Fri, 07 November 2003

@כותרת:

טיף אין דרעד

@רציף:

באחת מסצינות המופת בעונה הראשונה של "עמוק באדמה" עומדים דייויד, אחד האחים לבית פישר המנהל את בית ההלוויות המשפחתי, ופדריקו, אומן שחזור הגופות של המשפחה ומתערבים ביניהם האם אחת האבלות המקוננות בשקט באולם הזיכרון הקטן היא "קופצת ארונות" או לא. הם מנסים להסביר זאת לנייט, האח האובד ששב משנים של בריחה לעסק המשפחתי והוא מסרב להאמין. ברקע מוסיקת הלוויות קאמרית. היא נראית כה שקטה. לא חולפת שנייה, והאשה מזנקת לארון הפתוח ומתחננת לאלוהים שייקח אותה יחד עם יקירה שנפרד.

זה לא פייר לכתוב על סדרה כמו "עמוק באדמה" (Six Feet Under, במקור) ביקורת של 300 מילה. פשוט לא פייר. זו סדרה שמן הראוי היה לכתוב לה שיר אהבה של ארבעים עמוד, וכבר נכתבו כאלה. נסתפק בזה שנאמר שבכל ההמלצות שלנו לכם עד היום לא פספסנו (מי המליץ לכם ראשון על פרוייקט Y?) ותצרכו להאמין לנו – אתם חייבים לראות את הסדרה הזאת.

לכאורה, "עמוק באדמה" לא נשמעת כמו משהו מבטיח. חייה של משפחת קברנים בלוס אנג'לס (כן, קברנים), שמות האב בתאונת דרכים (זה קורה בפתיחת הפרק הראשון, אז אנחנו לא הורסים לכם יותר מדי) מערערת את כל מרקם התא המשפחתי שלה. סודות יוצאים לאור, טינות שהיו קבורות במשך שנים צפות כמו גופות בנהר. סדרה, שמוות הוא הארוע המכונן שלה לא יכולה להיות נורמלית לגמרי ואכן – לא חסרות פה בדיחות הומור שחור (במיוחד בפרק הראשון, רצוף הפרסומות הפיקטיוויות למוצרי חניטה וקברנות), ואפילו בדיחת השפעת קשיון המוות (ריגור מורטיס) על אבר המין הגברי לא נעדרת. משפחה של שני אחים, אחות ג'ינג'ית מדהימה ואמא שנותנת משחק כל כך מהמם, שלפעמים בה לבכות מחמלה והשתאות.

אל תטעו – זאת לא סדרת אימה, זאת לא סדרה על גופות. זאת סדרה על בני אדם, על משפחות וכן – על מוות, רק לא במובן הסטיבן קינגי שלו. יוצר הסדרה הוא אלן בול, האיש שמאחורי "אמריקן ביוטי", ולא תוכלו לפספס את הדמיון, במיוחד בפרק הראשון, כולל במוסיקה.

תעשו לעצמכם טובה – אם אתם בארוחה משפחתית ביום שישי בערב – תקליטו. אחרי פרק אחד כבר לא תוכלו להפסיק. ההימור שלנו – ה- DVD של העונה הראשונה הולך לתת פייט לא רע ל- "24" ביום כיפור הקרוב. אה כן, תיזהרו כשאתם חוצים את הכביש.