אני רוצה שכל אחד ואחת ממכם יעצור לרגע, יתבונן עמוק עמוק לתוך נפשו, ויענה לעצמו כמה זמן מהחיים שלו הוא בזבז (או בילה, שאלה של נקודת השקפה) במשחקים הכי דביליים בעולם על המחשב. בואו נעשה רשימה – סוליטייר, FreeCell, Hearts, טטריס ומה לא. אין מה לעשות, אתם כמו כולם, בלי לשים לב אתם מעבירים שנים מהחיים במשחקים האלה. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא שופט אותכם, אני רק מתאר מצב שמה לעשות, אני חלק ממנו. כן – זה הזמן לצאת מהארון. אני יריב צור והייתי מכור לסוליטייר. למה הייתי? כי עכשיו יש שגעון חדש, סם חדש ברחובות.

לשגעון החדש קוראים Snood. האמת הוא כבר לא כל כך חדש, ויש כאלה מבינינו המכורים לו כבר יותר משישה חודשים.

הרעיון במשחק הוא מאוד פשוט – יש מסך עם קוביות בכל מיני צבעים (הם לא ממש קוביות, הם Snood-ים, ולכל אחד מהם יש שם וצבע), והמשתתף כל פעם 'יורה' סנודים אחרים על מנת לגרום לסנודים ליפול. ברגע שיצרתם קומבינציה של יותר משלושה סנודים מאותו סוג, הם נעלמים. קצת כמו טטריס הפוך.

לכאורה, משחק ממש מפגר ודבילי. האמת, לא רק לכאורה. זה משחק דבילי ומפגר, אבל ברגע שנכנסים – אי אפשר לצאת.

למשחק יש כמה רמות קושי, כולל כמה כאלה שמשתמשים יכולים לעצב בעצמם.

מעבר למשחק עצמו, יש שתי נקודות נוספות שאני רוצה (אם לא אכפת לכם) לדבר עליהן.

הראשונה היא נושא ה- Shareware. סנוד הוא משחק שמגיע חינם, אבל תמורת 15$ אתם יכולים לרשום אותו. אין שום סיבה שבעולם שתעשו את זה, ובאמת – לא הרבה עושים את זה. כל זה מעלה תהיה לגבי עד כמה מודל ה- Shareware שווה משהו. אנשים משקיעים זמן ומאמץ לכתוב משחק מחשב (במקרה הזה זה בחור בשם דייויד דובסון, פרופסור לגיאולוגיה) או כל תוכנה אחרת, מתוך אמונה שאם הוא יהיה מספיק טוב, ואנשים יאהבו אותו, הם יהיו מוכנים לשלם בשבילו. זה לא קורה. למרות שהרבה אנשים שאני מכיר בילו מאות שעות בסנוד, רק אחד מהם טרח לשלם.

הנקודה השנייה היא כל ההמולה סביב המשחק הזה. יש למשחק אתר אינטרנט (איך לא) שמכיל עולם ומלואו – חולצות וכובעים של סנוד, אתרים שאנשים עשו לכבוד סנוד, אפילו תיעוד של מסיבות סנוד בכל מיני קולג'ים בארצות-הברית (לאנשים האלה יש יותר מדי זמן פנוי. אולי כדאי שיעשו צבא). בקיצור – הרבה דברים. אז מי אמר שהאינטרנט מת?

מאיפה להוריד – www.snood.org