Fri, 02 May 2003

@כותרת:

יה, מאן

@רציף:

יש מעט וויכוחים שכיחים כל כך ומטופשים יותר מהוויכוח על המשמעות מאחורי השורה האלמותית של בוב מארלי הי"ד – "נו וומן, נו קריי". האם הכוונה היא "לא אישה, אל תבכי" או שמא (כפי שיטענו הנשואים שבחבורה) – "אין אישה, אין בכי". בעיני רובנו, תרבות הראסטאפארי מתמצה פחות או יותר בזה ובראסטות, שבינינו – הן רק תירוץ לא לחפוף את הראש ולכן חביבות במיוחד על רווקים. אבל תרבות הראסטאפארי היא הרבה הרבה יותר מזה, ובטח יותר מהתמונה שיש לנו בראש של חבורת מחופפים עטויי ראסטות עם ג'וינט בפה וכובע צמר בצבעי אדום ירוק צהוב (זה יכול לתאר את המסייעת של גולני לא פחות טוב).

הסרט "ראס טאפארי", שישודר הערב בערוץ 8 הוא סרט שמנסה לתת הצצה לתוך התרבות המרתקת הזאת. תרבות כל כך עשירה שבמשך חמש הדקות הראשונות של הסרט אנחנו רק רואים אנשים מנסים להגדיר מה זה "ראס טאפארי". כל אחד, וההגדרה שלו. יש המתחייסים אליה כאל תנועת נגד לקולוניאליזם ששטף את אפריקה, עבור אחדים מדובר בביאה השנייה של ישו (בצורת הקיסר האתיופי היילה סילאסי) ןעבור אחרים זו בכלל תרבות של אחדות עם הטבע והרמוניה עם עצמך.

אפילו לשם "ראס טאפארי" יש שתי משמעויות. במשמעות אחת "ראס" פירושו ראש, ו"טאפארי" פירושו "יוצר", כלומר "ראש היוצרים", יעני הבורא, ובמשמעות השנייה מדובר ב"נסיך" – נסיך היוצרים, מלך המלכים.

הסרט עצמו משובח במיוחד במובן שהוא לא מספק שיפוט ערכי של התרבות, אלא נותן לאנשים עצמם לדבר. במהלכו משובצים קטעי קריאה מהתנ"ך, מהברית החדשה ומקטעים ספרותיים הנותנים את ההקשר והביסוס עליו בנויה האמונה, והוא סוקר בצורה שיטתית את כל המאפיינים של האמונה הזאת – הפילוסופיה, הצמות, המוזיקה וכמובן – המריחואנה. אם אתם רוצים לדעת על ראס טאפארי כתנועה של הרמוניה, תנועה של אמונה וכן, אפילו תנועה של איכות סביבה, תוותרו על אדיר מילר. כמו שכבר אמרו "שוטי הנבואה" – הכל מן ג'ה.