:: מפלצות הפלדה ::

כשאלוהים בראה את המין האנושי, היא הכניסה בו תכונה קטנה וחביבה – הצימאון לדם (לא, לא מילולית, למרות שסטייק מדמם זה אחד משבעת פלאי תבל החדשים). אנשים רוצים לראות דם, רוצים לראות מכות, רוצים לראות אקשן. החל מתחרויות הגלדיאטורים ברומא העתיקה, דרך קרבות האבירים של ימי הביניים וכלה ב"משעל חם" (על מי?). מי מאיתנו בתור ילד לא הכיר את הקריאה "לא ראינו דם" (אולי כמה פוליטיקאים, אבל הם משלימים עכשיו את החסר)? הבעיה היא שכיום, קשה לבן-האנוש צמא הדם לקבל את ליטרת הבשר שלו. איגרוף מקצועני הפך לקוריוז בזכות אנשים כמו פרינס נאסים ומייק טייסון וקרבות מגוחכים כמו הקרב בין הבנות של מוחמד עלי וג'ורג' פרייז'ר. זה שהיאבקות ובושידו הם מזויפים אנחנו כבר יודעים, אז מה נשאר? לפנות לעולמות המתכתיים. כן, כן, הגיע הזמן למלחמות הרובוטים.

רובנו נחשפנו למלחמות הרובוטים דרך הסידרה RobotWars המשודרת ב- BBC ובערוץ האינטרנט וההיי-טק בלווין (TechTV). בסידרה המנחה החביב (ראה מסגרת) משסה את הרובוטים של צוותי מתחרים נרגשים זה בזה, על רקע שאגות הקהל. הקהל מופרד מהזירה על ידי לוחות פלסטיק שקופים, ומפגין את האקסטזה שלו למראה רובוט נשרף או נקרע לגזרים על ידי חבטות קצובות בלוחות הפלסטיק. לתחרות עולים ובאים צוותים של שניים או שלושה אנשים, שהמכנה המשותף להם הנו שהם חנונים. לא חנונים במובן של ה- Nerd שמרביצים לו בהפסקה עד שהוא מכריז שהוא אוהד בית"ר ירושלים לנצח (סיפור אמיתי וכאוב במיוחד) אלא חנונים במובן של Geeks, אנשים שמכורים לטכנולוגיה, שיש להם את החדווה האמיתית ליצור דברים בידיים עם מלחם. חבורות של חנונים שישבו לילות כימים ובנו רובוט, על מנת לראות אותו נקרע לגזרים במקרה הרע או מגיע חבול ומעוך לקו הגמר במקרה הטוב.

כל הרובוטים חייבים לעמוד בתקנים טכניים מחמירים, החל מסוג הבטריות, דרך המנשא לרובוט (Carrying Cradle) מחוץ לזירה וכלה במנגוני בטיחות שונים. כל השאר – נתון לדמיון הצוותים. האם הרובוט ינוע על גלגלים, זחלים או רגליים (לא מומלץ?) האם ככלי נשק יהיה לו מסור חשמלי, דוקרנים או את חפירה? האם לפצל את השליטה ברובוט לשני שלטים, או שמא שלט אלחוטי אחד יספיק? האפשרויות הן אין סופיות. כמספר האפשרויות כך מספר הרובוטים המתמודדים.

כל רובוט עובר מספר שלבים מקדימים של תחרויות על זמן, תוצאות או פשוט הישרדות נגד 'רובוטי הבית' (אוסף של רובוטים ענקיים ומפלצתיים עם שמות כמו 'שאנט', 'סרג'נט באש', 'דד מטאל' וכמובן 'Sir Kilalot'). הארבעה ששורדים את כל אלה, מגיעים לקרבות אחד נגד השני, ומכל תכנית מוכרז מנצח אחד. מה מקבל המנצח? כלום. בדיוק כלום. טוב, אולי זה כלום במונחי ערוץ 2, אבל בשביל צוות של תלמידות צעירות מבית ספר נידח באנגליה, להגיע למעמד כזה ולראות משהו שהן יצרו זוכה במקום ראשון זה פרס. אולי לנצח זה פרס גם אם לא מקבלים מכונת כביסה ונסיעה לטורקיה. עם מוזר האנגלים האלה.

אבל – התופעה הרבה יותר גדולה מסדרת טלוויזיה ויותר גדולה מאנגליה.

ההתחלה

התחרות הרשמית הראשונה למלחמות רובוטים נערכה בעשרים לאוגוסט 1994, באולם הומה לפה מאלף צופים בסן-פרנסיסקו. לתחרות ניגשו שישה עשר רובוטים, שחבטו אחד בשני ללא רחם. את כל הסיפור הזה הגה ויזם בחור בשם מארק ת'ורפ, אמן קינטי ופסל, שב- 1979 הצטרף לחברה קטנה של אפקטים בשם Industrial Light and Magic, ושם בתור אנימטור ראשי עבד על כמה סרטים זניחים כמו 'מלחמת הכוכבים' ו'אינדיאנה ג'ונס'. מלחמות הרובוטים עירבבו את כל מה שת'ורפ יודע ואוהב לעשות – רובוטים, תנועה ואקשן.

