Fri, 10 January 2003

נטל ההוכחה, כפי שיכולות לספר לכן סטודנטיות למשפטים (ודיויד בלאט), יכול להיות עניין מסובך להפליא. מרוב ניסיונות להראות כמה את שווה, את מוצאת את עצמך לפעמים מסתבכת בפעולות בסיסיות, מאבדת את הכיוון הכללי ובעיקר משקיעה אנרגיות אין סופיות בדברים שוליים ולא עקרוניים. או בקיצור – הקמפיין של מפלגת העבודה. התוצאה, בדרך כלל, היא מה שמכונה בספרות המקצועית "אובדן דרך". ויש מעט מאוד דברים שמעידים על זה יותר מתוכנית הבוקר החדשה של ערוץ 10.

הבעיה המרכזית של התוכנית, מעבר להחלטה התמוהה (נשים פחות מתונות מאתנו היו בוודאי משתמשות בביטוי "אווילית") להסתפק בחמישה ימי שידור ולוותר על ימי שישי (מה, לא סיפרו לכן שרוב הנשים קמות גם ביום שישי באותה שעה?) היא הצורך של מרב מיכאלי   להוכיח. הכל. להוכיח שהיא דעתנית, שהיא מקצוענית, שהיא בעד פמיניזם אמיתי וגם בעד צדק חברתי (כאלו אנחנו, פואטיות על הבוקר). התוצאה הסופית, לפחות על פי השבוע הראשון היא שמרוב ניסיונות, כמו שכבר אמרו חכמותינו זכרונן לברכה, לא רואות את היער.

זה מתחיל בקצב. בכל העולם מקובל שתוכניות הבוקר הן רגועות. אבל למיכאלי אין זמן. עוד לפני שהספקנו להכין קפה מיכאלי כבר מדלגת בין חמש פינות, 4 הברקות, 3 אורחות (2 מהן קבועות) ואחת אלוהינו. הזמן קצר ונטל ההוכחה ענק. אנחנו עוד מנסות להבין מה קורה מסביבנו והיא ממשיכה בשלה. עוד מבזק, עוד פינה, אחרי הפרסומות יהיו כאן ד"שים של הקהל (טוב שלא נותנים להן גם לבחור שיר ולספר שהתחביבים שלהן זה רשת ג' ים ובילויים) ואז החיילת המשוחררת תספר על החיים הקשים (של ילדה בת 21 בלי מחוייבויות אמיתיות בחיים). אנחנו רק עוצמות שוב את העיניים ומקוות שתגיע כבר האישה עם התרופות הרגעה.

מצד שני זה לא שאין בתוכנית רגעים מוצלחים. השימוש בקובי אריאלי חרדי ושנון (מי היה מאמין!) בתור איש צוות מוכיח את עצמו כשילוב מצויין, וגם אבישי בן חיים, איש YNET הוא אדם שתמיד שווה לשמוע (למרות שביננו, אבישי, אולי כדאי שממש תהיה ער שאתה מגיע לאולפן. אנחנו יודעות שמוקדם אבל זה לא תירוץ לזה שבמיוחד בהתחלה אתה נראה כאילו הרגע זרקו אותך מהמיטה). כשמיכאלי תרגע ותבין שאף אחד לא רודף אחריה (חוץ מהצל של עצמה) זאת אולי אפילו תהיה אופציה ראויה. במיוחד בהתחשב בעובדה שמיד אחר אחר כך יש את תוכנית המופת של אודטה.