פעם בכמה חודשים, פחות או יותר באותה מחזוריות בה מוגשת תביעה נגד מייקרוסופט, נהנים כתבי האינטרנט בארץ לעשות השוואות בין הפורטלים המובילים בארץ. בדרך כלל הקריטריונים להשוואה הם מהירות השרתים (הלו? IOL?), כמות התוצאות במנועי החיפוש והיחס לגולשים (הלו? IOL?). אבל אנחנו, מאז ומתמיד התגאינו בנישה של חוסר הרצינות. על כן ולכן נערוך היום השוואה לקריטריון החשוב באמת – הקומיקס של כל אתר. כל פורטל המכבד את עצמו מציג סטריפ קומיקס מקורי המתעדכן יומית או שבועית. אז לרגל ה- 17 למרץ אנחנו גאים לחלק את פרסי הקי"מ - קומיקס ישראלי מקוון.

פרס ה"איפה ג'ינג'י" מוענק בזאת ל"שבתאי" של אורי פינק ב"נענע" (www.nana.co.il/thestory.asp?storyid=500). הקומיקס מתפרסם על בסיס יומי, ומתאר את עלילותיו של שבתאי, איש היי-טק מזוקן.

מצחיק? לא. מושקע? נו. יתרון עיקרי: אולי סנדי בר תיתן הופעת אורח

פרס "מה? למה?" מוענק בזאת ל"פילטר" של אייל B ב"ואללה!" (http://today.walla.co.il/ts.exe?tsurl=0.281.0.0.0). כאן מדובר בקומיקס בהמשכים, בו העלילה מתפתחת משבוע לשבוע.

מצחיק? לא. מושקע? לעילא ועילא. יתרון עיקרי: העלילה כל כך תמוהה, שזה ממש מגניב.

פרס "העיקר הכוונה"  מוענק בזאת ל"צביקה" של אלית אבני ב"תפוז" (www.tapuz.co.il/tsvika/index.htm). שוב, קומיקס יומי, עם פרקים שאמורים להיות בהמשכים. צביקה הוא חנון בודד, עם ידידה עתירת חזה בשם סיגלי. ניסינו, באמת שניסינו לעקוב אחר העלילה.

מצחיק? לא. מושקע? לא ממש. יתרון עיקרי: האתר של הכותבת (www.geocities.com/SoHo/Gallery/9213) ממש מושקע.

פרס ה"א-מחייה" מוענק ל"במה חדשה" (http://stage.corky.net/) המציגה מבחר קומיקסים של יוצרים שונים. נכון, זה לא ממש עומד בהגדרה של פורטל, אבל גם לנו מגיע קצת נחת, עם קומיקסים מושקעים.

מצחיק? כן. מושקע? כן. יתרון עיקרי: הקומיקס של רותו מודן.

לתפארת מדינת ישראל.

ללא מורא וללא משוא פנים

אחרי שבוססנו במי החומוס של האתרים הישראליים, הגיע הזמן לאתר קומיקס נוקב באמת, מצחיק באמת, כזה שמחורר את המעיים. ג'ק מקלארן ופט ספייסק מייצרים קומיקס מטריד, בלי חשבון ובלי אלוהים הקרוי "מגרש החנייה מלא" (www.plif.com). בדרך כלל יוצאים כשלושה כאלה בחודש, החל משנת 1995, שזה המון קומיקסים, על סמים, מוות, פחד וייאוש. את הקומיקס עצמו התחילו אנשים אחרים עוד בשנת 1993, עם קומיקס המתאר את מקולי קולקין מזריק הירואין. משם הדרך לתהילה מחד, ושנאה מאידך היתה קצרה. חובה לציין שמתוך מאות הציורים באתר, היה קשה מאוד לבחור את זה שנשים בעיתון, פשוט כי אין עיתון בארץ שידפיס את מה שהאנשים האלה מציירים. תעשו לעצמכם טובה, תגשו לאתר, ותתחילו להשתמש בכפתור ה"רנדום". לא תצטערו.

הערה לסדר

אם אנחנו היינו כותבים מאמר ארוך בנושא שאין לנו מושג בו, נגיד, כלכלה, ומדברים שטויות, היו עושים לנו פתח אוורור חדש. אז איך זה שאנשים שלא מבינים כלום באינטרנט יכולים לכתוב עליו שטויות?