Fri, 26 September 2003

@כותרת:

כולסטרול הזהב

@משנה: תרשו לנו להעתיק בדיוק את הטקסט שכתבנו כאן שנה שעברה – "עם פרוץ השנה החדשה (שנת שלום ושרון) שני הגברים השמנים מתכבדים להעניק לכם את פרסי כולסטרול הזהב (אם לתעשיית האופנה יש פרסים, שלנו לא יהיו?) - לכל מה שהיה טוב ורע בשנה האחרונה בטלוויזיה שלנו. להלן הזוכים ונימוקי חבר השופטים" איך לא השתנה?

@רציף:

פרס "גילה גמליאל" לקיטור הכי לא מוצדק של השנה: לקטר על הפרסומות ב- "24"

מנימוקי חבר השופטים: נהיה איזהשהוא בונטון להגיד – "הייתי רואה "24", אבל אני לא יכול לסבול את כמות הפרסומות שערוץ 10 שם". עורו חברים, והריחו את הקפה! ערוץ 10 משבץ ב- 24 בדיוק את כמות הפרסומות שנקבעה בעריכת הסדרה, ואפילו – וזה חידוש בטלוויזיה שלנו – במקומות הנכונים. רציתם טלוויזיה כמו באמריקה? זו כמות הפרסומות שיש בתוכניות באמריקה. לא מוצא חן בעיניכם? לכו תראו "ארטה". אנחנו בטוחים שלברנארד פיבו יש סקס אפיל כמעט כמו לקים "כמה כוסית ככה אהבלה" באוור.

פרס "פרייז'ר" לטלעוד השנה – "סקראבס".

מנימוקי חבר השופטים: להלן לוח שידורים של טלעד ליום ראשון האחרון:

23:49 – 00:00 – סקראבס

00:00 – 00:05 – תקציר החדשות

00:05 – 00:25 – סקראבס

בדרך כלל יש גם את פרייז'ר באיזור 01:22 (זה משתנה כל שבוע ובדרך כלל גם לא לפי הסדר), אבל מספיק להסתכל על מה עושים לסקראבס בשביל לתלוש את השיערות. תוכנית של 21 דקות נטו, הופכת לתוכנית של 36 דקות ברוטו, מה שנותן לנו 15 דקות של פרסומות וחדשות. 15 דקות על 21. לא חראם על די.ג'יי, אליוט, טורק וד"ר קוקס המלך? תחשבו מה הם יעשו לסי.ג'יי וג'וש.

פרס "מפלגת העבודה" לדעיכת השנה - "פספוסים"

מנימוקי חבר השופטים: תאמינו או לא, "פספוסים" היא אחת התוכניות הוותיקות, אם לא הוותיקה שבתכניות ערוץ 2. עוד מימי שידורי הנסיון ועד היום (לפחות עד שהם יצאו לפגרה) הקונספט של יצפאן מסתלבט על גויים ערלים ("ראית איך אמר לו 'אהבל' בעברית והוא עוד לוחץ לו את היד? גאון, גאון, היצפאן הזה"), אנשים היושבים ליד סרטי הוידאו בהם הנציחו אסונות משפחתיים קטנים כהורים גאים ואחרון חביב – הסתלבטות על סלבז, נראה היה בלתי מנוצח. אבל משהו קרה בעונה הזאת, ותאמינו או לא – הג'ינג'י (לא פרנס, גאון) עקף את "פספוסים" המיתולוגית ברייטינג. משהו חורק בממלכת הסיגרים?

פרס "דן מרידור" לאיש הכי מבוזבז של השנה - מודי בראון

מנימוקי חבר השופטים: מי שמתמזל מזלו, ומבלה בוקר בבית בהמתנה לטכנאי, יכול לזכות בסוכריה לא צפויה – שידור חוזר של "הכל אנשים". זה פחות או יותר מסכם את העשייה הטלוויזיונית של מודי בראון בימים אלו, וחבל. נראה כי כל דבר שמודי בראון נגע בו בשנים האחרונות – שידורי ספורט, "הכל אנשים", אפילו פרסומות לבנק מסוים ("פותח סוס בקשה!") מקבל מעין מגע קסם של אמפתיה, הומור ודיבור בגובה העיניים, ועם זאת – חוץ משידורי ליגת האלופות, בקושי זוכים הצופים להנות מבראון. הנה המלצה לערוץ הראשון – תביאו אותו ל"ראשון בשער". אצלו – אפילו איבודי הצבע התכופים שלכם (נגמר התקציב לאנטי מחיקון?) ייראו חינניים.

