Fri, 14 February 2003

@כותרת:

פרחחים נמאסתם

@ביניים:

יש לנו חבר, ג., שאחת הסיבות שבגללן הוא עזב את הארץ היא איך שאנשים נוהגים כאן. הטענה שלו היתה שאיך שאנשים נוהגים מבטא את כל התרבות שלהם, ואנחנו נאלצים להסכים. חיים הכט עשה על זה השבוע סרט. הסרט, בעל הכותרת הפומפוזית משהו "רשיון להרוג", ניסה בו זמנית להראות לנו את הסיבה האמיתית לתאונות הדרכים (לדעתו של הכט) ואת הפתרון לבעיה. הבעיה, לפי הכט, היא קומץ של בריונים ו"פרחחים" (הנה מילה שלא שמענו מזמן. יחד עם "גזעי" ו"אייזן בטון") והפתרון – אז זהו, שפה הכט יורה לכל הכיוונים. מצד אחד, הוא מציע לאזרחים לצלם עברייני תנועה ולשלוח למשטרה. עם ההצעה הזאת אנחנו מסכימים לחלוטין. כמעט כל אחד שנוסע בארץ במלכודות המוות שקוראים להן כבישים צריך להסכים עם ההצעה הזאת. מצד שני – הכט מציג לנו את ביל בראדוק, שהיה ראש משטרת ניו-יורק, והנהיג מדיניות קשוחה ומתפשרת שהורידה את הפשע בעיר הגדולה בארבעים אחוז. פה הכט מפספס בענק, כי כשהוא מדבר על בראדוק הוא לועג לכל 'האינטלקטואלים' בייל ובהארווארד שהתנגדו לבראדוק. "בסוף גם הם אמרו לו שאפו". אז זה גם לא מדויק, והכט מוזמן לשאול גם את אבנר לואימה ואמאדו דיאלו מה דעתם על משטרת ניו-יורק, וגם, ויותר חמור – בהשלחות שלו נגד 'אינטלקטואלים', הכט ממצב את עצמו יחד עם אותם אנשים שנוסעים על השוליים, כי למה מה קרה. אותה גישה של 'מגיע לי' בכביש, היא אותה גישה שרואה בביטוי 'יפה-נפש' קללה. בנוסף, הכט מתמקד ארוכות בנושא המהירות, והמלחמה של המשטרה במהירות, למרות שהמהירות אינה קרובה להיות הגורם מספר אחד לתאונות בארץ. באופן כללי, הוא לא לגמרי החליט מה הוא רוצה להגיד על המשטרה, ועל נושא תאונות הדרכים בכלל. מרוב דברים שיש לו להגיד בנושא, התוצאה היא סרט קצת עמוס, מפוזר ולא מספיק ממוקד. למרות כל האמור לעיל, ולמרות התרגילים הסטטיסטיים המגוחכים שהכט עושה, כאלו שכל תלמיד שנה א' בבי.איי כללי היה נכשל בגינם במבוא ללוגיקה, "רשיון להרוג" הוא סרט חשוב. כי הוא מתייחס ל'גורם האנושי' של תאונות הדרכים כחלק מהתרבות שלנו, ואפילו מציע דרך להילחם בו. אנחנו ממליצים לערוך אותו מחדש, ולחלק אותו מתנה לכל נהג שעובר טסט בארץ. במקרה של נהגות – זה כבר סיפור אבוד.