Fri, 04 July 2003

לא אין לנו שום כוונה לדבר שום פעם על כמה גרועה "ג'וני". את הקטע הזה כבר מיצינו (תוך שימוש בביטוי "ערימת ג'וני"). גם לא על איך אדם מוכשר כמו איציק כהן מצליח למחזר למוות את השטיקים של דוריס. היינו כבר בסרט הזה. אין לנו אפילו כוונה לשאול איך קורה שבכל העולם באייקונים של תרבות הגייז של הם דיוות מופלאות כמו טינה טרנר בעוד שאצלנו בכל סדרה על הומואים (ג'וני, הפרסומות של שקע ותקע) מופיעה הזקנה פריצי. במקום זה בואו נדבר על גזענות.

בשבועות האחרונים יש פתאום איזה דיבור על "ג'וני". לא על האיכות – אף אחד לא באמת חושב שמדובר במוצר ראוי -  אבל על הגישה. כאילו העובדה שיש בפריים טיים תוכנית שהדמות המרכזית שלה היא הומו, מהווה רגע מכונן ביחס להומוסקסואליות והתקדמות אדירה מבחינת המאמצים של הקהילה להשתלב בזמן ובמרחב. ולמרות שבאופן עקרוני אנחנו הומופובים לא קטנים (לא תתפסו אותנו במצעד הגאווה, וגם דיסקים של עברי לידר אתם כבר לא קונים) ישבנו לראות את העונה החדשה.

הנה, לדוגמא, חמישה דברים שלמדנו על הומוסקסואלים מצפיה בפרק הראשון: הם היסטרים; הם מתעקשים ללבוש בגדים שגם זונות שוודיות לא היו נתפסות איתם לעולם ; איך שהם רואים גבר שנראה טוב הם מאבדים כל יכולת קוגניטיבית ; איכות החיים שלהם היא תוצר ישיר ובלעדי של מצב הפריזורה ; לא כולם אוהדי הפועל (סתם, זה לא קשור, אבל היינו חייבים להכניס את זה איך שהוא).

כמו שאפשר לראות - רגע היסטורי בתחת שלנו. (תרתי משמע). "ג'וני" היא לא סתם תוכנית גרועה, כמו, למשל, "שישי עם מיכל" (שימו לב לחרוזים שרצים פה, ממש חיים חפר), אלא הרבה יותר גרוע מזה -  מקבץ סטראוטיפים נבובים על הומואים ועירקים שהיה ראוי שיעבור מהעולם יחד עם משטר האופל העירקי, שידורים חוזרים של "שחר" והתסרוקת של כריסטינה אגילרה. לא רק שהוא לא מקדם את הקהילה לשום מקום, הוא מחזיר אותה אחורה (מה שאולי מוצא חן בעיני האקטיבים, אבל זה ממש לא קשור).

כן, אנחנו מכירים את טיעון ה-"לא משנה מה אומרים עלי העיקר אני קיים". הבעיה היא שהוא יותר מגוחך ממצבה של מפלגת העבודה ויותר מקומם מהיחס של טלעד ל"פרייזר". תחשבו מה היה קורה כאן אם באיזו שהיא מדינה  היו עושים סיטקום שבמרכזו יהודי עם זקן ארוך, שכל היום סופר שטרות של כסף וחושב איך להשתלט על העולם. תוך שניות היו יוצאים פקסים נזעמים ממשכן הכנסת, נשיא המדינה היה דורש לשלוח את השגריר הביתה, בגלי צה"ל היו מריצים שלושה ימים של קו פתוח לשיחות עם מאזינים וכל ארגון יהודי שמכבד את עצמו (וגם כאלו שלא) היה יוצא בעצומה שקוראת להחרים את המדינה / חברה / שחקנים / חברת הקוסמטיקה שסיפקה את הליפסטיק. "ג'וני", אם לא הבנתם, זה בדיוק אותו דבר. הגיע הזמן שבקהילה ירימו את הראש מהכריות ויתחילו להריח את הקפה.