Fri, 24 January 2003

מי גאון של אמא?

אחד הדברים הראשונים שלמדנו בשנים הארוכות שבהן בילינו את רוב זמננו בגלישה (באינטרנט, לא בים. הפעם היחידה שבה ניסינו לעלות על גלשן הייתה שחזור של טביעת הטיטאניק) הוא שכל פעם שאתה בטוח שטרנד מסויים הגיעה לשיאו, יבוא מישהו נוסף וישבור את השיא. אותו דבר בטלוויזיה. אחרי שכבר חשבנו ששום דבר לא יכול להיות יותר גרוע מגלי הנוסטלגיה והשירה בציבור ששטפו אותנו בשנה האחרונה הגיע ערוץ 1 עם "שישי בגאון", תוכנית הדגל החדשה של ערב שישי, ולקח אותם למקומות חדשים, לא בהכרח טובים יותר. אמנם הרעיון של "שישי בגאון" -  לקחת כל תוכנית שנה אחת מתולדות המדינה, להיזכר בה, לדבר אודותיה ולשיר את שיריה, ולהיזכר ברגעיה - הוא כל פשוט, עד שאי אפשר שלא לתהות איך לא חשבו על זה קודם, אבל אז נזכרים שלא רק שכבר חשבו על זה, אלא גם עשו את זה. ועוד הרבה יותר טוב (אברי גלעד בערוץ 10).

הבעיה הראשונה של "גאון בשישי" היא, כמו שניתן להניח מהשם שלה, יורם גאון. גם אנשים כמונו שהטעם המוזיקלי שלהם אינו חופף, בלשון המעטה, את רשימות ההשמעה של גלגל"צ (דווקא נהנו מההשבתה שלהם, סוף סוף היה מה לשמוע ברדיו) לא יכולים לקחת מגאון את הרקורד המוכח שלו בתור זמר.

עם זאת, בתור מנחה, אם לנסח את זה בעדינות, הוא הרבה פחות מוצלח. זה לא חריג שמנחה יפצח בזמר (כל הצפייה הזאת בערוץ 1 עושה שמות בעברית שלנו), זה מאוד חריג שהוא יבחר בשיר של עצמו ועוד יגיד "שיר שעשה לי את השנה". אפשר היה לעבור על זה בשתיקה אלמלא גם את שיר הסיום שר יורם גאון, ושוב, הוא בחר בשיר של הזמר האהוב עליו – יורם גאון. תוסיפו לזה את העובדה שברגעים הרבה יותר מידי ארוכים של התוכנית הראשונה היה נדמה שהדבר שהכי מעניין את גאון הוא לשמוע את הקול של עצמו, משהו לא ממש מפתיע לאור הפאנל הממש תמוה של אנשים שקובצו לרגל התוכנית (וזה אולי המקום לשאול האם המתיחה בפספוסים הפכה רשמית את כוכי מרדכי לחברת פאנלים מן השורה) – ותקבלו ספיישל יורם גאון. אם היו מביאים את עמוס אטינגר, היינו בטוחים שמדובר בסוג של "חיים שכאלה"

נ.ב.1

גם אם נניח שהבחירה בשנת 77' לתוכנית הפתיחה הוא עניין של מקרה (אתם לא באמת מאמינים ששוב יהיה כאן מהפך, נכון?) היא מעידה על בעייתיות מסויימת. כי אם שנה שהייתה יחסית מעניינת מנפיקה תוכנית כל כך משמימה, רק אלוהים (או הרב עובדיה יוסף, אחרי שלושה שבועות של תשדירים אנחנו די משוכנעים שמדובר באותו הדבר) יודע מה יעשו בתוכניות שיוקדשו לשנים שהיו באמת משמימות.

נ.ב.2

ג'יי לנו קיבע את מעמדו כמנחה מספר אחד של אמריקה על ידי זה שהופיע במלא סרטים (גם דלי תקציב) בתפקיד עצמו. אם רצה הבמאי להראות גיבור שמצליח בהוליווד, היו מראים אותו מתראיין אצל לנו. אלי יצפאן עושה את אותו הדבר בחודשים האחרונים. ההופעות הקטנות שלו אצל יאיר לפיד, ובשישי האחרון אצל יורם גאון, משל "האבא של המנחים יורד לעזור לילדים", רק מקבעות אותו כמנחה הראשי של המדינה. עכשיו אם רק הכותבים שלו היו חוזרים לעצמם...