פרס "עוזי לנדאו" לטרחן השנה - מרדכי שקלאר

מנימוקי חבר השופטים: נדמה כי לא עבר חודש השנה בלי שמר שקלאר, יושב ראש הראשות השנייה לשידורי כבלים לויין וגופים מיותרים התבטא באיזושהיא עמדה הנוגעת לתוכן השידורים. "זה לא מתאים לילדים", "זה לא מתאים לחיות", "זה פוגע ברגשות חובשי הכיפות הסרוגות בצבע כחול". במין פטרונות שמתאימה יותר לזמפוליט רוסי, יושב איזה שהוא איש, שיכול להיות שהוא נחמד מאוד, וקובע לנו איזו פרסומת נראה ואיזו לא. כל פרסומאי בלירה שרצה לעשות כותרות הנפיק פרסומת פרובוקטיבית דה לה שמאטע, ושקלאר, בנאמנות פבלובית פסל אותה לשידור. די כבר, די. פרסומות גרועות – ידפקו את המפרסמים. תתכבד נא ממשלת ישראל ועשרות תתי הגופים שלה ותסיר את טלפיה מהמסך שלנו. בשביל זה יש את אורי דן.

 פרס "מיקי גבע" למיצוי מהיר של תהילה רגעית: רודריגו גונזלס

מנימוקי חבר השופטים: חבר השופטים חי בתחושה עמומה שאחרי ששרון וחסר ההומור שאיתה (או כמו שקוראים לו אצלנו 'סקנד-בסט') כבר מזמן ייעלמו מאור הזרקורים, מה שיישאר מכל פסטיבל אילון יהיה הפרצוף המחייך של אחד, רודריגו (זה, ומראה הפן של אקי, שעדיין גורם לנו להתעורר בלילות מכוסי זיעה קרה). מדברים על תכנית בערוץ הילדים, וזה רק עניין של זמן עד שנראה אותו מזמרר "פייייייצה מטרררר" או לועס סטייק מוכשר של אל-גאוצ'ו. הלאה קמילה, הבוז לבנחמין, יחי רררררררררררררווווודרייייייגווווווו!

 פרס "שאול פרחים ובניו שלום" לפרסומות של השנה: נעלם, נמוג, נגוז

מנימוקי חבר השופטים: חבר השופטים היה חלוק בדעותיו. מצד אחד, ניצבה סדרת הפרסומות של שני הבובואים – שקע ותקע. לזכותה ניתן היה להיאמר שאלף – עובדי חברת חשמל לא אהבו אותה, וזה כבר טוב. בית – היא הצליחה להיכנס לתודעה בלי למכור שום דבר. זה כאילו שאנחנו יכולים לקנות חשמל מבזק. אבל – מכיוון ומדובר בתשדירי פרסום, הפרס השנה הלך לפרסומות הסידן של חלב תנובה. הוא הלך אליהן כי זאת הפרסומת שהכי הצליחה להעביר מסר במינימום תקציב. בלי צילומים בחו"ל, בלי בחורות עם מחשוף לא סביר, בלי כלום. שחקנית טובה, טקסט משובח – וכולנו רצנו לקנות חלב מועשר סידן. שלא יברח, יתפוגג, יגוז. שאפו!

פרס "אשכוליות או לא להיות" לפרסומת המקוממת של השנה: יופלה והזקנים

מנימוקי חבר השופטים: לכאורה, הפרסומת של יופלה עם הזקנים בבית האבות מגניבה ומגניבה. זקנים נחמדים, נותנים להם יופלה מוקצף והם רוקדים ומאושרים. כיף כיופק. אבל יש ריח כל כך חריף של פטרונות ואייג'יזם (יש מלה כזאת, תבדקו) שנודף מהפרסומת הזאת, שכל פעם שהיא מופיעה על המסך יש לנו גירודים בלתי נשלטים מלווים בבחילה. הפרסומת הבאה של יופלה – זקן אסקימוסי צף לו על גוש קרח בדרך למותו (זה מה שעושים עם זקנים, לא?), ופתאום שולף יופלה, שר לו ושמח על הקרחון, עד שנגמר היופלה, ואז הוא יכול למות בשקט.

