Fri, 23 May 2003

בהיותנו שמאלנים, אשכנזים, צפונים ואלטיסטים (אל תתרשמו מהעובדה שאחד מאיתנו הוא אוהד בית"ר – זה רק בגלל שהוא חטף מכות) ערוץ בריזה לא באמת מדבר אלינו. לא שיש לנו מושג למי כן מדבר הקוקטייל שרקחו שם בין סרטים הודים (תגידו, מה הקטע עם הדמעות כל הזמן? יכול להיות שזה מה שקורה למי שאוכל יותר מידי קארי?), מוזיקה מזרחית תוצרת בית (רק בגלל שהתקשורת עוינת אף אחד לא אומר שמה שצביקה הדר עושה ב"לא נפסיק נשיר – כוכב נולד" הוא בסך הכל הגרסא של האליטה האשכנזית ל"מלך הבא") והסרטים האילמים בכיכובן של מירי לוי ואילנית בוהדנה (כן, אנחנו יודעים שהן מדברות, אנחנו פשוט מעדיפים להתעלם מהצדדים הפחות חזקים). אנחנו לא יודעים מה זה כן, אבל ערוץ "מזרחי", זה לא. מצד שני לא ממש אכפת לנו כי מדי פעם יש שם דווקא ניסויים שעל הניר נשמעים מאוד מעניינים. חלקם מוצלחים פחות (למשל, הישראלים החדשים עם יורי אדלמן), אחרים לא מוצלחים בכלל (הישראלים החדשים עם ג'קי לוי). ויש גם כאלו ממש ממש גרועים (הישראלים החדשים עם ענבל פטל, וזה בלי להזכיר את הפיאסקו המכונה קול העם).

גם "המשימה" הפרויקט החדשני שנוחת עכשיו בבריזה נשמע,  על הנייר, כמו משהו מעניין. מצד אחד יש מנחה חרדי (ואנחנו מתכוונים לחרדי אמיתי,  לא לדתי מחמד עם סנדלים מעדת ג'קי אורבך וחבריו מערוץ תכלת). כזה עם חליפה, כיפה שחורה ופאות. מצד שני יש חילוני (בטח גר בשינקין, בועל שפנים ואוכל נידות כמו כל החברים שלו), עם תסרוקת שהדרך היחידה להסביר אותה היא באמצעות הידיים והבעת פרצוף אווילית. בכל שבוע מקבלים השניים נושא (כמו בוחן פתע, אבל מתוכנן מראש) וכל אחד מהם חייב לחקור אותו אבל... (גבירותי ורבותי – קבלו את הגימיק שלנו) במגזר של המנחה השני. מעניין? נניח. מסקרן? קצת. עובד? לא ממש.

בפרק הראשון נשלחו שני החברים לבחון את סוגיית היחס לשיער. החילוני הלך למספרה במאה שערים . החרדי נשלח כלאחר כבוד אל "גזוז", מספרה תל אביבית ששמע יצא למרחוק (במיוחד בגלל שאת יצירות השיער הפוסט מודרניות שעושים לך שם רואים מקילומטרים, ולא משנה מה אתה חושב שאתה רוצה שיעשו לך בשיער, משנה מה שהם רוצים לעשות). המפגש הראשוני דווקא היה מעניין (והנה משהו שלא תשמעו אותנו אומרים על דוקומדיה עם מתי גולן). ברגעים מסויימים אפשר אפילו היה להגדיר אותו כמשעשע. הבעיה הייתה שאחרי שבע דקות בערך הגימיק מיצה את עצמו לחלוטין, ולתוכנית לעומת נשארו עוד יותר מעשרים דקות.

מכאן המצב רק הלך והתדרדר. החילוני הלך לחנות פאות ועשה שם הצגות שאפילו תקווה, הילדה הראשונה של המדור (תרגישי טוב חמודה, זה רק אבעבועות וזה עובר) הייתה טוענת שהם ילדותיות. וזה עוד היה מוצלח לעומת הקטע שבו נשלח החרדי, שביקש להיפטר מהגוונים בשיער, למספרה אחרת, רק כדי לגלות שהספרית שם מתמחה בשיערות ערווה. שניה, אנחנו עדיין מנסים להרגע מהצחוק. אחר כך הם נסעו למירון לטקס חלקה של ילדון חרדי (ראינו אלף פעם, נקסט), שמענו הרצאה מלומדת על ימי נידה במכון יופי דתי (תגידו לא יותר הגיוני שאם כבר יש שבועיים שבהם אסור להתקרב לאישה, אלו יהיו הימים לפני המחזור?) ובעיקר המון רגעים מאוד לא מעניינים. מאוד מצער אותנו מה שקורה בבריזה בזמן האחרון. בזמן שרון חכלילי ניהל את הערוץ, היתה לו אג'נדה ברורה. מעצבנת לאללה, אבל ברורה. עכשיו נשארנו עם אוסף שאריות תמוהות וכנראה שגם להבא הסיבה היחידה לתפוס אותנו בבריזה היא אבי רצון והקרבות שמתחוללים בטריבונה.