ת'ורפ מספר שהרעיון צץ במוחו איפה שהוא בסביבות 1992. הוא הציע לחברת צעצועים גדולה לעשות צעצועים שנוסעים ונלחמים. התגובה שלהם היתה "יום אחד מישהו ימצא דרך לעשות את זה", שזה באמריקאית של החוף המערבי – "ממש, אבל ממש לא". בערך באותו הזמן ניסה ת'ורפ להמציא המצאה משלו – שואב אבק אשר מופעל על ידי שלט אלחוטי. זה היה כיף, אבל לא כל כך יעיל בלשאוב אבק. ואז הוא אמר לעצמו - למה לא לשלב? מכיוון שעבד בעבר על סרטי 'מלחמת הכוכבים' הוא חשב שזה יהיה רעיון לא רע להשתמש בשם דומה, וככה בא השם 'מלחמת הרובוטים' לעולם. במשך שנתיים הוא ניסה להרים את הטורניר הראשון, וכתוצאה ממחסור בכסף הסיפור הלך ונדחה. אז מארק עשה תרגיל שרבות מחברות הסטארט-אפ בארצנו ניסו בהצלחה בשנים היפות של הנאסד"ק – הוא אסף את כל החומר שהיה לו, כולל צילום של רובוט מאוד מפחיד (שלא היה קרוב ללעבוד) ושלח למגזין Wired. המגזין פרסם את הסיפור, וההתלהבות בקרב קהילת ה- Geeks פשטה כאש בשדה קוצים.

באירוע הראשון השתתפו אנשים כמו כלב צ'ונג (שם אמיתי, לא המצאתי) שיותר מאוחר המציא את 'פרבי', אותה בובה מטרידה שלפני שנתיים פשוט הייתם חייבים להביא לילדים שלכם ווויל רייט, שיותר מאוחר המציא את המשחק Sim City, אחד ממשחקי המחשב המצליחים בהסטוריה. אנשים מכובדים, ללא ספק. ככה זה התחיל. היום – פרק ממוצע בעונה האחרונה ששודרה באנגליה הניב שבעה מיליון צופים. יותר מכל מדינת ישראל. וזה לא נגמר בתוכנית הטלוויזיה.

ומסביב...

מכאן והלאה זה רק הלך והתפתח. מעבר לתחרויות הרשמיות (שלהן מארק תורפ כבר לא קשור. הוא כבר בסרטים אחרים) שהן מה שמשודר אצלנו בטלוויזיה, יש היום כ- 21 ארועי רובוטים רשמיים למחצה. לא כולם של מלחמות, חלקם ארועים של כדורגל, כמו RoboCup, שהוא המונדיאל של הרובוטים, ומתקיים עם קהל הולך וגובר מאז 1996. יש גם לא מעט אירועים לא רשמיים בכלל. ראיינו את מארגן אחד מהאירועים האלה - אלן קלארק, מנורתהמפטונשייר אשר באנגליה (איזה שם ארוך, פלא שהאנגלים מודחקים מינית?). קלארק מארגן זו השנה השנייה יריד רובוטים מטעם בית הספר "סאות'פילד" לבנות.

- מאיפה בא הרעיון ליריד?

"אבא של אחת התלמידות הופיע עם הרובוט שלו Wich בתוכנית הטלוויזיה, והבת שלו מכורה לנושא. הם הציעו את רעיון היריד על מנת לגייס כסף לבית הספר. ניסינו את זה שנה שעברה וגייסנו יותר מ-2000 לירות שטרלינג. ארגנו את זה בחיפזון, ובלי יותר מדי פרסום ובכל זאת הגיעו כמעט 1500 איש, כולל כמה אנשים שבאו ממש מרחוק. בעיקר בוני רובוטים, שבאו להשוויץ ביצירות שלהם"

- אתם בית-ספר לבנות. עד כמה זה השפיע על אחוז הבנות בתחום ה"גברי" הזה?

"זאת באמת שאלה שסקרנה אותנו. חשבנו שיהיו הרבה בנות באירוע, אבל היחס היה בבירור לטובת הבנים. בעיקר בקרב הצוותים שבונים את הרובוטים, שם ראית שני שליש בנים. אישית – אני חושב שמדובר בילדים מגודלים שמשחקים ב'צעצועים' שלהם"

- מה גורם לאנשים להשקיע את כל הזמן והכסף הזה בלבנות משהו שיישרף בזירה?

"אני חושב שזה בעיקר 'להשוויץ'. גם ביכולות הטכנולוגיות אבל גם בקטע של גלדיאטורים מודרנים. הרובוטים נהיים יותר ויותר מסובכים, יותר חזקים, כשכל משתתף מנסה לבנות את המכונה האולטימטיבית. כמובן שמעבר לפינה יש מתחרה אחר שבטוח ששלו יותר גדול ויותר טוב והוא רוצה להראות את זה. האירועים האלה נותנים להם הזדמנות להראות את כל זה, ובמיוחד מעניינים הרובוטים שלא התקבלו לתוכנית הטלוויזיה, או שנפסלו בשלב מוקדם ולא היתה להם הזדמנות להראות מה הם שווים"

- אתה נהנית מהקרבות?

"אני הייתי עסוק בעיקר בלארגן את מגרש החנייה. לא ציפינו לכך כך הרבה אנשים. אבל לפי הרעש – כנראה היה כיף. בכל מקרה – היריד השנה נערך ב- 29 לספטמבר, בקטרינג. אם אתם בסביבה – תבואו"

התניעו את המנועים

בניגוד להרבה כתבות, לזאת יש גם הוראות פעולה בסוף. תנסו להיזכר בימים שבהם ישבתם בתור ילדים ושיחקתם שעות בלגו הכי פשוט שיש (לא היה אז את כל ה"לגו חלל" המתוחכמים של היום). מצליחים להיזכר בחדווה? אז זאת החדווה שהיום אפשר למצוא אצל בוני הרובוטים, גם אם הם עברו כבר את הגיל של לשבת לבנות דברים בחצר האחורית. זה לא רק עניין של 'לראות דם', או להוכיח למי יש את הרובוט הכי גדול. זאת אומנות, וזה כיף. יאללה, לעבודה.