פרס "המטריקס" לוירטואליות השנה - יעל בר זוהר

מנימוקי חבר השופטים: היכולת של יעל בר זוהר לשמור על מעמד של כוכבת על עומדת בניגוד גמור ליכולת שלה להתמיד בעבודה אחת. קשה לזכור משהו שיעלי עשתה השנה, מעבר לכמה פרומואים (ערוץ 2), הבטחה לתוכנית (ערוץ 10) ועוד כמה קליפים שהגישה בערוץ YTV. למעשה, הדבר היחידי שבגללו עוד אנחנו בכלל זוכרים אותה הן סדרת הפרסומות של פוקס (והספיישלים של גיא פינס עליהם). מצד שני, חייבים להודות, שם היא ממשיכה להפגין יכולות משחק משכנעות למדי, לרות שלרוב זה באותו התפקיד - החברה של יהודה לוי.

פרס "עמרי שרון" להעלמות השנה - סדרות הרכש של ערוץ 3. 

מנימוקי חבר השופטים: מדהים איך השפיע סכסוך עסקי, לא גדול במיוחד, זעזע את עולם הרבה אנשים. אחרי שנים של אופטייות שבהם הרגילו אותנו להיות חלק מהעולם הגדול בזכות ערוץ ששידור באמת את מיטב התוצרת הטלוויזיונית העולמית (אל תתחילו עכישו עם מנטרות של "אמריקה זה לא העולם". שבחתונה שלכם יראו סדרות איכות צרפתיות) קמנו וגילינו ששוב נשארנ מאחור. חברים פותחת עונה עשירית, הבית הלבן כבר בקדנציה השניה, טוני סופרנו ממשיך להכות ואנחנו תקועים עם אוסף סדרות קנדיות חסר הגיון. האין העם היהודי סבל מספיק?

פרס "הכדורגל הישראלי" לגסיסה הארוכה והמייגעת של השנה: ערוץ 10  

מנימוקי חבר השופטים: ההישג הגדול ביותר של ערוץ 10 (מעבר לעובדה שהוא מקרין סירטי קולנוע כל כך נשכחים עד שאפילו השחקנים היו מופתעים לראות את עצמם על המסך) היא העובדה שהוא הצליח להגיע למעמד הזה ולזכות בפרס הגסיסה האיטית בפעם השניה ברציפות, ועוד ידו נטויה. בכל פעם שנדמה שכלו כל התקוות ושהוא עומד להיסגר, מגיע עוד הבהוב קטן בקצה המנהרה, עד שלפעמים נדמה שאם מישהו יכתוב יום אחד את הסיפור של הערוץ, הוא יוכל לעשות ממנה יופי של טלנובלה. למרות שאנחנו ממש לא בטוחים לגבי הסוף הטוב.

פרס "הלילה, יענק'לה לאן" לתוכנית הגרועה של השנה: המופע המרכזי

מנימוקי חבר השופטים: אולי הקטגוריה הצמודה ביותר השנה. לקו הגמר הגיעו "צימרים", מעין קומדיה יומית הזויה שניסתה להיות "בועות" בגליל והצליחה בעיקר לבייש את וילוז'ני; ו"המפגע המרכזי", סוג של תוכנית בידור שניסתה להיות "סטארדי נייט לייב" אבל הוכיחה לנו מהר מאוד שחוץ ממבטאים וחיקויים של ארסים הדור הצעיר של הקומיקאים הישראלים עוד יותר פטאטי מהנבחרת של גרנט. המופע המרכזי זוכה בפרס גם בגלל שלמפיקים שלה היתה את החוצפה לשדר בשבוע שעבר לקט בשם "המיטב" (אם זאת לא הטעיית הציבור, אנחנו כנראה לא מבינים את המושג), אבל בעיקר כי מערוץ 1 אנחנו פשוט לא מצפים לכלום.

פרס "זה לא חייזר, זאת ציפי" לרגע הטלוויזיוני המביך של השנה: הפקת רומיאו ויוליה של "משחק החיים"

מנימוקי חבר השופטים: "משחק החיים" עשתה השנה היסטוריה קטנה כשהוכיחה שטלנובלה ישראלית יכולה להצליח גם אם הדמויות שלה נשמעות כמו בני אדם, ולא כמו קרטונים שמקריאים טקסטים מדף. מצד שני היא סלבה מחורים כל כך גדולים בעלילה עד שלעיתים היה נדמה שאם השחקנים לא יזהרו הם עלולים ליפול לתוכם. שיאו של האירוע היה כמובן היה ההפקה המהוללת עליה עבדו אנשי התאטרון לאורך כל הסדרה. "רומיאו ויוליה" גרסת תאטרון הכוכב? התבררה כאופרת רוק, עם תלבושות יותר מזעזעות מהלבוש של סנדרה רינגלר, ולוק של הצגת מתנ"ס. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא במי היה הזלזול גדול יותר: בנו הצופים או הזכרון של שקספיר

