבורי העונה לשם יוני רועה? קצת קשה להעביר צעקות דרך הנייר, אבל בואו ננסה – על מה לעזאזל חשבתם שם?! מה?! טוב שלא שיבצתם את פרק ארבעים ושמונה של "פה-לן-יה" לפני חיים יבין, כדי שחוץ מהמשפחה של אורי אורבך באמת אף אחד לא יראה אותכם. זהו. אנחנו ננסה לא לדבר יותר על ערוץ 1, כי זה עולה לנו בבריאות.

בשעה שמונה, הערוץ 10 ממשיכים עם המהדורה המיוחדת, הערוץ 1 יש מבזק עם דליה מזור בין שיר לשיר (אם כבר הבאתם אותה, לא יותר הגיוני היה לעשות לקראת שידור?) ובערוץ 2 נגמר המשחק המקדים. משום מקום הופיע פתאום אות מיוחד שכלל גרפיקת מחשב מדהימה שכמוה לא ראינו מאז שהעלו אותו יום קודם (לא יכולתם להתאפק, אה?). כשועלי קרבות ותיקים (משום מה אריק שרון שוכח להזכיר את תרומתנו בקרב המיתלה – בואו רק נגיד שלא היו הרים בשולחן החול לפני הפעולה, אם לא אנחנו) היינו בטוחים שסוף סוף מתחילה המלחמה האמיתית – גדי מחויך מתמיד, יונית בחליפה בהירה ככלה ביום חופתה. ואם תותר לנו הערת ביניים קטנה על אופנה – למה כל הגברים בערוצי החדשות לובשים עניבות פסים אלכסוניות? מה מקור הטרנד האיום הזה? רק יעקב אילון ועופר שלח התנגדו לטרנד (ריבועים ונקודות בהתאמה). אבל כמו בקרבות המפורסמים של טייסון, לפני שזה התחיל, זה כבר נגמר.

על הניר הנבחרת של ערוץ 2 הייתה הרבה יותר מרשימה. באולפן הצטרפו לצוות המנחים כם תותחי העל של רשת וחברת החדשות, נקודות השידור ברחבי הארץ היו פרוסות, המסך הענק המפוצל נתן תחושה של חו"ל ושלי יחימוביץ' נתנה תחושה של רחוב אבן גבירול ביום ראשון בבוקר, באוגוסט. אמנם, אודי סגל (איזה חמוד! העירו הנשים שלנו, בהתאמה) נדחק לפינה ליד המחשבים, בתפקיד ספק גלעד עדין-י ספק דני רופ-י, קצת כמו הילד הדחוי של השכבה שהיה מפעיל את הטייפ במסיבות כיתה, אבל עדיין – על הנייר לערוץ 2 היו הרבה יותר כוכבים.

כמו שכל חובב ספורט יודע, ועופר שלח יכול גם להסביר, בכל רגע נתון על המגרש, צריך בעל בית אחד. פחות מאחד – קיבלתם את מכבי תל-אביב (מחלקת הכדורסל), יותר מאחד – קיבלתם את מכבי תל-אביב (מחלקת הכדורגל). לערוץ 10 היה בעל בית אחד, שמהרגע הראשון היה ברור לכולם שהוא מנהל את העניינים, וכל מי שיתחצף – יילך לסקר את מפלגת אזרח ומדינה ("מרקז"). בערוץ 2, נכון ל- 02:00 בלילה, זמן כתיבת המדור, עדיין לא החליטו מי מנהל את השידור – האם זה גדי, האם זו יונית, האם זה נסים משעל או שמא זו אילנה דיין? (הלכנו לפי סדר גבריות עולה). וזה היה כל ההבדל, חברים שלנו. לכל אחד מהערוצים היו פשלות קטנות (ערוץ 10 פספסו את ההתפטרות של יוסי שריד, ערוץ 2 פספסו את תחילת הנאום של מצנע), היתה תחרות קשה על מרואיינים (ערוץ 10 הביאו את עמרי שרון, שעם כל הכבוד לרב אייכלר ו/או רובי ריבלין – היה קצת יותר מעניין), אבל בשורה התחתונה – ערוץ 10 נתנו פייט לערוץ 2 שלא צריך לבייש אף אחד.

אם שבוע השידורים של אחרי רצח רבין היה מה שהפך את ערוץ 2 לאלטרנטיבה חדשותית ראויה, הרי שבחירות 2003, גם אם מיותרות לחלוטין, שמו את חדשות ערוץ 10 על המפה.

וערוץ 1? ערוץ 1 שידרו קצת אחרי אחת עשרה את הגרלת הלוטו. נעים לדעת שמישהו זכה במשהו ביום המיותר הזה.

בטח שמתם לב ש...

ערוץ 2 איבד כל פרופורציה בנסיון להשיג חומרים צהובים, ששיאם היה באהר'לה ברנע, עיתונאי מכובד, עומד ומראה לנו איך נראית הדלת של הבית של אחות של מצנע.

ההמשך היה במצלמת הרחף שניסתה להיכנס לתוך החלון של משפחת לפיד.

שאלה קטנה – כשערוץ 2 עקב אחרי מכוניות נוסעות מתוך רכב, וכתב למטה 'צילומי מזל"ט', האם הכוונה למכונית זעירת ללא טייס?

כשיעקב אילון אמר ליאיר לפיד בסוף הראיון איתו "להתראות בקרוב בערוץ 10", הוא ידע משהו שאנחנו לא?

וכשטומי לפיד אמר למצביעה בת כמה חודשים "עוד שמונה עשרה שנה תצביעי כבר ליאירי", האם הוא ידע משהו שאנחנו לא?

האם אפשר להשתמש במסוק של ערוץ 10 גם לדיווחי תנועה בבוקר? מה לעשות, פינקתם אותנו.

הלוגו של ערוץ 1 לשידור שלהם היה מכונת הימורים, עם סמיילים. מי אמר שערוץ 1 לא תורם לקהילה – הנה הם מעסיקים גרפיקאים עיוורים.