Fri, 06 June 2003

@כותרת:

פוטו פיניש

@ביניים:

אח, איזה מרוץ צמוד היה לנו בסוף השבוע שעבר. סוף שבוע מטורף של תחרות צוואר אל צוואר, כשלכולם היה ברור שכל העניין יוכרע בנקודות בלבד. נוק-אאוט לא יהיה כאן. עד לרגע האחרון עצרנו את נשימתנו (מי בבית ומי באצטדיון) לראות מי ייצאו מנצחים, חוגגים בכיכר העיר בין המונים מיוזעים ומי ישבו, חופנים את ראשם בידיהם, עם קופסת המרלבורו המחויבת מציצה בפריים, כאילו העשן ישקיט את מכאובי הלב.

לא, אנחנו לא מדברים על מרוץ האליפות של ליגת העל. אפילו לא על המאבק הדרמטי במגרשי הליגה הלאומית חסרת הרחמים. אנחנו מדברים על התחרות הצמודה שניהלו כל גורמי השידור בטלוויזיה שלכם – מי ייצא יותר פארש. על מנת להקל את האנלוגיה, בחרנו להשוות אותם לקבוצות שהיו במרכז הדרמה בשבת.

מכבי "ערוץ 2" חיפה – כי כמו הירוקים מהכרמל (הבנו שחיפה האדומה זה פאסה עכשיו) גם ערוץ 2 הפך לסמל של התנהלות שבעה, רגועה אפאטית ועם זאת קטנונית. הריצה של רוסו לאסף קינן על זה שנשרפו כמה נורות בעמודי התאורה באשדוד לא היתה שונה מהרבה מהריצה של "קשת" לדורית ענבר על מנת שתוריד את המסך המפוצל שהעלו הכבלים (אחלה רעיון, חברים). לא משנה מי יידפק – העיקר שנעמוד על מה ש"מגיע" לנו. אז נכון – ארבל והחברה הביאו אותה בצילומים ממסוק שהראה את יפעת אצטדיון רמת-גן כשהוא צבוע כולו צהוב, אבל גם מכבי חיפה שמו חמישה גולים ברבע שעה. תשאלו את החבר'ה של ניר קלינגר – אם אין לך רעב, אתה מתפרק אחרי כל גול שאתה חוטף.

הפועל "ערוץ 1" ירושלים – כי ערוץ 1, דרך ערוץ 33 היו כל כך בסדר כל העונה. נכון, איכות השידור שלהם מזכירה "יומני גבע", נכון, התיאורים של זוהיר את החלוצים גבלו באירוטיות מסוימת ואנחנו לא הולכים להגיד אף מילה "ראשון בשער" (או בשמה המלא "המבוכה הגדולה"), אבל עדיין – כל מי שמביא לחולי הכדורגל שבינינו משחק כדורגל מסקרן כל יום שישי אחר הצהריים, מהליגה הכי חמה בעולם, ואת התמונות של עזמי "ניצחתי גם את שרון וגם את ערפאת" נאסר רוקד על הגדרות בעילוט, מגיע לו כל הסימפטיה שבעולם. רק שכמו הפועל ירושלים, גם ערוץ 1 הצליחו לבעוט בדלי ברגע האחרון. עוד ניידת אחת. באמת. לא יותר מזה – עוד ניידת אחת לסכנין, והכל היה נראה אחרת. היינו חוזים בשמחת העליה המפתיעה ביותר של הליגה – בני סכנין. רק גול אחד קטן ברעננה – והכל היה נראה אחרת. חבל.

הפועל "ערוץ 5" תל-אביב: כי כמו הפועל תל-אביב, גם ערוץ 5 הרים ידיים מוקדם מדי באמצע העונה. האיוולות שבהחלטה לא לשדר את משחק הסיום של הפועל תל-אביב כי זה כבר לא רלוונטי (זה לא שבכסף שנחסך תביאו לנו יותר משדרי אנ.בי.איי) כל כך מקוממת, שבא לצרוח. אוהדי כדורגל (וספורט בכלל) הם עם שלא מפיק לקחים. עובדה – אנשים עדיין אוהדים את בית"ר ירושלים למרות החרא שהאכילה אותם בעונות האחרונות. אבל מתי שהוא, גם האוהד הכי קשה עורף ביקום מבין שהקבוצה שלו לא שווה כלום, ושעם כל הכבוד למשמעת הברזל של קשטן, או לקסם האישי של מודי בר-און – את הכסף סופרים במדרגות. זו חוכמה קטנה מאוד לחורר את הרשת של כפר סבא, וזו חוכמה גדולה קצת יותר לתת פיליטון כל שנה בגמר ליגת האלופות, אבל מה עם שאר העונה? איפה הייתם חברים? איפה הייתם במחזורי הסיום? אלה עם יעקב הילל, ואלה אם "ראגבי יוניון".

הפועל "ערוץ 10" רמת-גן: סימפטיה היא דבר מסוכן. דבר הכי מסוכן בעולם. כל בחור שאי פעם השתתף במשחק האכזרי של הדייטינג יכול להגיד לכם שברגע שבחורה אומרת לך "אתה ממש חמוד", זהו – לראות אותה בעירום כבר לא תראה. אותו דבר עם ערוץ 10 והפועל רמת-גן. אז נכון – לפעמים מביאים את "תיק סגור", ולפעמים אפילו זוכים בגביע המדינה (ובצדק). אבל בבוקר שאחרי, כשמתעוררים, שניהם עדיין בליגה השנייה, עם חשש כבד למה יהיה בסוף העונה הבאה. זה לא שאנשים לא מפרגנים – הם כן. אבל מתוך רחמים.