פרס "מרקו ואמא" לאיחוד הכי חגיגי (אבל הכי חסר משמעות): יעקב ומיקי

 מנימוקי חבר השופטים: כמה חיכינו, כמה ציפינו. מאז שמיקי הודיעה שהיא נוטשת את גדי ועורקת לערוץ 10, עולם הטלוויזיה עצר את נשימתו. כולם חיכו לרגע שבו מיקי ויעקב, צמד המגישים המיתולוגי שוב יביא את הכימיה המפורסמת שלהם למסך והתקווה הייתה שהניצוצות שיעופו שם ירימו איתם את ערוץ 10 לשיאי רייטינג חדשים. הבעיה הייתה שזה פשוט לא קרה. הכל היה נכון, יעקב המשיך לשלוט, מיקי ידעה לתת את הלחלוחית (והצחוק, בדרך כלל בלי שליטה) אבל חוץ מכמה אייטמים בעיתונים (ושלטי פרסום בכל חור) לאף אחד, לפחות על פי הרייטינג, לא היה אכפת. כך חולפת תהילת עולם.

 פרס "לה מרמור" לשיבוץ הכי מבריח צופים: שבוע אופרה בערוץ 1

  מנימוקי חבר השופטים: אפשר לכתוב אלפי מילים על היכולת של ערוץ 1 לקחת את מעט הדברים הטובים שעוד נשארו בו (ולא אנחנו לא מדברים על "שישי עם מיכל") ולהרוס אותו בעזרת שיבוץ לא סביר (הסימפסונס? שישי בצהריים? אתם בסדר?) ואו אי נאותות שידור, אבל ההחלטה שלהם לשדר במשך שבוע אופרות בשעות השיא סידרת אופרות (לא סבון, אמיתיות) מהווה שיא גם במקום שהביא לנו את " שבט כהן". לשים אופרה בשעת צפיית שיא (כמה שמושג הזה בכלל תקף ערוץ 1 ) זה לא רק התנשאות זה להגיד לצופים בפנים מה אנחנו חושבים אליהם, וזה לא דברים טובים.

פרס "רוני דניאל" לסדרה הכי מטעם דובר צה"ל: "כנפיים"  

 מנימוקי חבר השופטים: לא ממש ברור לנו למה התמכרנו לכנפיים. האם זה בגלל שהיא הייתה עשויה כל כך רע ודביק עד שהיא הפכה לקאלט? האם זה בגלל שבסופו של דבר אנשים שהיו מנויים לבטאון חיל האוויר פשוט לא יכולים להתנתק? או שאולי בגלל שאיה קורן עושה לנו את זה (למרות שאת "אהבה מעבר לפינה" אנחנו לא מסוגלים לראות – אהבה, אהבה, גם לנו יש קווים אדומים). מה שכן ברור הוא שכבר שנים לא נעשתה כאן סידרה שדובר צה"ל יכול לאמץ אותה ולשדר אותה לשמיניסטים בלשכות גיוס בתור סרט תעמולה. מדובר במסמך כל כך קונפורמיסטי (מי אמר אורי דן?) עד שהוא גורם ל"טירונות", של האחים ברבש, להיראות על סף החתרני. וחייבים להודות שזה בפני עצמו, הישג לא קטן.

בטח שמתם לב ש...

·           בשקט בשקט, דקלה השאירה את קמילה הרחק מאחור במרוץ לתואר שרלילת הווילה של פרויקט Y

·           שבלי שסיפרו לנו, טוני וצ'ינו נהייו אייטם. הלו? מתי זה קרה?

·           שהפרק ששודר השבוע ב"הישרדות" שבר את כל שיאי העולם הידועים ברוע לב צרוף.

·           שבמקריות מטרידה, ג'ון ריטר המנוח נתן השבוע הופעת אורח ב"סקרבס"

·           שאם היה דבר אחד טוב בשידור טקס האמי זאת ג'ואן ריברס על השטיח האדום. מה עם גילת אנקורי לגרסה הישראלית?

·           זה לא קשור אבל היינו חייבים – תודה מיוחדת לגאון בארקיע שהחליט שלשים פטישי פלסטיק של יום העצמאות על כל מושב בטיסה מפוצצת ילדים זה רעיון טוב. תודה. באמת תודה.