Fri, 04 April 2003

@כותרת: מהנעשה במתנ"ס תל-חרשפים

@רציף: עכשיו כבר אפשר להכריז: העונה החדשה של ערוץ 3, אם לנסח את זה בעדינות, היא לא בדיוק רגע היסטורי בתולדות עולם הטלוויזיה הישראלי. דוסון גוססת (ואנחנו מבטיחים להתייחס לזה בקרוב, כולל לשאלה איך אף אחד לא הבין עד היום מי שם הכוכב האמיתי ושינה את השם ל"פייסיס קריק"), אנדי ריכטר מבייש את קונאן וכל השאר פשוט לא קיים (מי אמר מפלגת העבודה?). אבל שום דבר, אפילו לא הנסיון למכור לנו את מופע שנות ה-70 כתוכנית חדשה (כן, שמענו שבערוץ 10 גם מריצים איזה משהו חדשני. סיינפלד או משהו כזה), לא מצליח לשבור את שיאי הביזאר שנשברים הערוץ כל ערב, בשעה 18:00 שמתחילות החדשות המקומיות.

הסבר טכני לפני שנתחיל. עקב פיזור גיאוגרפי כושל, חוסר יכולת לצאת מגוש דן בגלל השביתה במשרד הפנים (הדרכון פשוט לא בתוקף), והחלטות לא סבירות של גופים רגולטרים (וזה המקום להתנצל בפני מועצת הרשות השניה שבניגוד לדיעה המקובלת על האימפוטנציה שלה לא ישבה בחיבוק ידיים עם קריסתו של ערוץ 10, והתכנסה לדון בנושא! פעמיים!!!!) לא הייתה לנו שום אפשרות לראות את כל המהדורות המקומיות. לכן, למרות שפה ושם יצא לנו לקבל קלטות, הרי שרוב מה שנגיד מתבסס על מהדורות תל אביב והשרון (כן, כן. עבור חברות הכבלים יהוד נמצאת באזור השרון. כנראה שבאמת מדובר בחדשות שרואות את הדברים אחרת). עכשיו אפשר להמשיך.

למען הסר ספק – אין לנו שום דבר נגד חדשות מקומיות. נהפוך הוא. אנחנו עובדים בעיתון מקומי. אחד מאיתנו אפילו מתפרנס בחיי היום יום מלעשות את המוות לבירוקרטים מוניציפלים בישוב עירוני לא קטן (ונהנה מכל שניה). לכאורה אנחנו היינו אמורים לשבת כל ערב מול "חדשות היום" ולבלוע בשקיקה (תגידו, אם כבר מדברים על זה, איפה מסתובבת היום מוניקה לוינסקי?) כל מילה. במקום זה אנחנו מוצאים לעצמנו עיסוקים מיוחדים לאותן שעות, רק כדי שלא נצטרך להתייחס לתוכנית כאופציה.

היינו יכולים להתחיל להסתלבט על איכות השידור, האולפן עם הגרפיקה של תחילת שנות התשעים, והמעברים המוסיקליים שנעשו כנראה באורגנית של תחילת שנות השמונים, אבל הסיבה האמיתי שבגללה "חדשות היום" לא מצליחה לעבור את הסף ההיא ששכחו שם את הבסיס. מרוב מסכי וידאו, מנחים שעומדים באולפן, פינת רכילות (וואו, התפוצצה מבחנה בהשקה של קרם שיער חדש. בי סטיל מיי ביטינג הארט), פינת  ספורט בהנחיית רמי יצהר – שאם הוא פותח פינה באמירה "דרמה גדולה היתה אתמול בהפועל תל-אביב", ואז פונה לראיין את אורי כהן-מינץ בלי לספר לנו מה היתה הדרמה, זה אפעס קצת בעייתי, פינת תרבות (ופנינת ינאי) דבר אחד נשאר בחוץ – הסיפורים הטובים. פה ושם אומנם אפשר לראות כתבה מוצלחת שבאמת שווה את הזמן, אבל לרוב מדובר בנושאים שגם המקומון של המתנ"ס בשכונה היה מוותר עליהם מנימוקים של חוסר עניין. קחו למשל את נושא פתיחת מחלף קפלן לתנועה. נושא מעניין מאוד ברמה המוניציפלית. מביאים אורח לאולפן, ולא סתם אורח – פרופסור לתנועה (או משהו כזה). המנחה שאלה שאלות, לא ממש התעניינה בתשובות וסיכמה ב"עוד פעם אכלנו אותה", בלי שום קשר למה שהאורח אמר.

אז כל עוד הכבלים הם השחקן היחידי בשטח שמטפל בנושאים הקטנים, אפשר לסחוב. במדינה שבה סיפור נשאר בכותרות בדיוק שעתיים כי תמיד קורה משהו יותר גדול, ערוצי השידור (1,2, ומה שנשאר מ-10) לא ממש מסוגלים (או רוצים) להפנות את המשאבים לסיפורים הקטנים. מצד שני, ביום שבו יגיע ערוץ החדשות היעודי (אם הוא יגיע) ויתאבד על כל סיפור כדי למלא 24 שעות כל יום. מה ש"חדשות היום" נותנים פשוט לא יספיק.