Fri, 13 June 2003

@כותרת:

@משנה:

@רציף:

באיחור אופנתי אנחנו מבקשים (אם לא אכפת לכן) להתייחס לטקס פרסי הטלוויזיה שנערך בשבוע שעבר. למרות שראינו את הטקס פעמיים (השידור החוזר בערוץ E היה הברקה – בלי פרסומות ועם כ-ל הנאומים, בכ-ל האורך שלהם), אנחנו לא הולכים להגיד שום מילה על השמלה הכה-לא-מחמיאה של יעל אבקסיס. אנחנו הולכים להתעלם לחלוטין מקטע הבידור האיום של נשות הטלנובלות (מי אמר לכן שאתן יכולות לשיר? וכן, זה כולל אותך, אילנה אביטל). אנחנו לא נצייץ אפילו בכל מה שקשור להופעה המביכה של מיקי גבע (איזה יופי של בדיחות רוסים! מילא להיות גזען, אבל לא להצחיק?). לא נתייחס לקיפוח המחפיר של "תיק סגור" (ירדן בר-כוכבא? שחקנית השנה? אחותי, על מה?!) ואפילו לא נציין לשבח את הזכייה של רינו צרור (אנחנו אמרנו ראשונים) ואת קטע בובות ילדותנו המשובח (ההומאז' של צ'ומפי ואינשם לשקע ותקע היה ראוי במיוחד).

לא. לא נדבר על שום דבר מזה. הטקס הזה טומן בחובו חדשות טובות וחדשות רעות. מה אתן רוצות קודם? נתחיל ברעות (תמיד מתחילים ברעות, נכון?). הרעות הן שטקס פרסי הטלוויזיה היה רק עוד הוכחה שבתרבות הנוכחית של מדינתנו הקטנה, אם מישהו עושה את מה שהוא צריך ו/או מחויב על פי חוק – מדובר במשהו שהוא כל כך נדיר, מפעים ומרטיט, שיש להודות לו מקרב לב ואף להעניק לו פרס על כך. לא תאמינו מה קרה השנה – חברות הכבלים השקיעו בהפקות מקור! הללו את השם, ברכו את ה' המבורך. אנחנו לא בקיאים בכללי הרגולציה החלים על חברות הכבלים ועד כמה הם צריכים להרשים מישהו לקראת האיחוד הממשמש ובא לנצח שלהם, אבל גם אם נהיה אנשים ממש נחמדים ונניח לרגע שלא היתה להם שום חובה חוקית להשקיע בהפקות מקור השנה, אנחנו רוצים להתחייב שאחד השיקולים שעבר להם במוח (מעבר לפילנטרופיות צרופה, כמובן) הוא זה שהפקות מקור זה משהו שאנשים אוהבים.

אמרנו את זה כבר חמש מאות פעם, ונגיד את זה עוד חמש מאות פעם עד שאנשים יפנימו – כולם, כולל כולם, אוהבים לראות תוכניות בשפת האם שלהם. זה יותר מדבר אליהם, הם יכולים להתחבר לזה וזה יותר מצליח בכל מקום שמנסים את זה. מה לעשות – הסיכוי שעשינו טירונות בגבעתי גדול משמעותית מהסיכוי שאי פעם נשרת בג'אג (לא אנחנו, יש לנו פטור). כמובן – צריך איזה שהוא מינימום של רמה לתוכניות האלה, אבל אם מחר היו מבטיחים לכן שאחיכם משחק בכל פרקי העונה הבאה של ג'וני – הייתן יושבות ורואות כל פרק. טוב, אולי הגזמנו. אבל את הפרק הראשון בטוח הייתן רואות.

אז עם כל הכבוד לחסידי אומות העולם המאיישים כל עמדה אפשרית באיי.סי.פי, תרשו לנו לא למחוא להם כפיים ו/או למחות דמעה של התרגשות. איי.סי.פי עשו את מה שנכון בשבילם מבחינת ביקוש של צופים, ויש שיאמרו שעשו את מה שהם מחויבים על פי חוק.

איפה החדשות הטובות תשאלו? אזוי. החדשות הטובות הן שיש טקס נפרד לפרסי הטלוויזיה. מעבר להיותה מכשיר אינדוקטרינציה של הממסד (אופיום להמונים! כל חודש רק תשעים ותשע תשעים!) – טלוויזיה היא אמנות. סדרות כמו "24", "באפי", ו"בומטאון" המיובאות ו"שבתות וחגים", "תיק סגור" ו-"החיים זה לא הכל" המקומיות מוכיחות את זה. אחרי שנתיים כמו שהיו לנו בטלוויזיה – אפשר להתרווח אחורה ולחלק קצת פרסים.

להתראות בטקס שנה הבאה.