Fri, 28 February 2003

@כותרת:

כמה טוב שבאת הביתה

@רציף:

שבוע שעבר הסתכסכנו. שלא לומר רבנו. השמן המכביסט עצבן, השמן הביתרי נהיה רגשי כמו נקבה במחזור, טלפונים נטרקו, והעורכת נקראה לפייס (לא משימה פשוטה לעמוד בין שני הרי אדם רוטטים מכעס). על מנת לפייס את השמן הביתרי, השמן המכביסט שלף הזמנה זוגית להקרנה חגיגית של "שבתות וחגים", העונה החדשה. למרות שהשמן הבית"רי לא התכוון לסלוח (ובטח שלא לשכוח, לפילים יש זכרון ארוך מאוד), שני פרקים של העונה החדשה בסינמה סיטי יחד עם מותק הפכו אותו לג'לי רוטט של צחוק ודמע. ארבעה פרקים נוספים אל תוך הלילה הפכו אותו ליותר שלו מנזיר בודהיסטי.

זה כמעט בלתי אפשרי לכתוב ביקורת על "שבתות וחגים", כבר עונה רביעית (!), בעיקר כי לא הצלחנו למצוא שום דבר רע להגיד עליה, כפי שאנחנו נוהגים מימים ימימה. אם אנחנו חייבים, אנחנו נאלצים לציין שלפחות לפי המעט שראינו, צירופו של מוקי די לצוות לא היה מחויב המציאות. אבל פה נגמרים הדברים הרעים.

שבתות וחגים מצליחה לגעת בכל העצבים הכי חשופים והכי כואבים של אנשים בגילנו. הפחד ממחויבות, הפחד מהורות מול הרצון בילד שיהיה אפשר לקחת אותו למשחקים של בית"ר, הפחד מהזדקנות ההורים, הפחד מלהישאר לבד, הבלבול המטורף שנובע מההבנה שאנחנו כבר גדולים, כבר לא סטודנטים, והגיע הזמן שנחליט מה אנחנו הולכים לעשות כשנהיה גדולים.

בניגוד ל"בורגנים" (שדרור קרן יושב ורואה באחד הפרקים), שטיפלה בכל הדברים האלה באזמל מנתחים קר ואינטלקטואלי, "שבתות וחגים" מטפלת בהם עם הומור, חום, רגישות ועצב שמאוד נדירים במקומותינו. תוסיפו לזה משחק מדהים של השחקנים הקבועים, בנוסף לרוב שחקני המשנה, פסקול שנראה כאילו הוא לקוח מספריית הדיסקים הביתית שלנו ובימוי שיודע מתי לא להעיק, ותקבלו סדרה שאסור להחמיץ. אם יש לכם לווין – זה הזמן למצוא חברים עם כבלים.