Fri, 14 March 2003

@כותרת:

הפורימון

@משנה:

אורנה דץ – מוכרת פרחים.

קחו מנחה בלונדינית עם חיוך פלסטי דביק (כמו יורם גאון באמצע החמסין), תוסיפו תלבושת אמורפית עם מחשופי מלמלה וחצאיות שיפון (איך עושים מאותו חומר גם בגדים וגם לחם?), וסיימו סנדלים עם שרוכי עור עד הברכיים שיצאו מהאופנה ביחד עם עיר המדינה היוונית (למרות שאולי הם חזרו, אנחנו לא ממש מעודכנים). עכשיו מה שחסר הוא רק סלסלת חמניות (צהובות) ותקבלו – מוכרת פרחים מודל 2003. אין ספק – מהפך!

יונית לוי – פאנקיסטית.

לכאורה, פורים הוא החג הכי שוויוני שיש. מתחת למעטה התחפושות, כולם שווים, לכולם נוזל האיפור וכולם חושבים שכל העניין הזה הוא די דבילי אבל לא נעים להם להיות אלא שהורסים את המסיבה (שזה קצת כמו השינויים ברשות הפלשתינית).

הדבר הכי גרוע זה החנונים שמאמינים שביום הזה יחשבו שהם קולים. שמים צמיד ניטים על היד, דופקים שפריץ צבע בשיער, ועושים קוצים - והנה הם פאנקיסטים. הנה טיפ שלמדנו (גם על בשרנו, וגם ב"בלי סודות") – "חנון נשאר חנון"

אמנון לוי – השוטר אזולאי.

כל השנה לוי מחכה בדיוק לרגע הזה. חולם על איך שהוא יצא לרחוב עם פוזה של שריף מקומי. שוטר חסר פשרות (כמו המפד"ל, אבל להיפך) מפחיד יותר מהתסרוקת של מאיר איינשטיין. יס"מניק רולה שדופק מכות לאוהדי כדורגל (גם כאלה שמגיע להם). אבל שהוא כבר יוצא לרחוב כו-לם רואים מה שהוא באמת. אולי שוטר, אבל  דמיקולו. עם שפם רס"ר ענק, דרגות שלא קיימות וכזה שמתעסק בחקירות פשעים מגוחכים.

אקי אבני – ערבי.

חייבים להודות שיש משהו קצת אירוני בזה שאבני, המ"פ הגאה מגבעתי, קצין החי"ר מישיבת ההסדר, כוכב הלהקה הצבאית והאיש שזכה בפרס ישראל (סנדי בר) הצליח לעשות את באמריקה. לא בגלל שהוא לא ראוי – אלא כי בשביל לעשות את זה בגדול - הצבר בישראלי חייב להתחפש לערבי (תשאלו את ששון גבאי).

מרב מיכאלי – אודטה.

פעם בשנה גם מותר לז'אן דארק להוריד את דגל המאבק ולעשות את מה שנשים באמת רוצות (שימו לב – זה גילוי) – להיכנס למטבח, לבשל קצת, לתת טיפים על חיתוך בצל בלי דמעות (השיטה הכי טובה – לתת למישהו אחר לעשות את זה) וכמובן לנהל שיחת בנות אמיתית, על הדברים החשובים באמת – כביסה וגידול ילדים.

דני רופ – שקע ברומטרי. תמיד היה את הבחור המצחיק שמחליט להביא אותה בתחפושת שמבוססת על משחק מילים מבדח במיוחד. נגיד לבוא עם כרוב על הראש ולהגיד שהתחפשת ל"ראש כרוב". או לשים הולה-הופ סביב המותניים ולהגיד שאתה "שר הטבעות". לכן ההימור שלנו הוא שדני רופ בא מצויד עם מפצל חשמלי וברומטר ובתשובה לשני האנשים שמנימוס שאלו, ענה בחדווה רבה "התחפשתי לשקע ברומטרי". לחילופין, לא היינו פוסלים על הסף שהוא בא עם דרגות אלוף, בצל ושום. תבינו לבד.

קופטש – אוסמה בן לאדן

כי אם כבר התקרבות לדת, דיבור לא ברור ומראה של נזיר, למה לא ללכת עד הסוף?

יאצפן – דני קושמרו

כל השנה יאצפן מתחפש. לכו-לם. שוטרים, ראשי מדינות, מטורפים יותר ומטורפים עוד יותר. בפורים יש לו את ההזדמנות לעשות את מה שהוא לא עשה מעולם – להתחפש לאדם פשוט מהישוב שלא ברור איך הוא הגיע לטלוויזיה.

איה ושירלי – רות וסטהיימר וערד ניר

גם כי הן כבר כוהנות סקס (וזה בלי ששודר אפילו פריים אחד), גם כי הן זוג פולניות יאכניות שאומרות דברים גסים ומנסות (בלי הצלחה, יש לציין) לא להתפקע מצחוק אבל בעיקר כי הן בוהות אחת בשניה במבטי הערצה כמעט בלתי נדלים. אם לא היינו יודעים שהן נשואות, היינו ממש חושדים.

יגאל שילון – סנטה קלאוס

השנים שבהן בילינו מול סדרות אמריקאיות דביקות (עידן שכנראה נגמר עכשיו שנעלמו הסדרות של וורנר) לימדו אותנו שכריסמס הוא פורמט דביק ומתקתק (מי אמר "שישי עם מיכל"?) שזקוק בדחיפות לניעור. שילון, בתחפושת סנטה, יכניס לחג הזה בדיוק את מה שחסר לו – חוש הומור משובח וטוב טעם.

דודו טופז – מייקל ג'קסון. המגלומניה המטורפת הרי כבר שם, הקונספט של ילדים שונים מנשים שונות גם לא חסר וגם, בזה מוכרחים להודות גם הרעים שבאנשים (אל תסתכלו עלינו), כשרון ענק, מנוצל יותר או פחות זו כבר שאלה אחרת. תנסו לדמיין את דודו עם חליפת פאייטים, כפפה לבנה על יד אחד, ומי שיצליח לדמיין את זה הכי מהר, יקבל נופש במלון הבריכה בתל-חרשפים. רק דבר אחד אין סיכוי שדודו ישים, גם לא בשביל תחפושת – מסיכה על הפנים.

ירדנה ארזי – צועניה. באמת צריך הסבר?